דחיית בקשה לצו מניעה הפרת סימן מסחר בשל היעדר ראיות מספיקות

לפני ערעור על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (להלן: "רשם הפטנטים" או "הרשם") מיום 5.3.2017 לדחות את בקשת המערערים לבטל פטנט רשום (מס' 157035) (להלן: "ההחלטה" או "החלטת הרשם").

הפטנט רשום מאז שנת 2007 והבקשה לביטול הפטנט הוגשה בשנת 2014 (לאחר שכבר הוגשה כלפי המערערים תביעת הפרה שהסתיימה בצו מניעה מוסכם).

כך למשל טוענים המערערים כי היה על הרשם לקבל עדות מסוימת על יסוד הדברים שנאמרו בה ובעדות אחרת למרות שלא מצא לנכון לעשות כן, כי אין זה סביר להסיק מעדות מסוימת את אשר הסיק, כי הרשם נתן משקל יתר לעדות אחת ולא נתן משקל מספיק לעדות אחרת, ועוד.

באותו הקשר ניתן להוסיף כי בשלב הדיון בבקשה לצוו זמני בהליך משנת 2007, נדחתה טענת מר לוי בענין שימוש מוקדם וניצול האמצאה קודם למועד הקובע ונקבע כי "אין ממש בטענות המשיבים אודות העידר תוקף הפטנטים" (שם, בסע' ה' (השני, לפני הכותרת "שהוי")).

הרשם קבע כי הגם שהנטל להוכחת העידר ההתקדמות ההמצאתית הינו על כתפיהם "עיון בראיות מבקשי הביטול [המערערים] אינו מביא כל פירוט או הסבר כיצד היה בעל מיקצוע בתחום לבצע את האמצאה לאור צירופי הפרסומים הללו" (סע' 63 להחלטה).

...

מסקנה זו נכונה גם לגבי טענות אותן העלו המשיבים.

לא מצאתי בטיעונים האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); בע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית (26.5.2011); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור הטענה כי הרשם נתן משקל רב מדי לחוות דעתו של ד"ר אלון ואימץ "בצורה מוגזמת" ושגויה את ממצאיה, חרף כשלים שנפלו בה; כי ד"ר אלון לא היה מעורה בתחום התקנות מזגנים בתקופה הרלוונטית; כי לא ניתן משקל הולם לטענות כנגד אמינותו של ד"ר אלון (לאחר קריאת חקירתו הארוכה של ד"ר אלון, סבורני כי מטעם טוב עשה כן הרשם, וברי כי התרשמות חזותית היא אף משמעותית בהרבה); כי עדויות מר לוי ומר אדלר לא נסתרו וכי לא היה על הרשם לבטל את "עדותם האמינה"; כי הרשם נותן פרשנות שגויה לפרוטוקול הדיון שהתקיים לפניו הוא; כי בשלב הסיכומים אצל הרשם זנחו המערערים את טענת העדר התקדמות המצאתית; הטיעון בענין המסמך בחתימת ד"ר מהרר שעבדה בתקופה הרלוונטית אצל ב"כ המערערים (אין בתיק חוות דעת מטעם המערערים, סע' 8 לסיכומי התשובה אצל הרשם, מע/9) ושעל משקלו יש מחלוקת לרבות על רקע פסקי הדין בענין "הידרו נע" (ע"א 7623/10 מיום 12.1.2014 בו נדחה ערעור על פסק הדין בת"א (מחוזי חי') 34912-11-09 מיום 22.08.2010) ומנגד – העדר חקירתה הנגדית; ועוד.

הערעור נדחה.

לכן, כאשר התברר לחמת כי ברז דומה לברז שלה נמכר ע"י טופ בט, כך לטענתה, היא ראתה בכך משום הפרת זכויותיה ומכאן הבקשה לצוו מניעה.

כב' השופט סולברג הדגיש במסגרת רע"א 1864/13 אשכנזי נ' ש.נ. דרור אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 10.4.13) כי: "מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות, קרי – בעצם השהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי (ראו למשל: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי [פורסם בנבו] (7.6.2011), פסקה 5 לפסק-דינה של השופטת א' חיות; רע"א 5240/92 חלמיש חב' ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, פ"ד מז(1) 45 (1992)). לכן עשוי לעיתים השהוי לבדו לשמש טעם מספיק לדחיית בקשת הסעד הזמני, וזאת אף בנסיבות שבהן לא היה בשיהוי כדי לגרום נזק למשיב (רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית לשיתוף עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עריית הוד השרון [פורסם בנבו] (10.4.2007))". (שם, פסקה 26).

על אף האמור, בהיעדר טעם לאבחן ביניהן, ההלכות הנוגעות למבחני ההטעיה בדיני סימני המסחר יפות גם לתחום של גניבת עין".

כך נאמר שם: "הצדדים חלוקים בשאלות עובדתיות רבות, כגון קיום מוניטין למבקשת, הקפם של אותם מוניטין, מידת פירסומו של סימן המסחר Voice of Hope בעולם ועוד. הגם ששאלות אלה קשורות להליך הזמני, תוצאתו אינה נועדה לבטא הכרעה בסוגיות מתחום סימני המסחר, ואין בה כדי לטעת מסמרות בכל הנוגע להליך העקרי. כאמור, התוצאה דלעיל נגזרת מתכליות ההליך של סעד זמני, ובעניינינו מניעת פגיעה באחד הצדדים או בציבור בשלב הביניים שעד להכרעת ההליך... צו זמני לחוד, ופסק דין סופי לחוד. יש ובסעד זמני על בית המשפט לעצב פיתרון שנאמן לשיקולי המנחים בתחום זה – אפשרות לקיום ההליך ומימוש פסק הדין מבלי שייגרם נזק בלתי הפיך, פיתרון שמודע לכך שהממצאים העובדתיים הם בגדר מסקנות לכאורה שעשויות להשתנות ושמשקללות את האנטרס הצבורי באופן זמני עד להכרעה. כמובן, במתן פסק הדין בית המשפט מחויב לבור את העובדות ולקבוע ממצאים סופיים לשם ההכרעה על פי הדין המחייב". הליך שפוטי מכריע את הדין לכאן או לכאן.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן: הסמכות העניינית להכריע בסכסוך דנן מסורה לבית משפט זה. טענות המשיבים לסילוק התביעה כנגד המשיבים 2 – 4 מחמת העידר עילה/יריבות, נשמרות להליך העקרי.

...

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן: הסמכות העניינית להכריע בסכסוך דנן מסורה לבית משפט זה. טענות המשיבים לסילוק התביעה כנגד המשיבים 2 – 4 מחמת העדר עילה/יריבות, נשמרות להליך העיקרי.

הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית בזה בשל שיהוי בהגשתה.

מתוך תקווה כי הצדדים יגיעו בסופו של דבר אל עמק השווה, אני מחליטה להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו בבקשה זו. ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

האם ראוי כי תביעה בגין הפרת מידגם וסימן מסחר רשום תוגש על דרך של הגשת בקשה למתן הוראות, במסגרת תיק פירוק המתנהל בעיניינה של חברה שאינה צד לבקשה.

ביום 17/8/17 הגישה פלזית "בקשה בהולה בהסכמת המנהלים המיוחדים למתן הוראות", במסגרתה היא עתרה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה למשיבים, אלון סגל ואור שני סחר ושיווק בע"מ, לחדול לאלתר ולהמנע מכל ייצור, שיווק או מכירה של מוצרים המפירים מידגם רשום שבבעלותה.

כן עתרה פלזית באותה החלטה למינוי רוה"ח ברלב או מי מטעמו ככונס נכסים זמני על המוצרים המפרים ולהסמיכו, בין היתר, לתפוס את כל המוצרים המפירים המצויים בשוק, להכנס לחצרים המוחזקים בידי המשיבים ולתפוס ראיות אשר קיים חשש להעלמתן.

ביום 21/8/17 הגישה פלזית בקשה לעיון חוזר ולחילופין, ככל שהבקשה תדחה, לדחיית מועד הדיון מהטעם שבכוונתה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה הדוחה את בקשתה למתן צוים במעמד צד אחד.

אמנם בהסכם שנכרת בין המבקשת לבין המנהלים המיוחדים נקבע מנגנון שלפיו תשולם תמורה מסוימת נוספת ככל שהיקף המכירות או ההכנסות יעלה על רף מסוים, אך אין בכך כדי ליצור זיקה מספיק חזקה על מנת להכיר בסכסוך דוגמאת הסיכסוך דנן כסכסוך הקשור להליכי הפרוק.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהיעדר הצדדים.

...

נוכח כל האמור, הנני קובע כי הסכסוך שהתגלע בין המבקשת לבין המשיבים כפי שעולה מהבקשה למתן צווים זמניים ותגובת המשיבים, איננו קשור לתיק הפירוק ואיננו ראוי לידון במסגרת בקשה למתן הוראות.

אשר על כן, הנני מורה על מחיקת הבקשה למתן צווים זמניים על הסף.

המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪.

2.2 הבעלים ומנכ"ל העוררת נחקר במישטרה תחת אזהרה בחשד להפרת סימני מסחר, אולם בסופו של דבר, הודיעה פרקליטות מחוז חיפה ביום 7.8.2013 על סגירת התיק מחמת חוסר ראיות מספיקות.

2.4 המשיבה היתנגדה להשבת התפוסים ובקשה לדחות את בקשת העוררת לעניין זה. בתגובתה ציינה כי מחוות דעתו של מהנדס מכונות עולה כי התפוסים מזויפים.

סעיף 35 לפקודה קובע כי אם תוך ששה חודשים מיום תפיסת החפץ על ידי המישטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המישטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נילקח, אך רשאי בית משפט השלום, לפי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע.

בהמשך, קבע בית המשפט את הדברים הבאים, המתאימים לענייננו: "אם המישטרה מבקשת להמשיך ולהחזיק בהם או לחלטם או להשמידם, עליה להזדרז ולפנות לבית המשפט במהלך ששת החודשים מאז התפיסה ולבקש את המשך החזקת התפוסים ולהראות כי הדבר דרוש למטרה ראויה המצדיקה שלילתם זמנית או לצמיתות מבעליהם. לא עשתה כן במהלך ששת החודשים, רשאית המישטרה על פי סעיף 35 לבקש ארכה ובית המשפט יתננה אם ישתכנע שאכן קיימים נימוקים המצדיקים זאת. במהלך ששת החודשים ובתקופת ההארכה, אם ניתנה, אין מניעה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 34. המישטרה לא עשתה דבר מכל אלה. היא לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא בקשה ארכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו. היא "ישבה על הגדר" החזיקה בחפצים, ומשהגיש המבקש בקשה להחזירם, היתנגדה לכך בטענה שיש להשמידם.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, בהיעדר הצדדים.

...

2.2 הבעלים ומנכ"ל העוררת נחקר במשטרה תחת אזהרה בחשד להפרת סימני מסחר, אולם בסופו של דבר, הודיעה פרקליטות מחוז חיפה ביום 7.8.2013 על סגירת התיק מחמת חוסר ראיות מספיקות.

סוף דבר, אני מקבל את הערר ומורה למשיבה להחזיר לידי העוררת את התפוסים.

על מנת לאפשר לחברה הטוענת לזכות לגבי התפוסים לנקוט בכל הליך הנראה לה לנכון, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי זו למשך 15 יום.

לאור זאת, דחה בית המשפט את טענות המבקשים לעניין זה. בשורת ההכרעה, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והורה על מתן הסעדים הזמניים הבאים, תוך שחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות בסך 25,000 ש"ח: צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לעשות בתחומי מדינת ישראל שימוש במסמרים המפרים את סימני המסחר של המשיבה 1 (המוגדרים בבקשה כמוצרים מזויפים) וכוללים מסמרים הנחזים להיות מסמרים "דון קישוט" מתוצרת המשיבה 1, לרבות ייבוא, הפצה, מכירה, הצגה, פירסום או שיווק של המסמרים המפרים וזאת בעצמם או באמצעות אחרים, ובין במישרין ובין בעקיפין.

הנושא השני - נסב על דחיית בקשת המבקשים למחיקת דה ויט, לאור העדר ייפוי כוח ואי הפקדת עירבון כנדרש בדין.

זאת ועוד, לטענת המבקשים קיימת זהות בין הטענות בדבר הפרת סימן מסחרי בהליך כאן לבין אלו שנטענו במסגרת ההליך בחיפה ויתרה מכך, בשני ההליכים שמשו ראיות דומות ובכלל כך בפרט התמונות אשר שמשו בסיס לבקשה.

נטען כי מנגד המשיבות פירטו פירוט מספיק את הפגיעה הפוטנציאלית במוניטין והפגיעה הכספית אשר עלולות להגרם להם ולטענתן בשלב זה של ההליך אין דרישה וגם אין יכולת לכמת את הנזק, שכן עסקינן בקניין רוחני אשר יש קושי לכמת ניזקו קודם לקבלת צו למתן חשבונות.

...

בתוך כך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה ולפיה המשיבות הרימו, לשלב זה של הדיון, את הנטל המוטל עליהן להוכיח קיומה של עילת תביעה כלפי המבקשים.

סוף דבר; נוכח כל האמור, הנני סבורה כי המקרה דנן אינו מצדיק סטייה מההלכה ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטותיה בעניין סעדים זמניים.

בהתאמה - אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור ועל חיוב המבקשים בהוצאות המשיבות בגין בקשה זו בסך של 10,000 ש"ח. המזכירות תעביר סך 7,500 ש"ח אשר הופקד על ידי המבקשים כעירבון לידי המשיבות באמצעות בא כוחן על חשבון ההוצאות כפי שנפסקו.