מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

דחיית בקשת בניה בגלל שטחים לא מסומנים בהיתר

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

סעיף 6.1.2 שכותרתו "בינוי צמוד דופן בתוכנית מקומית" קובע כדלקמן: "תכנית מקומית במירקם שמור משולב או במירקם חופי, המשנה את ייעודו של שטח שאינו מיועד לבינוי לשטח המיועד לבינוי, תופקד רק אם השטח ששונה ייעודו הנו צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי בתכנית מקומית תקפה". סעיף 5 לתמ"א 35 מגדיר את המונח "צמוד דופן" – "בהמשך ישיר לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי, לפי העניין, למעט צמוד דופן למבנה בודד או למקבץ מבנים בודדים שאינם מצויים בהמשך רציף לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי". הסעיפים שפורטו מאפשרים, לפי לשונם, בכפוף לשינוי ייעוד, לתכנית שהוראותיה חלות על איזור המוגדר כאיזור "מירקם שמור משולב" דוגמאת רכסים, ואשר מציעה לשנות ייעוד של שטח שאינו מיועד לבינוי ולהפוך אותו לשטח המיועד לבינוי, לעשות כן, במידה והבינוי המתכונן הנו בהמשך ישיר לשטח המיועד לפיתוח או לבינוי בתכנית תקפה.
צוין כי תכנית המתאר של אבטין ייעדה את השטח של העותרים 7-5 לתעסוקה והתכנית נשוא העתירה משביחה אותו, כאשר קיימת תכנית אחרת לאבטין שאושרה בשנת 2016 שהוסיפה מגורים - תכנית 301-0176321, ולכן יש לדחות את ההיתנגדות בסוגיה זו. טענת העותרים 7-5 להעדר צורך בתא שטח 705 המיועד לחניון ובקשתם לבטלו.
יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 452 (2003), שם נקבע כדלקמן: "תכנית איחוד וחלוקה הנה אמצעי חשוב הנתון בידי הרשות התכנונית למצות את התועלת המרבית משטחי מקרקעין הנמצאים בתחומה לטובת הפרט והכלל... המטרה באיחוד וחלוקה היא ליצור התאמה ואיזון בין צרכי הפרט במימוש והנאה מהקרקע לבין צרכי הציבור בשימושי קרקע לטובת הכלל. במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, מאחדים מגרשים שונים בתחום התכנית למצבור אחד ומחלקים מיצבור זה מחדש למגרשים התואמים את צרכי הבנייה והשמוש של הפרט והציבור באיזור, לעתים, תוך העתקת זכויות הבעלים ממקום למקום והפקעת חלק מהשטח לצרכי ציבור". ראו בעיניין זה גם דברי בית המשפט העליון בעע"מ 2279/19 הועדה למתחמים מועדפים לדיור נ' נוימן (24/07/19) (להלן: "פסק דין נוימן"), שם נקבע כדלקמן: "כלי זה, שהנו יוצא דופן בארגז הכלים של גורמי התיכנון בשל אופיו הקנייני, נועד לאפשר למוסדות התיכנון להגיע לתוצאה התכנונית הרצויה בעיניהם באופן שמפחית בין השאר את הקושי שבריבוי בעלים בקרקע, ואת ההתנגדויות של בעלי קרקע שעשויים להקשות על הליך התיכנון ומימושו. כלומר, מטרתו לעזור לגורמי התיכנון לפעול כך שהבעלות בקרקע לא תהווה אילוץ שיפגע באיכות התיכנון ומימוש התכנית באופן מיטבי". על פי הפסיקה מנגנון האיחוד והחלוקה נועד לשמש שתי תכליות עיקריות: הראשונה, לשרת צרכים תיכנוניים במצבים בהם נידרש לבצע חלוקה יעילה יותר של החלקות בתוך מרחב מסוים, על מנת להתאים את החלוקה לצרכים התכנוניים; השנייה, חלוקה צודקת של הנזק וההשבחה בין בעלי מקרקעין בתחומי תכנית.
דיון והכרעה בעת"מ 11738-02-21 כפר חסידים מושב עובדים דתי אגודה שיתופית נ' הועדה הארצית לתיכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור ואח' במסגרת העתירה מעלה העותר שלוש טענות עיקריות: (1) טענות נגד ביטול דרך הגישה הסטאטוטורית המובילה לחלקות העותר וחוצה את נחל ציפורי המסומן להסטה במסגרת התכנית; (2) טענות נגד אי הכללת חלקות העותר במיתחם איחוד וחלוקה של התכנית; (3) בקשת העותר להוספת שימושים חקלאיים לתא שטח 801, אשר סומן בייעוד חקלאי ברובו, ובו ממוקמות חלקות העותר אשר סומנו בייעוד פארק/גן צבורי.
...
בנסיבות המקרה, סבורני כי אין בסיס לטענת אפרת כי התכנית נוגדת את הוראת סעיף 6.1.2 לתמ"א 35.
לאור האמור, ומבלי להיכנס ליתר טענות העותר בכל הנוגע להסדרת תוואי הנחל והרצועה בצידיו, סבורני כי דין טענות העותר לעניין אי הכללת מקרקעיו בתחום האיחוד והחלוקה של התכנית להידחות.
מדובר אם כן בהחלטה תכנונית מקצועית, שהעותר לא ידע להצביע על פגמים שנפלו בה, ולכן ומשכלל אין בית המשפט שם עצמו במקום הרשות המקצועית, דינה של טענת העותר בעניין זה להידחות.
סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

][] לפניי בקשה שהוגדרה על ידי המבקשת כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת עינת אבמן-מולר) בעת"מ 44357-12-19 ועת"מ 23389-02-20 מיום 29.9.2021, במסגרתו נדחו עתירות המבקשת והמשיבים 11-10 דכאן שהוגשו נגד החלטות המשיבות 4 ו-5 אשר עניינן מתן היתר בנייה להקמת פרויקט "מיתחם רובע חזקיה" בעיר חברון (להלן: הפרויקט או מיתחם רובע חזקיה).
חרף זאת, ביום 16.11.2017 היתכנסה הועדה לתיכנון ורשוי בשנית, לצורך בחינה מחודשת של הבקשה למתן היתר, וזאת לאחר שהתברר כי מבני התחנה המרכזית הישנה של העיר חברון, המיועדים להריסה לצורך בניית הפרויקט (להלן: המבנים), לא סומנו במסמכי הבקשה למתן היתר.
לפיכך, ועל מנת לאפשר למבקשת (וכן לעמותה והמשיב 11) למצות את ההליכים, ראוי כי יינתן סעד זמני המקפיא את מצב המבנים בשטח כפי שהוא.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה כפי שיפורט להלן.
סבורני, כי במכלול הנסיבות, יש מקום לקבל את הבקשה במובן הזה שיינתן צו המונע את הריסת המבנים עד להכרעה בערעור.
סוף דבר: הבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור מתקבלת איפוא.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

קביעת ועדת הערר בעיניין תיכנון חניה ברצועת גינון והשלכותיה היא בלתי מידתית ובלתי סבירה, ואין בה כדי להצדיק דחית הבקשה להיתר לחזוק הבניין הקיים, לאור העובדה כי נעשו בתאום עם גורמים מקצועיים בועדה המקומית במטרה לשפר שטחים משותפים ומהוים אפשרות לשפור הממשק לרחוב באמצעות נטיעת עצים שיפרידו בין החניות המוצעות לבין הרחוב.
מבדיקה מקיפה שעשתה העותרת עולה כי עובדה זו שגויה והיתרי הבניה שניתנו במהלך זמנים אלו בסביבת החלקה כוללים סימון מקומות חניה; שימוש בשטח למשך שנים אינו הופך אותו לשימוש שהותר כדין; אין אפשרות משפטית להתייחס לשטח מסוים בחלקה כאל מקום חניה רק בגלל ששטח זה לא סומן בהיתר הבניה לשימוש ספציפי אחר; בהתאם להלכה פסוקה יש לתת משקל לפרשנות מוסד התיכנון, ובמקרה זה לפרשנות הוועדה המקומית, לפיה במסגרת דיון בבקשה להיתר בניה אין להתייחס לחניות שאינן קיימות בהיתר הבניה.
...
בסופו של דבר החלטת ועדת הערר שביטלה החלטה של וועדה מקומית לאשר בקשה להיתר בניה נותרה על כנה.
בנוסף עמדה ועדת הערר על מאפייני תמ"א 38 כתכנית ארצית ללא תשריט שאינה מכשיר תכנוני "רגיל" המתייחס למגרש מסוים ועל המסקנה הנובעת מכך שלפיה אין התמ"א יכולה לספק "אמירה תכנונית" פרטנית או להבטיח מתן היתרים מכוחה לכלל המבנים הלא מחוזקים, ובקביעות אלה לא נפל כל דופי.
התוצאה העתירה נדחית.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

המשיב הגיש תביעה לפינוי, סילוק יד ותביעה לדמי שימוש ראויים כנגד המבקשים, בגין בניה שהם ביצעו, שלא כדין, תוך פלישה לתוך השטח שבבעלות ובחזקת המשיב.
במסגרת כתב ההגנה שהוגש לבית משפט קמא טענו המבקשים כי יש לדחות את תביעת התובע על הסף מאחר והיא מתבססת על היתר בניה שגוי ומוטעה בגינו קיים הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.
מה עוד, מעיון בתשובת ועדת התיכנון והבניה שצורפה לבקשת רשות ערעור, שעה שועדת התיכנון והבניה, סבורה שהמידע השגוי נובע מבניה בסטייה מהיתר הקשור במיקום בריכת השחייה, גובה הפיתוח, זכות המעבר לבית המבקשים אינו תואם את היתר הבניה ואת התב"ע וכי הפגמים במפת המדידה בשל היות המפה חסרת נקודות גובה רבות בפתוח השטח ובמפת המדידה לא סומנה זכות המעבר למגרש המבקשים כפי שנידרש בתב"ע. אין טענה כי מפת המדידה היא מפה שגויה ואין לה בסיס, ולכן אין מקום לקבוע כי מפת המדידה ביחס לגבולות וטענת הפלישה אין לה כל ערך, הדברים יתבררו במסגרת ניהול ההליך בפני בית משפט קמא.
...
במסגרת כתב ההגנה שהוגש לבית משפט קמא טענו המבקשים כי יש לדחות את תביעת התובע על הסף מאחר והיא מתבססת על היתר בניה שגוי ומוטעה בגינו קיים הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.
לכן דין הבקשה להידחות.
אני סבור כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי לא מדובר בתביעה קנטרנית, אלא מדובר בטענות ראויות לבירור אם מדובר בפלישה לחלקם של המבקשים, ויש לדון בטענות לגופם של הדברים ולהכריע בטענה של הפלישה.
הבקשה, נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הועדה המרחבית אף הסתפקה במפה מצבית בה לא סומנו קוי חשמל, בנגוד לתקנות התיכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970; התובעת אינה מוסד תיכנון ואינה ממלאת כל פונקציה מאשרת בהליכי תיכנון ובניה.
רשלנות והשתהות התובעת גרמו לכך שהתביעה הוגשה לאחר שהנתבע הוכרז כפושט רגל והנתבעת אינה מתגוררת עוד בבניין; פסק הדין בעיניין נילי ויינברגר אינו רלבאנטי, שכן בעניינינו כן הוגשה בקשה להיתר בניה בעקבות הפניה לחברת החשמל; מר מיכאל רובנוביץ הודה בחקירתו כי חברת החשמל לא שמה לב לקיומו של כבל חשמל מתח נמוך בחלקה ולכך שהצהרת האדריכלית אסנת אולצוור במכתב הנילווה הינה שגויה (ע' 23, ש' 35); חברת החשמל היא הגורם בר הסמכא לתת תמונת מצב בכל הנוגע למיפוי תשתיותיה בכל תא שטח נתון, והיא חבה בחובת זהירות כלפי כל מי שעלול להפגע מתשתית אלה.
חברת החשמל אינה עוסקת ואינה אמורה לעסוק בשאלת התאמת בקשות להיתרי בנייה להוראות החשמל בתכנית; עוד יש לדחות את טענת הועדה המרחבית כי חברת החשמל מנסה לגלגל לפתחה את עלויות ביצוע תכנית של חברת החשמל להטמנת כבלי החשמל ברחוב; אחריות מוסדות תיכנון לנזקים שנגרמו כלפי מי שניפגע מהחלטותיהן, לרבות חברת החשמל, הוכרה על-ידי הפסיקה (ת"א 42343-09-11 חברת החשמל נ' אבו אל היג'א (7.9.2013); ת"א 49832-12-10 חברת החשמל נ' לוי והועדה לתיכנון ולבניה קריות (9.2.2014)).
...
כן תשלם הנתבעת 3 לתובעת הוצאותיה בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪.
התביעה נגד הנתבעת נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו