סעיף 258(3) לפקודת החברות – האם הוכחה אי יכולת פרעון של החברה?
בהנתן המחלוקת הכנה בדבר קיום החוב של החברה כלפי המבקשת, מובן שאין מקום להורות על פירוק החברה, אפילו אם היה בידי המבקשת להראות כי החברה חסרת יכולת פרעון, זאת משום שלא די בכך שהמבקשת תראה כי החברה אינה סולבנטית כדי להקנות לה מעמד בבקשה, הואיל והמבקשת אינה נחשבת בהכרח, לפחות בעת הזו, כנושה של החברה (השוו: ע"א 877/07 סיגל גפן ועד 19 אח' נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ (02.09.2010)).
בנסיבות אלה, אני קובע כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 258 לפקודת החברות, אשר עליהם נסמכת הבקשה, ולפיכך, דין בקשת הפרוק להדחות.
...
סוף דבר:
במקרה שלפנינו, לא הוכח כנדרש שלמבקשת עומדת זכות להגיש בקשת פירוק נגד החברה בהיותה נושה שהגיע זמן פירעון החוב כלפיה.
בנסיבות אלה, אני קובע כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 258 לפקודת החברות, אשר עליהם נסמכת הבקשה, ולפיכך, דין בקשת הפירוק להידחות.
הואיל ויוזמות ההליך הן האחיות, שרית ועפרה, בניגוד לדעתו של אחיהן אלי, המשמש כבעל מניות נוסף במבקשת, והואיל והאחיות מחזיקות יחדיו, נוסף על כך, ב- 40% ממניות החברה עצמה (שלזכותה יש לפסוק הוצאות), אני מחייב את יוזמות ההליך לשאת בהוצאות החברה ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 60,000 ש"ח, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.