דחיית בקשה למתן פסק דין חלקי בתביעה

בהמשך לכך, ביום 5.1.2023 הגישה המערערת בקשה למתן פסק דין סופי בתובענה, ובהחלטה מיום 9.1.2023 נדחתה בקשה זו, ונקבע כי מאחר שטרם הסתיים הבירור של כלל הסוגיות בהליך "הרי שטרם הגיעה העת למתן פסק הדין הסופי. על פי ההחלטה מיום 23.2.14 פסק דין כזה יינתן 'לאחר שיסתיים הבירור בפני הממונה לגבי סכומי ההשבה', אלה כאמור טרם הסתיימו במלואם". בהמשך לכך, ביום 12.3.2023, ניתן פסק דין חלקי נוסף בהליך בעיניינם של נישומים שסכום ההשבה המגיעה להם נמוך מ-250 ש"ח, וביום 15.3.2023 ניתן פסק דין נוסף על-ידי בית המשפט המחוזי, ובו נדונו עררים על החלטות הממונה בעיניינו של המשביר המרכזי, אחד הנישומים, חבר הקבוצה, באשר לתשלומים שיש להשיב לו. בשולי פסק הדין מיום 15.3.2023 צוין כי "בהמשך להחלטתי מיום 12.3.2023 פסק דין זה מהוה פסק דין סופי בתובענה" (פסקה 22 לפסק הדין מיום 15.3.2023).

...

כן נטען, כי סעד זה הוגדר באופן מפורש ונפרד כאחד הסעדים בתובענה, וכי בהחלטה מיום 30.10.2020 הוכרעה סוגיה זו באופן סופי, ומשכך יש לראות בהחלטה זו פסק דין שמועד הערעור עליו חלף לפני זמן רב. המערערת טוענת בתשובתה כי דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להידחות.

וכך נקבע על-ידי כב' השופט א' ריבלין בע"א 7282/01 הנדל נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(ט) 104, 109 (2002): "גם בהנחה שבהחלטה המקורית של בית-המשפט כלולות, בשאלות מסוימות, הכרעות ברורות, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי עצם הקביעה הזו לא הטילה על המשיבה חובת תשלום מיידית. החובה עשויה לקום אך ורק אם בסופו של יום, לאחר שנפתרו כל המחלוקות ונערכו כל החישובים הדרושים, ונוכו כל הניכויים הרלוונטיים, מסתכם חשבון החובה והזכות ביתרה חיובית". בענייננו, נראה כי יישום המבחנים האמורים מוליך למסקנה שלפיה ההחלטה מיום 30.10.2020 היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין". מטענות הצדדים עולה כי אין ביניהם מחלוקת על כך שלאחר מתן ההחלטה מיום 30.10.2020 עוד לא ניתן היה לקבוע מהו הסכום שעל המערערת לשלם לחברי הקבוצה, שכן טרם הוכרעו כלל הסוגיות שנדרשו לשם כך (וראו גם את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.1.2023 בה נקבע, כאמור, כי מאחר שטרם הסתיים הבירור של כלל הסוגיות בהליך באשר לגובה סכומי ההשבה "הרי שטרם הגיעה העת למתן פסק הדין הסופי").

בהתאם לכך, המערערת הייתה רשאית לערער על ההחלטה מיום 30.10.2020 במסגרת ערעורה על פסק הדין הסופי בהליך (ראו: תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ודין בקשת סילוק הערעור על הסף להידחות.

סוף דבר: הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

אף שכך נקבע ואף שהבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה טרם נדונה וממילא לא נדחתה, בפתח בקשת רשות העירעור נאמר כי הוגשה על ההחלטה "אשר דחתה את בקשת המבקשים ליתן פסק-דין חלקי כנגד צד שלישי 2" (ההדגשה אינה במקור).

כן ראו את הדברים אשר נאמרו לפני ימים בודדים בלבד, במסגרת החלטה הדוחה בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה על החלטה הדוחה בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה (באותו עניין, היה זה בשל ספק בדבר המצאת התביעה אל כלל הצדדים הנוגעים בדבר): "סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה נקבעה בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות). על פי הקבוע בתקנה האמורה, סמכות זו נועדה למצבים שבהם הנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד או כאשר כתב ההגנה שהוגש מטעמו נמחק. במקרים אלה רשאי בית המשפט 'לידרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד'. הפסיקה עמדה על כך כי מתן פסק דין בהעדר הגנה הוא מהלך דיוני חריג בו מתקבלת הכרעה שיפוטית לגופו של עניין במעמד צד אחד, מבלי שנשמעה עמדתו של הצד השני. לפיכך, ניהול ההליך השפוטי תוך מתן היזדמנות לשני הצדדים לקבל את יומם ולהציג את טענותיהם לפני בית המשפט, הוא בהכרח המסלול המועדף (רע"א 7173/11 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ (בפרוק) נ' United Kingsway Ltd, פסקה 6 (31.1.2012); רע"א 1473/00 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' BLOMBERG - WERKE GMBH, פסקה 3(ד) (1.8.2000) (להלן: עניין אלקטרוניקה)). עם זאת, מקום בו ניתנה לבעל הדין שכנגד מלוא ההזדמנות להישתתף בהליך, וזה בחר שלא להיתגונן, 'אין לתת בידו את הכוח להכשיל את ההליך הדיוני' וניתן לתת פסק דין בהיעדרו (עניין אלקטרוניקה, שם)" (ההדגשות אינה במקור) (עניין קירש, פסקה 10).

...

דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה מטעם מי מהמשיבים.

כך אמנם נקבע אגב דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה: "הוראת בית המשפט המחוזי נועדה לקדם את בירור התביעה... לאור כל האמור, ובשים לב להלכה הפסוקה ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא המשך בירור ההליך לגופו, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור" (רע"א 7653/23 קירש נ' יצחק אמר - חברה לבניה והשקעות בע"מ (28.1.2024)‏‏, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, פסקה 13 והפסיקה הנזכרת שם (להלן – עניין קירש)).

מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

כך, בעוד שתקנה 1 לתקנות הישנות הגדירה "החלטה" כ"פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט", בתקנה 6 לתקנות החדשות שונתה הגדרה זו כך שתכלול "פסק דין, פסק דין חלקי וכל החלטה אחרת". ההגדרה האמורה רלבאנטית, בין היתר, לתקנה 129(א) לתקנות החדשות, הקובעת את סמכותו הכללית של בית המשפט ליתן החלטה – לרבות פסק דין חלקי – "בתום הדיון בכל הליך". תקנה אחרת שעיגנה בעבר את סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין חלקי, בשלב קדם המשפט, היא תקנה 143(9) לתקנות הישנות, שקבעה כי: "בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט [...] (9) ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה". נוסחה המעודכן של הוראה זו, היא תקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות, קובע את סמכותו של בית המשפט, כבר בשלב קדם-המשפט, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, "למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה או לתת פסק דין אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". בפסק הדין שניתן בבע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית (26.1.2023) (להלן: עניין פלונית), עמד בית משפט זה על פרשנותה של הוראה זו בגלגולה החדש, וציין כי הגיונה של תקנה 143(9) לתקנות הישנות, שלפיו מקום בו לא תיצמח תועלת מהמשך בירור ההליך יש להכריעו כבר בשלב קדם המשפט – יפה גם להוראה החדשה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מן הכלל אל הפרט במקרה דנן, בעוד שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למתן פסק דין חלקי נגד החברה – נקבע כי לא ניתן לתת פסק דין חלקי נגד המשיבים 4-1, בטרם יקוים דיון הוכחות.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

ואולם, בראשית שנת 2016 שינתה הערייה ממדיניותה והחלה לפעול בנגוד לאמור בהודעת החדילה בהליך הקודם, וזאת בהתבסס על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת"מ (מחוזי חיפה) 48532-04-14 אבו שנב נ' מועצה אזורית מטה אשר עריית טירת כרמל (28.10.2015) (להלן: עניין אבו שנב), אשר דחה שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהעלו טענה דומה.

הסעד שהתבקש בבקשת האישור הוא השבה של הסכום שנגבה ביתר, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, הן ביחס לסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור, והן כלפי סכומים אשר ייגבו מיום הגשת בקשת האישור ועד שיינתן פסק דין בתובענה הייצוגית.

עוד הסכימו הצדדים, בכל הנוגע לרכיב הריבית שיש להוסיף לסכום ההשבה (לרכיב הקרן), להחיל בעיניינם את ההכרעה שתנתן בעע"מ 6693/22 עריית פתח תקווה נ' קופל (להלן: עניין קופל), התלוי ועומד בפני בית משפט זה. בעקבות זאת, ביום 6.5.2023 ניתן פסק דין חלקי בתובענה הייצוגית המורה על תשלום הסכום המוסכם, בתוספת הפרישי הצמדה עד ליום ההשבה בפועל, תוך שנקבע כי פסק דין משלים, בכל הנוגע לרכיב הריבית, יינתן לאחר הכרעת בית המשפט העליון בעיניין קופל.

...

על רקע האמור, הוגשה בקשת האישור דנן.

לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים, ושקלנו את מכלול נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש להפחית את סכום הגמול ושכר הטרחה, כך שהגמול לגב' נחום יעמוד על 180,000 ש"ח (כולל מע"מ) (במקום 234,349 ש"ח), ושכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים יעמוד על 1.6 מיליון ש"ח (כולל מע"מ) (במקום 2,284,904 ש"ח).

לאחר שהמשיבה 1 מכרה את זכויותיה באחד מן המגרשים, ניתן פסק דין חלקי, שלפיו התביעה בעיניין מיגרש זה התייתרה, וכי התביעה בעיניין המיגרש האחר תימשך.

המבקש לא הפקיד את הפקדון בפרק הזמן שנקבע לכך, חרף דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי וכן דחיית בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. גם בקשתו להפחתת סכום הפקדון נדחתה, תוך שניתנה לו ארכה לבצוע ההפקדה.

...

המבקש מוסיף ומלין על ההוצאות שנפסקו לחובתו, וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא איחד את הדיון בערעור על פסק הדין החלקי עם בקשת רשות הערעור מושא הליך זה. דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2019, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.