מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

דחיית בקשה להרמת מסך חיוב אישי

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בתגובתה לבקשת האישור טענה המשיבה, שאין לתבוע את המשיב במסגרת בקשת האישור, וכי סעיף 30א(ח) של חוק התיקשורת עוסק בהטלת אחריות פלילית, להבדיל מאחריות אזרחית כלפי מנהל תאגיד, ואין מקום להטיל אחריות אישית על נושא משרה בגין פירסום שעשתה החברה מבלי להוכיח את אחת העילות המוכרות בדין הכללי להרמת מסך או לחיוב אישי.
לטעמה של המשיבה, משעסקינן בחברה קטנה, מנסה המבקש ליצור לחץ אישי על אחד מבעליה, ולפיכך העתירה היא לדחות את בקשת האישור כנגד המשיב, או לפחות להורות על מחיקתו מן ההליך.
...
הלכה היא, שבית המשפט ייעתר לבקשה לסילוק על הסף במשורה בלבד, ובמקום בו נעלה מכל ספק, שלא תהא תקומה לתביעה גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בה. אני מפנה בעניין זה ל-ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, בעמ' 156 (להלן: "עניין שאלתיאל"): "... יהא זה נכון לסקור מחדש ובתמצית, ולצורך ענייננו, את ההלכה המנחה והמושרשת בנושא הרגיש של מחיקת תביעה על הסף או דחייתה. המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתירה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית-המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו – להידחות... תקנות 105 ו-106 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, המעניקות לבית המשפט את הסמכות לנהוג בדרך הנ"ל, נועדו לשמש מעין קפיצת דרך, החוסכת את הדיון לגופו, אולם כך ייעשה רק במקום שברור הוא ונעלה מכל ספק שכל הדיונים והטענות והמענות הרגילות יהיו לשווא, באשר התביעה לגופה אין לה יסוד, וחסרים בה התבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה... יתירה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף... בית-המשפט לא ידחה תביעה על הסף, אפילו במקרים שעל פי כתבי הטענות כמות שהם היה מקום לעשות כן, אם ניתן לרפא את כתב הטענות על ידי הוספת פרטים בדרך של תיקון..." (ההדגשה שלי – י.ג.).
אכן, הדו"ח השנתי של המשיבה (נספח 3 לבקשת האישור) בו צוין שהמשיב הוא בעל מניות יחיד, מנהל ודירקטור במשיבה, הוא מחודש דצמבר 2011, זמן רב מלפני שנשלחו דברי הפרסומת מושא הליך זה, אך יצוין, שהמשיבה אינה חולקת על עצם העובדה שהמשיב הוא בעל מניות ודירקטור בה (סעיף 63 בתגובה לבקשת האישור), וכמו כן בסעיף 61 לתגובת המשיבה לבקשת האישור נטען: "בקשת האישור הוגשה, בין היתר, נגד אחד מבעלי השליטה ודירקטור במשיבה...", וכן בסעיף 5 בתצהירו של המצהיר מטעם המשיבה, מר יניב ששון, נכתב: "המשיב 2 הינו בעלים משותף ודירקטור במשיבה". המשיבה מצביעה על פסיקה ממנה עולה, שאין בסעיף 30א(ח) של חוק התקשורת כדי ליצור חזקה לחובת מנהלו של תאגיד במישור האזרחי, ואולם לצד זאת נקבע על ידי כב' הנשיאה א' חיות בעניין Mega בפִסקה 12: "כידוע, העובדה שתאגיד מהווה אישיות משפטית הנפרדת מזו של נושאי המשרה המכהנים בו אינה פוטרת את נושאי המשרה מלשאת באחריות לעוולות שביצעו באופן אישי במסגרת תפקידם (ראו: ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 42 (2003)). במקרה דנן עניין לנו בנושאי משרה שהם בעלי המניות והדירקטורים היחידים בחברות שבשליטתם. די בכך כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי הם נושאים באחריות אישית לעוולות המיוחסות לאותן חברות כמי שמעורבים בפועל בביצוען. טענתו הסתמית של לוי לפיה לא היה מעורב בניהולה של ניו ספורט אין בה כדי לשנות ממסקנה זו (השוו: עניין זילברג, בפסקה 2). עוד אציין בהקשר זה כי נוכח העובדה שנקבע בסעיף 30א(א) לחוק התקשורת כי במקרה שבו משוגר דבר פרסומת בניגוד לחוק כל "מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי ... לקדם את מטרותיו" יכול להיחשב כ"מפרסם" שלו, יש סיכוי סביר כי יקבע שאין צורך בהרמת מסך על מנת להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד בגין מעורבותו בשיגור לא חוקי של דברי פרסומת שנועדו לקדם את עסקי התאגיד שבו הוא מועסק.
" בשלב המוקדם הנוכחי אין מקום לקבוע עמדה באשר לסיכויי בקשת האישור בנוגע למשיב, וכפי שציינתי לעיל, המקום הראוי לדוּן בכך ולברר את הדרוש יהא במסגרת הדיון בבקשת האישור הקבוע ליום 12.12.2021, ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה למחיקת בקשת האישור כנגד המשיב.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משהתביעה מפרטת ומציינת הטעמים להגשתה – יש לדחות הבקשה ולחייב הנתבעים בהוצאות,מה גם שטענות הנתבעים באשר לחבותם כלפיו ותשלום שכרו – דינן להתברר בהליך ההוכחות.
משבחר להגיש ההליך הראשון כנגד החברה – ויתר על טענות הרמת מסך/חיוב אישי, כשהרמת מסך וחיוב אישי אינן עילות עצמאיות, אלא מעין נגזרת מתביעתו כלפי החברה, תביעה שהוכרעה.
...
הגשת התביעה דנא היא ניסיון לעקוף חלות כלל מעשה בי"ד ומשמתקיים כלל "הקרבה משפטית" בין הנתבעים לחברה – יצר פסה"ד בהליך הראשון השתק עילה והשתק פלוגתא (המבקשים מפנים לעב"ל 765/07 עווני אבו הדואן נ' המל"ל) .המסקנה האמורה עולה גם מתכלית הכלל של מעשה בי"ד [ע"א 246/66 קולזנר נ' שמעוני, פד"ע כב(2) 561].

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בהרצליה (כב' השופטת הדסה אסיף) מיום 19.9.21 בת"א 10319-02-21 לפיה בשלב זה נדחתה בקשת המבקשים – הנתבעים שכנגד לסילוק התביעה שכנגד שהוגשה ע"י המשיב – התובע שכנגד על הסף.
לא נידרש בירור עובדתי לצורך כך. טענת המבקשים לפיה התביעה נעדרת עילת תביעה נגדם בהעדר תשתית עובדתית מינימאלית שעשויה להקים עילה להרמת מסך נגדם או חיוב אישי של אורגן בתאגיד, היא שאלה שניתן להכריע בה על סמך עיון בכתב התביעה שכנגד ולא נידרש לשם כך בירור עובדתי.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש ליתן רשות הערעור ולקבל את הערעור באופן שהבקשה לסילוק על הסף תוחזר לבימ"ש קמא לצורך מתן החלטה חדשה רק בנוגע לטענה של סילוק על הסף מחמת העדר עילת תביעה ביחס למבקשים 3-9, כך שההחלטה מיום 19.9.21 תעמוד בעינה לגבי יתר הטענות שפורטו בבקשה לסילוק על הסף, מהנימוקים שיפורטו להלן: השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות הערעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.
אני סבורה כי בענייננו מתקיימים החריגים ויש מקום להכריע בבקשת רשות הערעור כבר עתה, שכן החלטה בנוגע לבקשה לסילוק התביעה על הסף משפיעה מהותית על עצם קיום ההליך וניהולו ואי הכרעה בשלב הנוכחי עלולה להוביל לקיום הליך מיותר ביחס למבקשים 3 – 9 ולסרבל את הדיון ביחס למבקשים 1 - 2.
לפיכך אין מנוס מהחזרת הבקשה לבית משפט השלום לצורך הכרעה בעניין טענת העדר עילה ביחס למבקשים 3 - 9 כטענת סף. לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל במובן זה שבימ"ש קמא ידון מחדש ויכריע בשאלת קיומה (או העדר קיומה) של עילת תביעה נגד המבקשים 3 -9 יובהר; ביחס ליתר הטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף, החלטת בימ"ש קמא מיום 19.9.21 תיוותר בעינה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

אשר למשיבים 3 ו-4, גם הם חבים באחריות כלפי המבקשים, כפי שקבעתי בת"צ (חי') 103160-02-14 זילברג נ' אור הקסם בע"מ [פורסם בנבו] (22.9.14), בפיסקה 12; אליו גם הפניתי בהחלטה שניתנה על ידי לאחרונה בת"צ (חי') 44664-03-15 זילברג נ' מיפעל הפיס [פורסם בנבו] (26.1.16), בפיסקה 71: "בכל תביעת נזיקין, העובדה שהתאגיד מבצע עוולה אינה פוטרת את המנהל מאחריותו לבצוע העוולה, אם הפעולות המהוות עוולה נעשו על ידו, או לפי הוראותיו. יש לו אחריות אישית, ואין צורך לשם כך בהרמת מסך. יתר על כן, בנגוד לטענת המשיבים, כי הסעיף בדבר הרחבת אחריות למנהל או נושא משרה בסעיף 30א(ח) חלה רק במישור הפלילי, הרי נקבע באותו סעיף, ש"חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן זה, אלא אם כן עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו." המשיב 2 לא הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו, ועל כן הוא נחשב כמפר את הוראות הסעיף.
בהנתן האמור, לאור הנסיבות הקונקרטיות שבפניי, אין בהעדר פנייה מוקדמת להביא לדחיית הבקשה לאישור התובענה עקב חוסר תום לב. אני דוחה את טענות המשיבים, שהמבקשים התנהגו בחוסר תום הלב שכן הם "שייכים לקבוצת אנשים העוסקים באופן מודע ומכוון בניסיון לצוד דואר זבל" (סעיף 138 לסיכומי משיבים 2 ו-4), ושההגשה המבוזרת של מספר בקשות שונות מהוה פגם שיורד לשורש העניין שחייב ליגרור אחריו דחיית הבקשה על הסף (סעיף 100 לתגובת משיבים 1 ו-3).
...
בהינתן האמור, לאור הנסיבות הקונקרטיות שבפניי, אין בהיעדר פנייה מוקדמת להביא לדחיית הבקשה לאישור התובענה עקב חוסר תום לב. אני דוחה את טענות המשיבים, שהמבקשים התנהגו בחוסר תום הלב שכן הם "שייכים לקבוצת אנשים העוסקים באופן מודע ומכוון בניסיון לצוד דואר זבל" (סעיף 138 לסיכומי משיבים 2 ו-4), ושההגשה המבוזרת של מספר בקשות שונות מהווה פגם שיורד לשורש העניין שחייב לגרור אחריו דחיית הבקשה על הסף (סעיף 100 לתגובת משיבים 1 ו-3).
מכל מקום, אני דוחה את טענת המשיבים בענין זה. התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית המשיבים.
אני קובע קדם משפט לדיון בתביעה הייצוגית ליום 10.4.16 שעה 8.30.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

עוד מפנה רועי לפסק דינו המקיף של כב' השופט מוחמד עלי בת"ק 23742-11-14 בו נקבע כי אין מקום להטיל אחריות אישית מבלי שתוכח אחת העילות בדין הכללי להרמת מסך או לחיוב אישי .
נטען כי לתובע אין שום עילה נגד המשיב ולכן יש לדחות את בקשתו לצרפו כנתבע ולחייבו בהוצאות לדוגמא .
...
לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה מהטעמים שיפורטו להלן .
המסקנה של כב' השופט עלי בס' 69 הינה כי ישנה מחלוקת בבתי המשפט המחוזיים האם החזקה הקבועה בס' 30א(ח) חלה רק במישור האחריות הפלילית ( כפי שסבורה כב' השופטת מיכל אגמון גונן ) או גם במישור האחריות האזרחית ( כפי שסבור כב' השופט רניאל ) .
במקרה שלפני אני סבור כי די בכך שהתובע טוען כי המשיב הפר את הוראות החוק , כדי לברר לגופו של ענין האם המשיב ביצע עוולה של הפרת חובה חקוקה למרות שהתובע לא טען זאת במפורש .
על כן , אני מורה על צירופו של רועי שגן , מנהל הנתבעת , כנתבע מס' 2 בתיק זה .
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו