דחיית בקשת ארכה להגשת ערעור מחוסר תצהיר תמיכה

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה (ע"ע 30767-07-19), במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור יהודה ריינר ואיריס ליברובסקי; סע"ש 13153-12-14 וסע"ש 13171-12-14), אשר דחה את תביעת המערערים.

לדידם, הבקשה לא העלתה כל טעם מיוחד העשוי להצדיק את הארכת המועד; פסק הדין הפך חלוט ביום 30.6.2019 והמשיבים הסתמכו על סופיות הדיון בעיניינם; הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף המועד; סכויי העירעור קלושים נוכח הקביעות העובדתיות של בית הדין האיזורי; טענת המערערים לעניין המצאת פסק הדין או העידר ההמצאה לא נתמכה בתצהיר.

טענות הצדדים בעירעור על החלטת הרשמת המערערים טענו, כי סכויי העירעור טובים, היות ובית הדין היתעלם לכאורה מהודאת המשיבים כי המערערת עבדה בשירותם ומראיות נוספות, המעידות על קיום יחסי עבודה בין המשיבים לבין שני המערערים; ככל שבית הדין האיזורי היה מקיים דיון בתשתית הראייתית המלאה שנפרשה לפניו הייתה מתקבלת תביעת המערערים; זאת ועוד, גם אם המערערת הועסקה על ידי המערער, הרי שבהתאם לסעיף 12א(ג) לחוק העסקת עובדים, משחלפו תשעה חודשים היא נחשבת כעובדת של המשיבה 1 ולא של המערער; צפייתה של עו"ד אדרי בפסק הדין אינה מהוה המצאה כדין, משצפייה זו לא נעשתה אגב פתיחת פסק הדין בתיבת הדוא"ל האישית שלה, אליה לא הומצא פסק הדין, כי אם באתר עצמו; לא בוצע משלוח דואר רשום של פסק הדין למשרדה של עו"ד אדרי; בקשת הארכה לא נגועה בחוסר תום לב. אדרבא, היא מעידה על שקידה ראויה.

...

כאמור לעיל, בית הדין דחה את תביעת המערערים במלואה, תוך שנקבע כי ההתקשרות בין המערער 1 (להלן – המערער) ובין המשיבים הייתה "במסגרת היותו קבלן המספק שירותי כוח אדם" וכי המערערת 2 (להלן – המערערת), אשתו של המערער, לא עמדה ברף הראייתי להוכחת קיומם של יחסי עבודה בינה ובין מי מהמשיבים, למשך העסקתה הנטענת ולהיקפה, ולכל היותר, אם בכלל "עבדה בפועל בשטחים החקלאיים אותם מעבדת הנתבעת [המשיבה 1, ל.ג] – עבודתה כאמור נעשתה במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינה לבין מספק השירות, התובע [הוא המערער - ל.ג]". בית הדין ציין כי גם אם פעל המערער בניגוד לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו – 1996 (להלן – חוק העסקת עובדים) אין בכך כדי להביא למסקנה כי העובדים שהעסיקם הם עובדי המשתמש או כי הוא עצמו בגדר עובד, שכן פעילות בניגוד לחוק אין בה כדי ליצור יחסי עובד מעסיק בין עובד הקבלן לבין המשתמש.

משלא מצאנו כי יש סיכוי גבוה להתערבות בקביעה עובדתית זו, הרי שגם אין סיכוי גבוה לטענה המשפטית כי יש להחיל בעניינה את הוראת סעיף 12א(ג) לחוק להעסקת עובדים.

נוכח האמור, לא מצאנו כי סיכויי הערעור מהווים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל - הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד מיום 6.8.2020 (ת"ע 43003-09-16, סגנית הנשיא ע' אלפסי).

בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף שמחלת בן מישפחה עשויה לבסס טעם מיוחד לקבלת בקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק, בנסיבות העניין הבקשה אינה כוללת פירוט מספק בעיניין זה, וכן חסר בה מידע באשר למשך העדרותו של בא-כוח המבקש ממשרדו.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי הבקשה נתמכה בתצהיר תמציתי, ללא אסמכתות וכי היא אף לא כללה פירוט רב לעניין סכויי העירעור להיתקבל.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתשובת המשיב.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

העירעור נדחה משלא אושרה בקשת החייב להארכת מועד להגשת העירעור (ראה החלטה מיום 13/4/21 בתיק בש"א 1943/21).

בבקשה החדשה נשוא החלטה זו טוען החייב כי התגלה לו רק לאחרונה כי המגשר החתום על הסכם הפשרה, ויקטור אוחיון, שימש במועד החתימה על הסכם הפשרה כעובד של ב"כ מילובר- עו"ד מבור ז"ל. נטען כי המגשר היה מנהל מחלקת הגביה במשרדו של עו"ד מבור, ויש בכך כדי לפסול את הסדר הגישור, שכן מדובר בנגוד עניינים ובחוסר תום לב המנוגדים לחובות מגשר.

כן נטען כי על בעל דין המבקש לבטל פסק דין מחמת תרמית להוכיח כי לא ניתן היה להשיג את הראיה החדשה בגינה מבוקש ביטולו של פסק הדין ב"שקידה סבירה", כאשר סבירותה של השקידה תבחן ע"י משך הזמן בו בוצעה השקידה ורצינותה: שמו של המגשר מצוין בהסכם הגישור, ומצופה היה כי לפחות מהמועד בו הודה החייב כי ידע על הסכם הגישור (שנת 2017) יפעל החייב על מנת לברר את הנסיבות של החתימה על הסכם זה, יפעל לזימונו של המגשר כעד מטעמו בישיבה שהתקיימה בפני בעל התפקיד שבדק את תביעת החוב או ייטול ממנו תצהיר בתמיכה לבקשה שלפני.

...

נטען כי החלטתי מיום 23/5/21 לעניין הראיה החדשה הנטענת בדבר אישורו של עו"ד חטיב כי לא ייצג את החייב בהסכם הגישור, מהווה מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא, ולפיכך יש לראות את טענות החייב בעניין זה כטענות ממוחזרות שדינן להידחות.

הכרעה: דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נידחת.

טיעוני הצדדים בבקשה לטענת ב"כ המבקשת, האיחור בהגשת ההליך הערעורי נגרם בשל מצבה הבריאותי של המבקשת, אשר היתדרדר "בסמוך להגשת הסיכומים ועוד לפני מתן ההחלטה ותוך תקופת ההארכה", ואשר בעטיו לא ניתן היה לעמוד על רצונה של המבקשת בנוגע להחלטת בית הדין מיום 4.4.2021, או להחתימה על תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד.

ההלכה הפסוקה קבעה את הכלל לפיו, איחור של ימים בודדים ואף של יום אחד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח (ארצי) 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, 20.12.2006).

עם זאת, נוכח האיחור הניכר בהגשת בקשת רשות העירעור (כשלושה וחצי חודשים), משמדובר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בהליך המצוי לפני מתן פסק דין, ומשלא ניתן לקבוע בשלב זה כי טובים סכויי בקשת רשות העירעור, יש להעדיף את אינטרס המשיבה לסופיות ההליכים ולהורות על דחיית הבקשה.

...

לא שוכנעתי שהמבקשת עמדה בנטל זה, ומשכך יש להורות על דחיית הבקשה להארכת מועד.

במקרה שלפני שוכנעתי, שחרף האמור, מכלול נסיבותיה של הבקשה מצדיק את דחייתה.

אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור - לאחר עיון בהחלטת בית הדין האזורי, בבקשת רשות הערעור ('הודעת הערעור' מיום 1.8.2021) ובחומר המצוי בתיק בית הדין שוכנעתי, שלא ניתן לקבוע שסיכויי בקשת רשות הערעור הם טובים במידה המצדיקה היעתרות לבקשה.

טענות היחידה: בקשת המערערת להארכת מועד להגשת תביעת החוב לוקה בחסר, עת שלא צורף לה תצהיר, וזאת בנגוד לתקנה 122 (א) לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ט- 2019 (להלן: "תקנות חידלות פרעון").

בנסיבות בהן לא צורף תצהיר מהותי כאמור באשר לטענת אי קבלת ההודעה על ההליך ו/או אי הידיעה על ההליך, בהיתחשב בשלב בו מצוי ההליך (אושר הסדר והחל ביצועו), ובהסתמך על עיקרון ההסתמכות של הנושים, יש לקבל את החלטת מנהל ההסדר שדחתה את הבקשה של המערערת להארכת המועד להגשת תביעת החוב.

בהעדר תצהירים כאמור מטעם המערערת וכן מטעם עו"ד ביכי, במצורף לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, אין בפנינו כל גרסה עובדתית התומכת בבקשה להארכת המועד (ובודאי שמכתב ב"כ המערערת שצורף לתביעת החוב, אינו מבסס גרסה עובדתית כלשהיא).

...

לפיכך, כאשר החייב נוהג בחוסר תום לב ואינו מגיש דוח על מצב עסקיו כנדרש או מסתיר את חובו לנושה מסוים, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד.

בגין דחיית הערעור המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ עבור היחידה ומנהל ההסדר יחדיו (2,000 ₪ לכל אחד מהם).

המערערת תשלם למנהל ההסדר הסך 2,000 ₪ תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידיה, שאם לא כן הסכום יישא תוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.