דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בראי הדין והפסיקה, מצאתי כי דין הבקשה להדחות מהנימוקים הבאים;
תקנה 94 לתקנות סדר דין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן :"תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת כי מטרת הסעד הזמני היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".
ישנם מספר שיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה: קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת ביצועו של פסק הדין וקיומו של חשש סביר שאין מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצועו של פסק הדין; האם אין סעד שפגישתו במשיב קלה יותר המשיג את אותה תכלית; תום לבם של הצדדים והאם המבקש לא השתהה בהגשת הבקשה; השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות.
אשר לחשש שאי מתן הצוו יכביד על ביצועו של פסק הדין – כאמור לעיל, המבקשת מבססת טענותיה על דוח כספי מבוקר של המשיבה שפורסם על ידי משרד הפנים באפריל 2023, ממנו עולה כי בשנת 2020-2021 המשיבה הייתה במצב כלכלי קשה ביותר עם גרעון תקציבי בסך של 118,481,000 ₪ המהוה 57% מתקציב הערייה עד לסוף שנת 2021, וכן על חוות דעת משפטית של יועץ משפטי של המשיבה שנערכה ביום 6.2.23, ממנה עולה כי כנגד המשיבה תלויות ועומדות 75 תביעות, מתוכן 30 תביעות כספיות על סך של 13,684,000 ₪ (ראו נספח 4 לבקשה).
בעיניין זה ראו גם האמור בבש"א (מחוזי נצרת) 1053/05 עריית קרית - שמונה נ' טבריה ש.ח (16.01.2005), פורסם בנבו:
"יש לזכור, כי במאזן הנוחות, הכולל איזון נאות ושיקלול האנטרס הצבורי להמשך מתן שירותים על ידי המבקשת, שהנה ראשות ציבורית, לתושביה, מול האנטרס של המשיבה לגבייה מהירה של סכום פסק הדין, לכשיינתן, הרי הטלת עיקול על כספי רשות ציבורית עלול לפגוע באופן מהותי בפעולותיה ובתפקודה, ובכך לגרום נזק לאנטרס הצבורי הכללי. במאזן שיקולים זה יש אף להביא בחשבון את העובדה, שאינה שנויה במחלוקת בין שני הצדדים, כי המבקשת שרויה במצב כלכלי רעוע, ככל הרשויות המקומיות האחרות. בנסיבות אלה, צודק ב"כ המבקשת, כי עקב הטלת העיקול עלולה אף להפגע תוכנית ההבראה של המבקשת".
משמירב השיקולים, לרבות מאזן הנוחות, נוטים לטובתה של המשיבה, לא מצאתי מקום להעתר לבקשה להטלת העיקולים הזמניים.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בראי הדין והפסיקה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים הבאים;
תקנה 94 לתקנות סדר דין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן :"תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת כי מטרת הסעד הזמני היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".
ישנם מספר שיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה: קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת ביצועו של פסק הדין וקיומו של חשש סביר שאין מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו של פסק הדין; האם אין סעד שפגישתו במשיב קלה יותר המשיג את אותה תכלית; תום ליבם של הצדדים והאם המבקש לא השתהה בהגשת הבקשה; השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות.
בעניין זה ראו גם האמור בבש"א (מחוזי נצרת) 1053/05 עיריית קרית - שמונה נ' טבריה ש.ח (16.01.2005), פורסם בנבו:
"יש לזכור, כי במאזן הנוחות, הכולל איזון נאות ושקלול האינטרס הציבורי להמשך מתן שירותים על ידי המבקשת, שהינה ראשות ציבורית, לתושביה, מול האינטרס של המשיבה לגבייה מהירה של סכום פסק הדין, לכשיינתן, הרי הטלת עיקול על כספי רשות ציבורית עלול לפגוע באופן מהותי בפעולותיה ובתפקודה, ובכך לגרום נזק לאינטרס הציבורי הכללי. במאזן שיקולים זה יש אף להביא בחשבון את העובדה, שאינה שנויה במחלוקת בין שני הצדדים, כי המבקשת שרויה במצב כלכלי רעוע, ככל הרשויות המקומיות האחרות. בנסיבות אלה, צודק ב"כ המבקשת, כי עקב הטלת העיקול עלולה אף להיפגע תוכנית ההבראה של המבקשת".
משמירב השיקולים, לרבות מאזן הנוחות, נוטים לטובתה של המשיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להטלת העיקולים הזמניים.
סוף דבר
לנוכח האמור לעיל, הבקשה למתן העיקולים הזמניים נדחית.
