דחיית בקשה עקב עותק נושא בקשה לא צבוע

אשר לחלקה השני של הבקשה, להורות למאשימה להעביר אליהם את הקטעים נושא הבקשה, טוענים המבקשים כי הקטעים האמורים מצויים בידי המאשימה, וכי בעבר לא אחת הורו בתי המשפט למדינה להעביר לידי גוף תיקשורת תעוד חזותי וקולי של חקירות מותרות לפירסום.

ב"כ הנאשמים מפנים להחלטתו של כב' השופט ר' יעקובי מיום 7.3.2021 בתיק זה. ב"כ נאשם 4 מיתנגדת אף היא לבקשה, ומפנה לטעמים בגינם נדחו בקשות לשידור הדיונים בתיק זה. לדבריה, מטעמים של הגנה על טוהר ההליך השפוטי וההגנה על זכות המשתתפים בו, יש לדחות את הבקשה.

החשש האמור מתחדד נוכח אופיו של תעוד חזותי או קולי, שיש בו "תוספת צבע". בין היתר, על רקע חשש זה, אף דחה בית המשפט העליון עתירה בעיניין שידור ישיר של הדיונים בהליך זה (בג"ץ 3072/20 ‏גרינצייג נ' בית משפט המחוזי בירושלים (17.5.2020)).

אשר לבקשה להורות למאשימה להעביר למבקשים מידי יום את העתקי קטעי הוידאו והאודיו שהוקרנו או הושמעו בבית המשפט – המבקשים לא הצביעו על מקור סמכות להורות למדינה למסור לתקשורת חומרי חקירה ו/או ראיות הקשורות בהליך הפלילי.

...

בכל הנוגע לחומרי חקירה עליהם חלה על פי פסיקת בית המשפט העליון הוראת סעיף 13 לחוק חקירת חשודים, ובהעדר שיקולים המצדיקים סטייה מן הכלל, יש לדחות את הבקשה, קל וחומר באופן גורף כמבוקש.

בסיכומו של דבר, גובר האינטרס של ניהול משפט תקין והגנה על זכויות הנאשמים על פני עקרון פומביות הדיון.

אשר על כן – שתי הבקשות נדחות.

דה פאקטו, כך על פי בקשת האישור, מתחייבת המשיבה כי כל רכיבי המוצר נושאים תו תקן, שעה שלא כך הם פני הדברים.

עילות הבקשה הן הפרות התחייבויות חוזיות; הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן וההטעיה הצרכנית הגלומה בהפרות אלו, לרבות צו הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979; וכך הוגדרה הקבוצה אשר בשמה התבקש לנהל את התובענה כייצוגית: "כל אלה שרכשו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו – את המוצר "מגה מאיץ w3000 לחימום מהיר וחסכון בחשמל כולל גוף חימום מהיר מאיץ שרוול פלסטיק אוגן פלנץ צבוע אפוקסי" המשווק על ידי המשיבה [המשיבה 1], ומסומן כבעל תו תקן ואשר למעשה ההיתר לתו התקן ניתן לחלק מאיץ החימום בלבד, ובנוסף לא מצורפים לאריזה ולמוצר כל הנידרש על פי התקן למאיץ חימום.

בתגובת המשיבה לבקשת האישור נדחו טענות המבקש ונטען, בין היתר, כי המוצר אינו כפוף לתקן שכן ייעודו הוא לאנשי מיקצוע; כי מדובר בתקנים ישראליים אשר אינם רישמיים ואינם מחייבים; כי למבקש לא עומדת עילת תביעה ואין שאלה משותפת לכלל חברי הקבוצה וכן כי המבקש לא הוכיח נזק קבוצתי או אישי.

בתוך כך הצדדים ביקשו למחוק את בקשת האישור תימחק ולהורות על דחיית התביעה של המבקש; הצדים הסכימו כי ישולם למבקש גמול בסך של 2,000 ₪ , שכר טירחה לבא כוחו בסך של 18,000 ₪ (כולל מע"מ וכנגד המצאת חשבונית מס כדין) וכי המשיבה תשפה את המבקש בגין האגרה ששולמה על ידו בעת הגשת הבקשה – סך של 3,036 ₪.

הצדדים ימציאו עותק של פסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רשומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

...

לאחר עיון בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות, אני קובעת כי אין תועלת ממשית בהמשך ניהול ההליך כנגד המשיבה, ושיש מקום לאשר למבקש להסתלק מהבקשה.

התביעה האישית של המבקש נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך כולל של 2,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך כולל של 18,000 ₪.

לבקשה צורפו העתק הצוו, תצהיר המבקש, תמונות של הגדר ושני השערים, תמונות שצולמו במהלך ביצוע עבודות הבניה בכתובת האחרת ותשובת מנהלת מחלקת פקוח בניה מיום 1.8.22 לפניית ב"כ המבקש.

לשיטת המשיבה, היה מקום לדחות את הבקשה על הסף ללא דיון, שכן המבקש לא עמד בדרישות תקנות התיכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010 (להלן: התקנות): לא הודיע למשיבה על הגשת הבקשה; הבקשה אינה נתמכת בתצהיר איש מיקצוע לגבי סכויי ההכשרה וממילא גם לא הוגשה בקשה להיתר; למבקש אין זיקה חוקית למקרקעין עליהם ניבנו החומה והשערים בהנתן שהבניה נעשתה בשטח המשותף של הבניין, כאשר הטענה לפיה העבודה בוצעה בהסכמת בעלי הדירות בקומת הקרקע נטענה בעלמא וללא כל תימוכין.

בחקירתו הנגדית אישר המהנדס שהתייחס לנושא החלודה רק לגבי שער אחד, מאחר שבשער השני לא ראה חלודה.

המבקש פנה למפקח בבקשה לעיין בתמונות כדי לדעת באיזה שלב של הבניה צולמו וציין שהוא שוקל לטעון שרק צבע את החומה.

...

במילים אחרות, ממכלול הראיות עולה כי ככל הנראה הייתה קיימת במקום גדר נמוכה יותר, אשר תיחמה שטח קטן יותר מהחצר - בצמוד לחלק המרוצף קרמיקה, באופן שכנראה לא הפריע למעבר ולכן לא עורר תלונות מצד השכנים.

לאור כל המפורט לעיל, לא מצאתי כי עלה בידי המבקש להרים את הנטל הנדרש כדי לסתור את חזקת התקינות המנהלית ולהוכיח כי נפל פגם חמור או לא התקיימו התנאים להוצאת צו ההריסה המנהלי, ולפיכך אני דוחה את הבקשה לביטול הצו.

סוף דבר, צו ההריסה המנהלי יישאר על כנו, אך ביצועו יעוכב לתקופה של 45 ימים מהיום.

היות שהבקשה הוגשה בפתח הדיון, ובדיון הבא לא היה נוכח התובע, שהיה נוכח בדיון הראשון - עתרה התביעה לאפשר לה שהות להגיב לבקשה, ולאור אילוצי המותב, לרבות תקופת חופשה בה שהה, נדחה הדיון בבקשה לתאריך ו' תמוז תשפ"ג – 25.06.23.

עוד ראו, ע"א 9480/17 מדינת ישראל - המשרד לבטחון פנים נ' דנבר צבעים וציפויים 2002 בע"מ (פורסם במאגרים – 26.09.19), שם, פתח כב' השופט י' עמית את פסק דינו בציטוט שיר הנושא מסדרת ההנפשה לילדים "סמי הכבאי". אין כל פסול בהפניות מסוג זה, בייחוד כאשר להן זיקה לנושא העומד לדיון.

המזכירות תשגר עותק ההחלטה לצדדים.

...

אין המדובר רק בענין טכני, שכן בית המשפט שומע דיונים רבים, ולאור סוג הדיון, שלא כלל שמיעת ראיות או ענין מיוחד כלשהו, אלא דיון קצר, בן דקות ספורות, שענינו תגובה לכתב האישום, אשר, בסופו של דבר, גם לא נרשמה באותו דיון – דיון שכמותו שומע בית המשפט רבים בכל יום, קיים קושי לשחזר הדברים במדויק בחלוף תקופה בת 15 ימים.

מכל המקובץ עולה, כי אין חשש כלשהו למשוא פנים ומשורת הדין – לא היתה כל עילה לשינוי המותב בתיק זה. ברם, לנוכח הדברים, שנטענו בבקשה זו, שבית המשפט מוצא בהם פן מיוחד של כיעור, כאשר שיח לגיטימי, שגרתי לחלוטין, ברוח טובה, שמטרתו לסייע לצדדים למקד טענותיהם תוך הבהרת גדר המחלוקת בתיק, וכן להעריך את מצבם המשפטי, שימש, תוך עיוות מכוון של הדברים, ואף תוך תוספת פרטים, שאינם אמת, ככלי להתנגחות בבית המשפט, ללא כל סיבה או הצדקה; וכן לנוכח תחושותיהם הסובייקטיביות של הנאשם ושל צוות ההגנה (על אף שבבירור אינן משקפות את המציאות) – אין בית המשפט סבור, כי נכון יהיה לשמוע המשך הדיון בהליך זה, בכל הנוגע לנאשם זה, ועל כן, מטעמים של מראית פני הצדק בלבד, יועבר התיק אל כב' ס"נ לענינים פליליים לצורך ניתובו מחדש.

בתשובתו טען המשיב בבקשה (מ.) שיש לדחות הבקשה משום שהיא אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בתקנות ובפסיקה.

עוד נטען שהבקשה אינה מנויה בבקשות המפורטות בתקנה 49 וכאמור גם מטעם זה דינה להמחק.

ראוי לציין ומבלי להקדים המאוחר שהתמונה שצורפה לתיק כראיה לפירסום הראשון מטושטשת והיא כתמי צבע בלבד (נספחים ג ו- ה1).

סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), קובע הגנה אם: "הפירסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פירסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;". על פי הרישא לסעיף 15 לחוק, קיום תנאי ס"ק (8) מהוה הגנה טובה רק אם הנתבע (או הנאשם) עשה את הפירסום בתום לב. כב' השופט דורון מפנה לדברי כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק שקבע: "בקביעתה של הגנה זו ביקש המחוקק לקבוע איזון עדין בין השמירה על שמו הטוב של אדם לבין הצורך לאפשר לבני הציבור להתלונן בפני המישטרה על עבירות שבוצעו, ובכך לעודד הבאתם של עבריינים לדין, מבלי שהמתלוננים יעמדו בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע. הצורך להבטיח את האיזון האמור הוא הקובע את הדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15 (8) האמור. נראה לי, כי עלינו לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפירסום.

וכך כתב בכתב תביעתו: "25. התובע מתקשר למישטרה ומתלונן על התקיפה ועל הטלפון שנגנב לו. העתק דו"ח פעולה מס' 89885181 מצ"ב נספח 4 לכתב התביעה 26. בהמשך של אותו ערב (למעשה ביום 6/5/2019 היות וזה היה לאחר חצות) זומן התובע למישטרה ולמרבה הפתעתו מצא את עצמו נחקר באזהרה על תקיפת חברתה של אישתו, נתבעת מס' 2)" – לא ברור אם כן מה החבות שקמה לא. כלפי מ. מכוח תלונה שלא הוגשה.

...

משכך, משעה שדבריה לא הוזמו אני מקבל את תצהירה ועדותה אמינה בעיני.

דומני שכל מי שעיניו בראשו יגיע לכדי מסקנה שייחוס הדברים לא. גרושתו ולכל אישה באשר היא מהווים לשון הרע.

משכך אני קובע שהפרסום שהושמע באזני החָברה בקפה קרמה הוא לשון הרע של מ. כלפי א. בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את תביעתה של א. כלפי מ. בפרסום השני ולאור התוצאה אליה הגעתי מ. יישא בהוצאות א. בסך 10,000 ₪.