דחיית בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בשל היעדר עילה מספקת

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 14,500 ₪ בהליך של סדר דין מהיר, בגין אי תשלום עבור סחורה שספקה התובעת לנתבע ביום 22.05.2015.

המבקש עוד טען כי דין התביעה נגדו להדחות על הסף מהיעדר עילה או יריבות שכן מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שמטרתה הנה עשיית עושר ולא במשפט מאחר והמשיבה תבעה את החוב נשוא התביעה דרך הגשת השיטריות ללישכת ההוצל"פ כנגד אישתו של המבקש והן דרך הגשת תביעה כספית נשוא אותו חוב כנגד המבקש בתיק זה אך בשל כך שנכח יחד עם אישתו במועד רכישת המוצרים בחנות המשיבה.

לבסוף, המבקש עתר לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, להארכת המועד להגשת כתב ההגנה וכן לעיכוב ובטול הליכי הגביה בתיק ההוצל"פ שמספרו 527055-06-22 שניפתח כנגד המבקש עם מתן פסק הדין בתיק זה. מנגד, המשיבה טענה כי יש לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין מאחר והייתה מוטלת החובה על המבקש לבקש תחילה רשות מבית המשפט להגשת הבקשה יחד עם הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה כעבור תקופה רבה יותר מ-30 יום מיום מתן פסק הדין.

אולם לאור טענת ההגנה הלכאורית של המבקש ולפיה לא קיבל את כתב התביעה וכי הוא איננו חייב למשיבה מאחר ואישתו היא זו שרכשה את המוצרים ומסרה את השיקים שחוללו מחוסר פרעון שכן כנגדה ניפתח תיק הוצאה לפועל בגין אותו חוב ויש לדחות את התביעה מחמת העדר יריבות, נראה שיש בכך משום טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

...

אולם לאור טענת ההגנה הלכאורית של המבקש ולפיה לא קיבל את כתב התביעה וכי הוא איננו חייב למשיבה מאחר ואשתו היא זו שרכשה את המוצרים ומסרה את השיקים שחוללו מחוסר פירעון שכן כנגדה נפתח תיק הוצאה לפועל בגין אותו חוב ויש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות, נראה שיש בכך משום טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת הביטול.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקש את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות (ר' החלטה מיום 2.3.16 בת"ק 10332-03-15 הכשרה חב' לביטוח בע"מ נ' חי ויקטור לב [פורסם בנבו].

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 30/05/2022 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות למשיבה בסך של 2,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת השתק עילה ובשל העדר עילה.

אשר לטענה בדבר השתק עילה נטען, כי המסכת העובדתית שנטענה על ידי התובעת בהליך הקודם זהה למסכת העובדתית הנטענת בהליך זה. באשר לטענה בדבר העדר עילה נטען כי ההסכם לא תוקן, וכי ביטולו נעשה כדין בהתאם לסעיף 4.1 להסכם אשר הקנה לנתבעת את הזכות לבטלו בהתראה מראש.

יתר על כן, נטען כי נגד התובעת פתוחים מספר תיקי הוצאה לפועל, דבר המעיד על מצבה הכלכלי הקשה ועל התחמקותה מתשלום חובותיה.

סוגיית חיובה של חברה תובעת בהפקדת ערובה מוסדרת בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקבוע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." סעיף זה קובע חזקה בדבר חיוב חברה בע"מ, שהיא תובעת, בהפקדת ערובה, בעוד שאי הפקדת הערובה הוא החריג (ראו: רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ (14.02.2019)).

לפיכך, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובראי כל השיקולים שהובאו עד כה, לרבות סכום התביעה, הקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להשמע במסגרת בירור התביעה, ובאיזון הראוי במכלול הנסיבות בין זכות התובעת לגישה לערכאות אל מול זכות הנתבעת להבטחת תשלום הוצאות המשפט שייפסקו לטובתה אם תידחה התביעה, אני מעמיד את שיעור הערובה שתדרש התובעת להפקיד להבטחת הוצאות הנתבעת בסוף ההליך, על סך כולל של 10,000 ₪.

...

בהמשך נמסר כי הצדדים לא הגיעו להסכמות, ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים הנתבעת/המבקשת עותרת לחייב את התובעת/המשיבה בהפקדת ערובה (שלא תפחת מסך 50,000 ₪) להבטחת תשלום הוצאותיה, וזאת בשים לכך שענייננו בתובעת שהיא חברה בע"מ ולאור החזקה הקבועה בדין ובפסיקה הרלבנטית בדבר חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה.

בטרם חתימת החלטתי היום, התברר כי הנתבעת הגישה בקשה לצירוף מסמך נוסף, ובנסיבות העניין לא ראיתי להיעתר לבקשה, מה גם שהבקשה לא כללה עמדת הצד השני בשים לב להסדר הדיוני אליו הגיעו לעניין ההכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע תזכורת ליום 22.02.2023.

כך גם נטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העידר עילה וחוסר פירוט, שכן התובענה אינה מגלה עילת תביעה ביחס לדיסקונט, ואינה מייחסת לו מודעות למעשים; לחלופין נתבקש בית המשפט להורות על עיכוב הליכים עד להכרעה בהליכים הזרים התלויים ועומדים; זאת, מטעמים של חיסכון בזמן שפוטי ומניעת הכרעות סותרות.

בהקשר זה, העלה דיסקונט טענה בדבר השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי, לפיה הממצאים שייקבעו בהליכים הזרים עשויים להוות מעשה בית-דין לגבי המשיבים בתביעה דנן, אשר מצדיק לשיטתו עיכוב הליכים בה. החלטת בית המשפט המחוזי ביום 7.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי בהחלטה מנומקת ומפורטת את הבקשה לסילוק על הסף ולעיכוב ההליכים; זאת לאחר שערך דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו נחקר המצהיר מטעם פריבטבנק, ולאחר שהצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.

בתוך כך נטען, כי פריבטבנק טען בכתבי טענותיו כי במוקד שלושת ההליכים – בישראל, באנגליה ובדלוואר – פרשת מירמה אחת חוצה גבולות, שהוצאה לפועל על-ידי בעלי השליטה; כך אף צוין בהחלטת בית המשפט קמא.

מכל מקום, אינני סבור כי בקשת רשות העירעור דנן, שעניינה בדחיית בקשה מקדמית לסילוק על הסף, היא האכסניה המתאימה להכריע באופן עיקרוני בסוגיה זו. בנגוד לטענת דיסקונט, שאלת ידיעתו בכוח או בפועל של פריבטבנק, לרבות ידיעת יתר נושאי המשרה בו על אודות פרשת המירמה, כמו גם היתנהלות דיסקונט וידיעותיו, מהוות סוגיות עובדתיות המחייבות הכרעה על-יסוד תשתית עובדתית-ראייתית מספקת, שיש בהן כדי להשליך על גורל טענת ההתיישנות.

...

אין בידי להעתר גם לסעד החלופי שהתבקש לעיכוב הליכים עד להכרעה בהליכים המשפטיים המקבילים המתבררים מחוץ לישראל.

סוף דבר אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי בבקשת רשות הערעור מתייתר הצורך לדון בבקשה שהגיש פריבטבנק "למחיקת תגובת המבקש לתשובה לבקשת רשות הערעור"; וזו נדחית.

בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 24.01.2022 כנגד המבקש – מר אורי לוי, צד שלישי מס' 2 (להלן: "המבקש"), במעמד צד אחד, מחמת העדר התייצבות מטעם המבקש במשך ניהול ההליך.

בחלוף כ-4 חודשים לאחר מתן פסק דיני הנ"ל, הוגשה הבקשה שלפניי מטעם המבקש, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ולהורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שניפתחו כנגד המבקש מכוח פסק הדין.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות ואלה נימוקיי: המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית לדיון בבקשה לביטול פסק דין קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, המבקש לבטל פסק דין או החלטה שניתנו נגדו על-פי צד אחד, נידרש להגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שזה הומצא לו. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנן שתי עילות המאפשרות ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק – מקרים שבהם נפל פגם בפסק הדין היורד לשורשו של ההליך, אשר מצדיק ביטולו ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו, כמו למשל כאשר לא בוצעה המצאה כדין (רע"א 640/19 איבראהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.04.2019) (להלן: "עניין איבראהים")); והעילה השנייה היא ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט שמתקיימת בנסיבות בהן מוצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן כדין.

לפי עילת ביטול זו, מוסמך בית המשפט לבטל פסק דין לפי שיקול דעתו כאשר יש להוכיח קיומם של שני יסודות מצטברים שעניינם, בחינת סכויי הצלחתו של המבקש בתביעה נשוא הדיון אם יבוטל פסק הדין, והשני הנימוקים שסיפק המבקש למחדליו הדיוניים, האם מדובר בזלזול בבית המשפט או שמא טעות בתום לב, צירוף נסיבות אומלל או רשלנות (רע"א 1080/19 בכר נ' עו"ד ישראל בודה בתפקידו ככונס נכסים (13.05.2019); רע"א 2172/22 בורנשטיין נ' לוין, פסקה 12 (26.05.2022); רע"א 3621/20 אשכנזי נ' א.אס.קיי הלח"י 7 פיתרונות נדל"ן בע"מ, פסקה 8 (22.06.2020); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 (08.10.2015); רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו, פסקה 7 (22.04.2015) (להלן: "עניין המעוצה המקומית באר יעקב"); רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, פסקה 3 (02.06.2015)).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואלה נימוקיי: המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בבקשה לביטול פסק דין קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, המבקש לבטל פסק דין או החלטה שניתנו נגדו על-פי צד אחד, נדרש להגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שזה הומצא לו. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנן שתי עילות המאפשרות ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק – מקרים שבהם נפל פגם בפסק הדין היורד לשורשו של ההליך, אשר מצדיק ביטולו ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו, כמו למשל כאשר לא בוצעה המצאה כדין (רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.04.2019) (להלן: "עניין איברהים")); והעילה השנייה היא ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט שמתקיימת בנסיבות בהן מוצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן כדין.

מכאן מתבקשת המסקנה כי המבקש לא הביא סיכויי הגנה המפריכים את הראיות לכאורה הנ"ל ובמקרה זה נסיבות העניין וסיכויי ההגנה אינם מצדיקים היעתרות לבקשתו לביטול פסק הדין.

לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ביום 19.7.22 ניתן פסק הדין של בית המשפט (כב' הש' ח' בולמש) ובו קבע בית המשפט כי לאור ההכרעות בהליכים הקודמים על ניסנוב לשלם עבור הרהיטים ורק אם לאחר מכן אלו לא יתקבלו, או שיהיו לה טענות ביחס לרהיטים שיתקבלו, אז תקום לה עילת תביעה.

בתביעה השלישית הודיעה ניסנוב כי היא מפקידה בקופת בית המשפט את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל ועתרה להורות שרק עם אספקת מלוא הריהוט יועבר הפיקדון לידי בשארה.

בשארה גם הגיבה לבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל וטענה כי מדובר בהליכים שניפתחו בקשר לפסק דין חלוט.

ניסנוב תפעל להסדיר את חובה בתיק ההוצאה לפועל, כפי שנפסק שעליה לעשות וככל שטרם עשתה כן, ולו יתברר כי יש בסיס לחששותיה לכשתסופק לה הסחורה – תפעל כחוכמתה על מנת לקבל את הסעדים שתסבור שיגיעו לה אז. בשים לב לכך שמדובר, כאמור, ב-"גילגול" שלישי או רביעי ובמחזור טענות שכבר נדחו שוב ושוב על ידי בית המשפט, הרי שראוי לחייב את התובעת בהוצאות ההליך.

ניתנה היום, ב' כסלו תשפ"ד, 15 נובמבר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

בית המשפט המחוזי קבע במפורש (ס' 11 לפסק הדין) כי יש להבחין "בין זכותה של [ניסנוב] לקבל את המוצרים, לבין התניית התשלום באספקתם המלאה כשהם תקינים". בהמשך הוסיף בית המשפט וציין כי "באשר לסוגיית תקינותם והתאמתם המלאה של פרטי הריהוט, כתנאי לתשלום התמורה בפועל, דין טענותיה של [ניסנוב] להדחות, שכן משמעותם בפועל, איון הכרעתו של בית המשפט קמא, מקום בו מדובר בתביעה שטרית" (ההדגשה לא במקור).

משכך, וכאשר נמצא כי ניסנוב מושתקת מלשוב ולהעלות טענותיה שכבר הוכרעו – אני מורה על מחיקת התביעה.

אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך 6,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעת באמצעות ב"כ בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.