בכל הנוגע למאזן הנוחות טוען המבקש, כי מצבו הכלכלי בכי רע, הוא מישתכר סך של 12,000 ₪ בחודש, מהם עליו לשלם דמי שכירות והוצאות, כי אין באפשרותו לגייס סך של 50,000 ₪ ומשכך, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תביא לכך כי יפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל שרק יגדיל את סכום החוב, כאשר, מאידך, לא יגרם כל נזק בדחייה קצרה של תשלום סכום פסק הדין עד להכרעה בעירעור.
עוד טענו, כי בקשת המבקש אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין, שכן, המבקש לא ביסס כראוי באסמכתאות את מצבו הכספי, כי מכל מקום, פסק דין אינו מבסס נזק בלתי הפיך, ואף סכויי העירעור של המבקש אינם גבוהים.
...
עוד נקבע, כי מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין שני השיקולים ומשכך, ככלל, נדחות בקשות לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, שכן, מימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה.
יחד עם זאת, סבורני, כי בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, ניתן להיעתר לבקשה באופן חלקי וזאת נוכח היקף הכנסתו של המבקש וסך הוצאותיו החודשיות כפי שהוצגו במסמכים שצורפו לבקשה, המעידים על מצב כלכלי שאינו איתן, וכן נוכח שכה"ט הגבוה שנפסק לחובתו בבית המשפט קמא והעובדה כי מועד דיון בערעור קבוע ליום 20.9.2023, היינו, בתוך זמן לא רב.
לאור כל אלה, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שתשלום סכום שכר טרחת עוה"ד בו חויב המבקש יעוכב עד להכרעת פסק הדין של ערעור.
