דחיית בקשה לפטור בדמי ארנונה

לגבי הבקשה לקבלת לפטור מארנונה, קבעה הועדה שהעותרת מעולם לא פנתה לעירייה בבקשה לקבלת לפטור מחמת היות הנכס ריק, לא כל שכן שלא הוכיחה טענה עובדתית זו. וועדת הערר הדגישה, כי ספק אם ניתן לראות בפניית העותרת דלעיל משום "השגה כדין" שכן מדובר בהשגה לגבי שנות מס קודמות ולגבי חיובים שהפכו חלוטים, כאשר במשך כל השנים העותרת היתעלמה מחובתה לשלם ארנונה.

מטעמי שהוי יש גם לדחות על הסף את טענת העותרת לפיה הדרישה שהופנתה אליה בשנת 2009 לתשלום דמי ארנונה מהוה חיוב רטרואקטיבי.

...

העותרת מבססת את טענותיה על טעמים שהיא מגדירה כחוסר הגינות וחוסר צדק כלפיה אשר הופכים לדעתה את דרישת המשיבה לתשלום החוב ללא סבירה, ואולם לא שוכנעתי שבמקרה שלנו עמדת המשיבה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בית המשפט.

נכון הוא, שבמהלך הדיון הצעתי למשיבה, כצעד של חסד ובמסגרת הסדר פשרה, להסכים לכך שהעותרת תשלם את החוב המגיע ממנה עבור התקופה שבמחלוקת בהתאם לסיווג מגורים (כולל ריבית והצמדה כחוק), ואולם משהמשיבה הציגה טיעונים ענייניים לסירובה, לא אוכל לומר כי טעמיה הם בלתי סבירים.

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את העתירה.

באשר לטענת התובע בדבר השבת דמי ארנונה הנתבעים משיבים, כי כלום לא מנע מהתובע מלפנות לעריית תל אביב בבקשה לפטור מתשלום ארנונה.

לא זו אף זו, רלבאנטי לענייננו הליך ע"א (מחוזי- ת"א) 32069-10-14 אסולין ואח' נ' כהן ואח' (פסק דין מיום 09.12.15), שם ערערו בני הזוג אסולין (הנתבעים דנן) כנגד מישפחות כהן ורוב בעיניין הבקשה שהגישו האחרונים לפיצויים בגין צו המניעה הזמני שפקע, עקב דחיית התביעה של בני הזוג אסולין כנגד מישפחות כהן ורוב לצוו מניעה קבוע.

...

התייחסות לטענות הנתבעים: הטענה בדבר "עסקת השוחד" של התובע ומשפחות כהן ורוב: לטענת הנתבעים, בין התובע לבין משפ' כהן ורוב נרקמה עסקת שוחד, לפיה התובע ישלם למשפ' כהן ורוב את מלוא עלות בניית החיזוקים, שנדרשים לצורך הרחבת שלושת הדירות, ובתמורה משפ' כהן ורוב' (יו"ר ועד הבית בבית המשותף) יקדמו ויעבירו מול הדיירים את מהלך הבנייה לשדרוג דירת התובע.

הערעור לביהמ"ש המחוזי על תוצאת פסק דינה של המפקחת נדחה וכך גם נדחה הערעור בגלגול נוסף לביהמ"ש העליון.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה, כי הנתבעים ישלמו לתובע, בגין הפיצוי ששולם לקבלן החיזוקים, סכום של 29,712 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת צו המניעה ועד התשלום בפועל.

בעקבות הגשת בקשה לדחיית התביעה על הסף ניתנה ביום 20.3.17 החלטה לפיה סולקה התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית בכל הנוגע לטענת ההתיישנות ולשאר הטענות וכפי שפורט באותה החלטה, מלבד טענת "איני מחזיק בנכס" אשר תידון להלן ותוך היתייחסות גם לטענת השהוי שהעלתה הנתבעת כלפי התובעת.

הגם שהדברים ידועים, מעיון במסמך המהוה הצהרה על נכס סגור ו/או אינו בשימוש שהוגש ע"י התובעת ביחס לתקופה מאוחרת, מצוין במפורש שעצם קבלת ההצהרה הנ"ל על היות נכס ריק ולא בשימוש אין בה לפטור מדמי ארנונה אלא לכל היותר לתקופה של ששה חודשים מיום ההצהרה, זה מה שנעשה והתובעת כפי הנראה קיבלה את הפטור הנ"ל ומכל מקום כל טענה כלפי הפטור היא טענה מנהלית טהורה שאין לה דבר עם האפשרות החריגה לקבלת רשות לטעון "אינני מחזיק" בבית משפט השלום.

לא ברור האם ניתן פטור מארנונה לששה חודשים אלו או לא, זה גם איננו משנה להליך כאן, העניין לא מצוי בסמכות בית משפט שלום אך מה שחשוב הוא שבאותו טופס מצהירה התובעת שהיא יודעת שעליה לשלם ארנונה מעבר לאותם שישה חודשים וכך נרשם באותו טופס "הוסבר לי שיש לשלם ארנונה כללית גם על נכס ריק שאין משתמשים בו, חוץ מתקופה הרצופה הראשונה של עד שישה חודשים בה הנכס היה ריק ולא בשימוש". אין חולק לעצם הגשת הבקשה ברם נטען בחקירת העד מטעם התובעת שמדובר על בקשה שקשורה למגרש הסמוך אולם אין בנמצא שום הסבר למה בטופס נכתב המספר הפיזי של הנכס נשוא התביעה כאן ואין בנמצא תצהיר מצד עורך הדין שערך את הבקשה בו מפורטת טעות סופר מצידו ומוסבר כיצד, עבור מה ולמה הוגשה הבקשה במקורה.

...

אשר לתקופה בין 1.4.12 ועד 30.12.12 היה ידוע לתובעת שהחיוב נרשם על שמה ואף נשלחה לה דרישת תשלום ברם לא הוגשה השגה במסלולים המקובלים, התביעה כאן הוגשה בשיהוי רב, התובעת מבקשת להיבנות ממחדליה אך במקום להוכיח את התביעה באותות ומופתים, כל שיש לה זה דו"ח ביקור לא מושלם של פקח העירייה, לא מספיק בשביל לשכנע שאכן פעלה בתום לב והוכיחה את טענותיה בדרך העוקפת את המסלול המנהלי ולכן יש לדחות את התביעה גם עבור תקופה זו. התקופה השלישית מיום 1.7.15 ועד 18.1.16 התובעת טוענת שביום 19.1.2015 עודכן אצל הנתבעת מר גניזה משה כמחזיק של הנכס ואכן ניתן לראות את שמו ברשימת המחזיקים.

סיכום לאור האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪+מע"מ תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי התמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

נטען כי אין מחלוקת שהמבקש אינו מתגורר בשטחה של המשיבה וכי בתאריך 17.12.19 הסכים מר סמיח לפטור אותו מתשלום ארנונה ולכן לא ברור מדוע בשנים 20-21 חייבה אותו המשיבה שוב בתשלום דמי ארנונה.

אוסיף עוד כי למעשה ההליך הנכון שבו היה על המבקש לפעול הוא בדרך של הגשת השגה על החיוב בארנונה בפני מנהל הארנונה אצל המשיבה ובהמשך, ככל שההשג תדחה, להגיש ערר לועדת הערר , ובהמשך, ככל שידרש, לפנות לבית משפט לענינים מינהליים, הכל בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

...

המבקש טען כי ביום 17.12.19 ולאחר שהצליח להוכיח כי אינו מתגורר בשטחה של המשיבה, נעתר מר סמיח לבקשה והעניק לאשתו הנחה בתשלום הארנונה.

בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

מכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

המבקש עוד טען כי לאחר הפטור שניתן בגין התקופה שבין 01.03.2020 לבין 31.05.2020 בשיעור של 3,900 ₪, יתרת תשלום דמי הארנונה עמדה ע"ס 22,700 ₪ וזאת בטרם עידכון ההנחה שהתקבלה לאחר מכן.

עוד טענה המשיבה כי המבקש הגיש את היתנגדותו בחלוף שלושה חודשים מהמועד האחרון להגשתה מבלי לציין בבקשתו נימוק כלשהוא המסביר מדוע נבצר ממנו להגישה במועד ומטעם זה בלבד יש לדחות את בקשת הארכת המועד להגשת ההיתנגדות.

...

עוד טענה המשיבה כי המבקש הגיש את התנגדותו בחלוף שלושה חודשים מהמועד האחרון להגשתה מבלי לציין בבקשתו נימוק כלשהו המסביר מדוע נבצר ממנו להגישה במועד ומטעם זה בלבד יש לדחות את בקשת הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

לעומתו, המשיבה טענה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה מאחר שהמבקש לא נימק מדוע יש להיעתר לבקשתו לעיכוב ההליכים ולא פירט את הנזקים שנגרמו לו בעקבותם.

אך על מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש מלהשמיע התנגדותו נוכח טענותיו כי הוא זכאי להנחות נוספות ופטור עבור תקופות מסוימות ולפיכך אינו חייב למשיבה כספים בגובה הסכום הנתבע, שהינה טענת הגנה הראויה להתברר, אני מורה כי כל הליכי ההוצל"פ שננקטו בתיק יעוכבו בכפוף להפקדת סכום של 7,000 ₪ בקופת בית משפט בתוך 30 יום.