דחיית בקשה למתן צו הגנה לאחר קביעה שהמשיב אינו מסכן את ילדיו

כמו כן, היא טענה כי היא "נימצאת במקלט כי הילדה וגם אני חווינו אלימות". בתום הדיון ניתן "צו למניעת הטרדה מאיימת" במעמד צד אחד כנגד המשיב, ונקבע דיון במעמד הצדדים כשבוע לאחר מכן (השופט ע' מיכלס).

בית המשפט המחוזי אף הפנה לחוות דעתו של הפסיכולוג שבה צוין כי המשיב אינו מהוה סיכון כלשהוא לקטינה, בנגוד לנטען על-ידי המבקשת.

עוד צוין כי המשיב פגש לאחרונה את הקטינה ביום 7.3.2022 וכי הבקשה למתן צו הגנה הוגשה רק שלושה ימים לאחר מכן, כאשר בין לבין ניתנה כאמור ההחלטה על הארכת זמני השהות, שעליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובנספחיה, וכן בתיקי בית המשפט במערכת "נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להדרש לתגובת המשיב.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, וכן בתיקי בית המשפט במערכת "נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

3 בפני בקשת המבקשת כי יינתן צו הגנה כנגד המשיב, אבי שלושת ילדיה, זאת לאחר שביום 22.11.21 ניתן לבקשת המבקשת, צו הגנה במעמד צד אחד על ידי כב' השופטת חגית בולמש.

עם זאת, לטעמי, בין אם הצדדים התגוררו יחד עובר לארוע הנטען כעילה להגשת הבקשה (כך על פי גרסת המשיב) ובין אם לאו (כך על פי גרסת המבקשת), ולעניין זה איני קובעת מסמרות, לא שוכנעתי כי המשיב מהוה סיכון כלשהוא, וודאי לא סיכון פיזי, כלפי המבקשת.

עוד יצוין כי לאחר ששמעתי ארוכות את הצדדים אשר נחקרו ביום 29.11.21 בפני וכן שמעתי את סיכומי הצדדים, וכן היו לעיני כלל המסמכים אשר הוגשו לתיק, לא מצאתי להדרש לעדותה של הגב' ג' (עדות שהתבקשה על ידי המשיב ובאה לחזק את גירסתו) שכן אף ללא עדות זו, מצאתי כי המבקשת לא הרימה את הנטל הדרוש ולא הוכיחה כי מתקיימות עילות המצדיקות מתן צו הגנה, ולפיכך מצאתי לדחות את הבקשה.

2) לחוק, 5 ) בנסיבות אלו, משלא מצאתי כי המשיב סיכן או מסכן את המבקשת בהתאם לסעיף 3) לחוק, לא 6 ) וכאמור אף לא מצאתי כי יש הצדקה למתן הצוו עקב התקיימות עילה בהתאם לסעיף מצאתי ליתן נגד המשיב את הצוו, והבקשה למתן צו הגנה נדחית.

...

לצערי, חרף התרשמותי כי הצדדים על סף גיבוש הסכמות אשר ייתרו מתן הכרעה בבקשה, לא הצליחו הצדדים לגבש הסכמות, ואין מנוס מהכרעה בבקשה.

2) לחוק, 5 ) בנסיבות אלו, משלא מצאתי כי המשיב סיכן או מסכן את המבקשת בהתאם לסעיף 3) לחוק, לא 6 ) וכאמור אף לא מצאתי כי יש הצדקה למתן הצו עקב התקיימות עילה בהתאם לסעיף מצאתי ליתן נגד המשיב את הצו, והבקשה למתן צו הגנה נדחית.

עם זאת משעולה מכל שהובא בפני כי ללא קשר לסטטוס הקשר בין הצדדים הרי שפניהם לפרידה, וכן עולה כי ניתן לגבש הסכמות במסגרתן לא יתגורר המשיב בבית, כפי שאף הוסכם לכאורה במעמד הדיון, טוב יעשו הצדדים באם יגיעו להסכמות ברוח זו וברוח ההצעות השונות שהעלו הצדדים שניהם ואשר לא התגבשו בסופו של דבר לכדי הסכמה במסגרת הליך זה. ואחרון, בשולי הדברים אך בהחלט לא בשולי חשיבותם, טוב יעשו הצדדים באם ייקחו לתשומת ליבם את אמירות ילדיהם בדבר מערכת היחסים המורכבת בין הצדדים, ויגיעו להסכמות אשר ימזערו ואולי אף יבטלו לחלוטין את הקשיים אשר חווים מן הסתם ילדיהם לנוכח אופי הקשר בין הצדדים, לרבות הגשת הבקשה נשוא פסק דיני זה .

סוף דבר – הבקשה נדחית.

החלטתי ניתנת לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

לאחר ששמעתי את הצדדים באריכות, לרבות את המשיבה, כי היא מודעת היטב לסכנה בה היא מצויה, מודעת לכוונה הטובה של המישטרה ואולם היא בוחרת שלא להעתר לבקשת המישטרה לשהות במקום מוגן וחזרה על עמדתה, ומבקשת כי תנתן לה האפשרות .

כך אף נקבע על ידי בית המשפט המחוזי מפי סגן הנשיא, כב' השופט יעקב שפסר בע"ח 31319-12-19, ואביא את דבריו: "לא מצאתי מכוח איזו סמכות יכול בית המשפט לכפות על אדם צו הגנתי, אף ששלומו או בטחונו מצויים בסכנה מצד מי מבני משפחתו או בכלל. על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ניתן צו הגנה כנגד התוקפן ולא כנגד זה הראוי להגנה... אין בסמכותו לחייב את המוגן לפעול בדרך כלשהיא להבטחת שלומו שלו גם אם סבורים כל הגורמים הרלוואנטיים כי בסירובו זה של המוגן יש משום סכנת חיים ברורה ומוחשית. הן חוק המעצרים והן חוק למניעת אלימות במשפחה אינם מכירים ואינם מאפשרים כפיית שהייה במקלט לנשים מוכות או בכל מקום מוגן אחר, אף אם לכאורה מעשה זה הינו לטובת המוגן, אלא אם קיימת אינדיקאציה לפגם בכשרותו המשפטית ולקבלת החלטות מצידו, דבר שאין מחלוקת שאינו מיתקיים בעניינינו. מקלט לנשים מוכות איננו מקום שבו ניתן לכלוא אשה כנגד רצונה וכאמור המשיבה הביעה את דעתה באופן נחרץ וברור שאיננה רוצה ואיננה מוכנה להגיע למקלט כאמור כזה.... בשולי הדברים אעיר כי טוב תעשה המשיבה אם תשקול מיוזמתה להענות בכל זאת להצעת משטרת ישראל או שירותי הרווחה ולעבור למסגרת מוגנת, ואולם כאמור אין בסמכותי לחייבה לעשות כן גם לאור זכותה החוקתית על חייה וגופה, זכות הכוללת גם את הזכות לסיכון עצמי היכול להביא לסכנה של ממש לשלומה ולביטחונה". מעבר לכך, וכפי שציין כב' השופט מזרחי בהחלטתו מיום ה- 30.07.2022, השמתה של המשיבה במקלט לנשים נפגעות אלימות (או במקום מוגן אחר), לצורך הגנתה, מחייבת הסכמה.

עם זאת, מצאתי לציין כי מאחר והמשיבה הינה אם לילדים קטינים, וכי מאחר והחלטתה ובחירתה של המשיבה שלא להענות לבקשת המישטרה וגורמי הרווחה עלולה לסכן אף את הקטינים, מצאתי להורות לשירותי הרווחה לשקול לפעול בהתאם לסמכויותיהם לפי חוק הנוער טפול והשגחה כדי לשמור ולהגן על הקטינים.

לפיכך, הבקשה למתן צו נדחית.

...

הבקשה הובאה בפני כב' סגן הנשיאה, השופט מנחם מזרחי,  בהחלטתו מיום ה- 30.7.2022, נעתר בית המשפט לבקשת המשטרה והורה למשיבה לשהות במקלט מוגן לנשים נפגעות אלימות, שאליו תובל בידי נציג המשטרה וזאת עד ליום ה- 02.08.2022 שעה 12:00.

לאחר ששמעתי את הצדדים באריכות, לרבות את המשיבה, כי היא מודעת היטב לסכנה בה היא מצויה, מודעת לכוונה הטובה של המשטרה ואולם היא בוחרת שלא להיעתר לבקשת המשטרה לשהות במקום מוגן וחזרה על עמדתה, ומבקשת כי תינתן לה האפשרות .

לפיכך, הבקשה למתן צו נדחית.

זאת, בין היתר, נוכח ניסיון התקיפה מחודש מאי 2022 אשר, כך נקבע, לא הוכחש על-ידי המערער; וכן נוכח הסבריו של המערער באשר לסיבות שבגינן ניסה להכנס לבית ביום 4.6.2022 אשר "לא [עשו] רושם חיובי". המותב הוסיף כי "לא יהיה בהחלטה דנן כדי להשפיע על התיקים שמנהלים הצדדים בפני בית הדין המוסמך". כמו כן צוין כי צו הגנה צריך להיות "מאוזן ומידתי" ועל בית המשפט להזהר "שלא לקבוע ממצאים בתיקים העקריים בין בני הזוג, ולא להרחיק בן זוג מדירת המגורים המשותפת לתקופה ממושכת ללא עילה". המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בהליכי צוי ההגנה, וביום 20.7.2022 ניתן פסק דין במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים לקבל את המלצת בית המשפט המחוזי שלפיה, בין היתר, צו ההגנה שניתן נגד המערער יפקע ביום 10.8.2022 בשעה 12:00, והחל מאותו מועד יתגוררו המערער והמשיבה בדירה עם הילדים לסירוגין מדי שלושה שבועות.

המערער טען כי המותב היתייחס לתנאים שנקבעו בפסיקה למתן צו הגנה, ובהם "סכנה גופנית ממשית, "חומרת מעשה אלימות" וכיוצא באלה, ולאחר מכן קבע כי "מתקיימים כלל הפרטים הצריכים להארכת הצוו". כמו כן ציין המערער כי המותב קבע שהסבריו של המערער בנוגע לסיבה שבגינה ניכנס לבית ביום 4.6.2022 "לא [עשו] רושם טוב". המערער טען כי מכאן עולה שהמותב "כבר ביסס במחשבתו כי אינו מתרשם מ[המערער] כדמות חיובית". המערער טען כי הראיות מצביעות על כך שאירועי האלימות שייחסה לו המשיבה הם "שקר וכזב" והוסיף כי המותב קבע שאין בהליכים כדי להשפיע על ההליכים המתנהלים בפני בית הדין המוסמך, והתכוון בכך, לפי המערער, לבית הדין הדתי הדן בגירושין.

ביום 22.1.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות.

...

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

הצעה זו נדחתה ע"י המבקשת ולדברי באת כוחה: "לא נוכל להסכים להצעת ביהמ"ש. ואנחנו עומדים על מתן צו הגנה. אני קבלתי את התיק לידי ביום ראשון ומאז אנחנו בתהפוכות כדי למצוא עדים שראו את הפריצה ומצבה של המבקשת ובהקשר שבגינו התבקש הצוו, מבחינתנו הוא מאוד אקוטי במיוחד השקום שלה. לשאלת ביהמ"ש הצוו דרוש הן לשקום של המבקשת והן להגנה עליה. היתה בעבר התחייבות הדדית, והיא הופרה, ולכן אנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון ולהתחייב [...] גם אם מדובר בצו לתקופה מוגבלת הדבר יסייע להמבקשת בשיקום אני כעורכת דין יש לי ראיות לרבות רפואיות שקושרות את המשיב לבקשה [...]" (ע' 3, ש' 21).

] ביום 12.12.19, וזאת לדבריה "בעקבות התייבשות ומצב פיזי ירוד מאוד". היא מתארת החמרה במצבה של המבקשת וביכולת תיפקודה, משום חולשה פיזית "והן בשל איבוד הכרה כתוצאה מ'פלשבקים' שחוותה". בתאור הרקע הרלוואנטי, צוין שסובלת מקשיים שונים "על רקע פגיעה מינית מתמשכת שעברה בתוך המשפחה ומחוץ למשפחה בגיל צעיר, אלימות שחוותה בבית מגיל צעיר והזנחה קשה של הוריה". עוד ציינה שהמבקשת "חסרת עורף משפחתי [...] במשך שנים שורדת לבדה בעולם ללא כל תמיכה". העו"ס מוסיפה שלאחרונה המבקשת החלה לשתף אותה בחלק מהאירועים שעברה, וכי "בילדותה סבלה מהתעללות רגשית, פיזית ומינית מתמשכת משני הוריה, בנוסף מספרת על פגיעה מינית שחוותה על ידי חבר מבוגר של הוריה, ולאחר מכן פגיעות רבות שעברה על ידי ילדים ובני נוער מבוגרים ממנה. כמו כן הפגיעות המיניות המשיכו גם בצבא ובשנים האחרונות. המבקשת אינה מסוגלת בשלב זה לתאר את הפגיעות עצמן". אישור הגשת תלונה במישטרה נגד המשיב מיום 19.6.21 – סומן נספח ג'.

כאמור, היושב בדין בהליך למתן צו הגנה אינו "מרשיע" את המשיב במעשים המיוחסים לו. לבית משפט זה לא נתונים הכלים – סדרי הדין, דיני הראיות או חוק מהותי לביסוס אשמה שעומד לשימושו – לקבוע או אף לשער או להניח האם המשיב, הוריו או אחרים פגעו במבקשת בעבר.

במהלך הדיון במעמד הצדדים שם, המבקשת חזרה בה מטענותיה כלפי המשיב בהקשר לארוע בישוב, כאמור בהחלטה: "בהסכמת הצדדים, לאחר העיון במכלול שהוגש בתיק והמצוי בו, מתוך הבנה שהמבקשת הבהירה מפורשות את רצונה שהמשיב לא יהא עימה עוד בקשר, כמו גם שהמשיב עצמו הבהיר שיכבד את רצונה זה, ולאחר שהמבקשת חזרה בה מן האמור בבקשה ובבקשה [צ"ל התצהיר, לז"ק], אני דוחה את התובענה. הצוו הארעי שניתן ביום 21.6.21 מבוטל בזה במלואו [...]". אני מוצאת קושי משפטי ממשי בעובדה שהמבקשת עושה שימוש מרכזי בטענות עובדתיות מהן חזרה באופן מפורש, דבר שהביא לדחייתן.

...

בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי חרף העובדה שבפן המעשי, לכאורה, אין כל פגיעה במשיב מעצם מתן הצו ואילו מנגד קיימת תרומה מהותית להשקטת נפשה של המבקשת, הרי שבהעדר הסכמה, אין בסמכותי להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על ידה.

זאת, נוכח העובדה שראיותיה של המבקשת, כפי שהובאו בפני ערכאה זו, אינן מבססות עילה מהעילות בגינן ניתן לתת הצו המבוקש ובהינתן כי מקובלת עלי טענת המשיב כי בנסיבות מקרה זה, מתן הצו עלול להביא פגיעה ממשית בשמו הטוב.

סוף דבר, הבקשה למתן צו הגנה נגד משיב 1, נדחית.