מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

דחיית בקשה להקמת גשר עקב הפרעה תכנונית

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי ברע"א 9801-09-10) לפיה נדחתה בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת נ' עדוי בת"א 44980-05-10) לקבל את בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני לפיו תימנע המבקשת – המועצה המקומית קריית טבעון - מבצוע עבודות בנייה להקמת פיר מעלית חצוני וגשר בין הפיר לבין משרדי המשיבה הממוקמים ברחבה המרכזית בקריית טבעון.
המבקשת תיכננה להקים פיר מעלית וגשר מן הפיר אל משרדיה, על מנת להנגיש את משרדיה לבעלי מוגבלויות.
לטענתם עבודות אלו פוגעות ברכוש המשותף, בזכות קניינם ומהוים עוולת מיטרד ליחיד והפרעה לאור השמש (סעיף 48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש](.
...
בית משפט המחוזי שדן בבקשה למתן רשות ערעור קבע כי לא נפלה טעות במסקנה אליה הגיע בית משפט השלום.
לא מצאתי טעות משפטית במסקנה זו. המבקשת מעלה שלל טענות הנוגעות לסיכויי ההליך.
לאור האמור הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי וטענות הצדדים: בפניי בקשה לצוו מניעה זמני האוסר על המשיבים להפריע ו/או לסכל ו/או להוסיף ולעכב את המשך עבודות הקמת גשר הגישה לדירת המבקשים, וכן צו עשה זמני המורה למשיבים לנקוט בכל פעולה ו/או לחתום על כל מיסמך נידרש ו/או ליתן כל אישור לצורך השלמת עבודות הקמת הגשר.
המבקשים פנו לקבוץ בבקשה לקדם תוכנית להקמת הגשר, ולאחר תלאות של עיכובים ודרישות מצד הקבוץ, כמו היתקשרות עם קבלן ספציפי לפי דרישת הקבוץ, אישור עריכת ביטוחים שונים, וויתר על כל אחריות מצד הקבוץ בגין בניית הגשר, קבלת הסכמה בכתב של מספר דיירים שצוינו ע"י הקבוץ, ולארח מילוי כל הדרישות הללו, ניאות הקבוץ להענות לפניותיהם, והוגשה מטעם הקבוץ בקשה להיתר בנייה לועדת התיכנון והבנייה גליל עליון, וביום 25.3.18 ניתן היתר לבנייה.
אומנם אין המדובר בחוות דעת הנדסית, אך בשלב זה של הדיון, נבחנות הטענות אך לכאורה, ולשם כך די במסמך זה. באשר לטענת השהוי, לא שוכנעתי כי השתהו המבקשים בפנייתם לבית המשפט, כשהפסקת העבודה ע"י הקבוץ בוצעה ביום 3.9.18, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 26.9.18, ובכל מקרה, אם חל שהוי, הרי הוא אינו משמעותי ואינו מצדיק את דחיית הבקשה לסעדים זמניים.
...
באשר למאזן הנוחות, שוכנעתי כי הוא נוטה בבירור לטובם המבקשים, אשר מוגבלים בניידותם עקב גילם ומצבם הבריאותי הלקוי, כשקיים צורך מיידי ואנושי לספק להם גישה ראויה לדירתם.
אומנם אין המדובר בחוות דעת הנדסית, אך בשלב זה של הדיון, נבחנות הטענות אך לכאורה, ולשם כך די במסמך זה. באשר לטענת השיהוי, לא שוכנעתי כי השתהו המבקשים בפנייתם לבית המשפט, כשהפסקת העבודה ע"י הקיבוץ בוצעה ביום 3.9.18, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 26.9.18, ובכל מקרה, אם חל שיהוי, הרי הוא אינו משמעותי ואינו מצדיק את דחיית הבקשה לסעדים זמניים.
באשר למסמך הנוסף שעתרו המבקשים להגשתו, ההכרעה בעניינו מיותרת, הואיל והמסקנה כאמור לעיל הייתה מתחייבת גם ללא מסמך זה. ערה אני לעובדה כי עם קבלת הבקשה, תימשך בניית הגשר, תוך קביעת עובדות בשטח, טרם בירור ממצה של טענות המשיבים בעניין זה. לפיכך, ובאיזון הראוי בין זכותם של המבקשים להמשיך בבניית הגשר על פי היתר בנייה תקף כדי למצוא פיתרון למצוקתם, ומאידך כדי לא לחסום כבר בשלב זה את המשיבים מלברר את טענותיהם, אני מורה כדלקמן: אני מקבלת את הבקשה האוסרת על המשיבים להפריע ו/או לסכל ו/או להוסיף ולעכב את ביצוע העבודות של הקמת הגשר, כך שהקבלן המבצע יוכל לחזור ולהמשיך בעבודתו להקמת הגשר על פי היתר הבנייה ללא הפרעה מצד המשיבים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד טוענים העותרים שיש להורות על ביטול שלוש החלטות נוספות שקבלו המשיבים בעיניין הנגשת האתר: החלטת המשיבה 4 מיום 4.8.2020 למשיכת הסמכויות מעירית חברון לצורך הדיון בבקשה להנגשת מערת המכפלה, החלטה שהתקבלה לאחר שהמשיבים השתכנעו כי "עריית חברון אינה נכונה לקדם תיכנון לצורך הנגשת מערת המכפלה לאנשים עם מוגבלות" (ההחלטה בעמ' 4 לפרוטוקול ישיבה 596 מיום 4.8.2020, נספח ג' לעתירה); החלטת המשיבה 4 מיום 29.9.2020 למתן היתר לעבודות הנדרשות לצורך הנגשת אתר מערת המכפלה (שניתנה בהמשך לפרוטוקול ישיבה 2020011 מיום 24.9.2020, בעמ' 28-16 לפרוטוקול, נספח ב' לעתירה); והחלטת המשיבה 3 מיום 19.11.2020 בה נדחו העררים על החלטות המשיבה 4 (שניתנה בהמשך לפרוטוקול ישיבה 20200017 מיום 10.11.2010, בעמ' 20-13 לפרוטוקול, נספח א' לעתירה).
המשיבה 4 דחתה את החלופה השלישית, שהומלצה על ידי אגף הבינוי והתכנון, מהטעמים שהיא מורכבת מבחינה הנדסית ויקרה, כוללת פגיעה משמעותית בסביבה הקיימת בשל הצורך בחציבה לצד גרם המדריגות הקיים והקמת מעלית שאינה מישתלבת בנוף, ואינה נותנת מענה לתנועה הערה של המבקרים במקום.
המשיבה 4 הבהירה בהחלטתה שלא ניתן לאמץ פיתרונות הנגשה המושתתים על התקנת מעלונים על גרמי המדריגות הקיימים הן מהטעמים שפורטו לעיל בנוגע להנגשת המקטע ממגרש החניה לרחבה המרכזית, הן לנוכח העובדה שמדובר במדריגות צרות שבשל רוחבן יגרמו המעלונים להפרעה לתנועה הערה במקום, והן בשל החשש שהתקנת המעלונים תיפגע במבנה הקיים (פסקות 47-46 להחלטה).
לנוכח מסקנה זו בחרה המשיבה 4 לאשר את החלופה השניה, הכוללת הקמת מעלית בסמיכות לגרם המדריגות המוביל לרחבה הפנימית שבמפלס העליון, כשהיא מבהירה שמדובר "בגשר קצר יחסית שאינו דורש תמיכה על ידי עמודים", ובמבנה קל של מעלית ה"מאפשר נגיעה מצומצמת ביותר בקרקע" (פסקות 54-52 להחלטה).
...
המסקנה היא שחלופה זו היא החלופה שפגיעתה פחותה.
סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא שלא נפל פגם בהחלטות המשיבות בעניין הנגשת אתר מערת המכפלה.
לפיכך אני מורה על דחיית העתירה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

במישור האופרטיבי של פסה"ד נקבע כי חרף ההפרות של חיובי הנתבע לפי ההסכם בכל הנוגע להקמת הקירות התומכים והגשר, אין להורות על צוי האכיפה שהתבקשו באותה תביעה שכן ההסכם בין הצדדים קיבל תוקף של פסק-דין כך שהוראותיו פסוקות ואין מקום למתן צוים שפוטיים החוזרים עליהן, אלא לתובע הזכות לפעול לאכיפת הוראות פסה"ד בהוצל"פ או בדרך אחרת.
בהמשך נדחתה בקשה שהגיש הנתבע למתן אורכה לבצוע חיוביו לפי פסה"ד, ואילו התובע נידרש להליכי הוצל"פ על מנת לממש את צוו ההריסה שניתן נגד הנתבע.
אולם בעניינינו מיתקיים מערך נסיבתי מיוחד, שבהתחשב בו אינני סבורה כי ניתן לקבוע שסירוב התובע לוקה בחוסר תום-לב. זאת, נוכח העובדה כי המיתחם בו ממוקמת דרך המעבר אמור לעבור תיכנון פרטני שיאפשר הקמה של רכיבים בנויים משמעותיים, הכוללים קירות תומכים בסמוך לדרך המעבר וגשר העובר מעליהם היוצר חללים לשימוש (בהתאם לחלוקה שנקבעה בהסכם), תיכנון שככל הנראה נמצא עדיין בחיתוליו עקב ההתמהמהות הממושכת מצד הנתבע בקיום חיוביו על-פי ההסכם ופסקי הדין שניתנו.
ככל שהנתבע סבור כי השמוש שהוא מבקש לעשות במגרשו של שכנו איננו כרוך בהפרעה כלשהיא, וכי היתנגדות בעל הזכויות במיגרש איננה מוצדקת לגופה, היה עליו להתכבד ולהוכיח טענתו זו בהנחת תשתית נתונים מתאימה, אולם הדבר לא נעשה.
התביעה בגין הפרעות והתנכלויות: הראש השני של התביעה עניינו טענות התובע בדבר הפרעות והתנכלויות מצד הנתבע ובני ביתו כלפיו וכלפי משפחתו.
...
דין התביעה בעניין זה להידחות.
סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, באופן שניתן בזו צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לבצע חפירה או כל פעולה אחרת במקרקעין נשוא התביעה (דרך המעבר) לצורך הנחת תשתית חשמל, ללא הסכמת התובע.
בשים לב לקבלה החלקית של התביעה, אני קובעת כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 8,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

טעה בימ"ש קמא משלא קבע כי עניינם של המערערים נגוע בשיהוי חמור ביותר, שכן המעשים המיוחסים למערערים בוצעו לפני 18 שנים, כאשר מעשיהם נעשים בגלוי, באין מפריע ובשתיקת גורמי התיכנון והאכיפה.
עוד נטען כי למערערים הגנה על פי חוק העזר לחוף השרון, בדבר שימור רחובות, לפי סעיף 3 (א) ממנו הקובע בזו הלשון: "ראש המועצה רשאי לתת היתר להעמיד ברחוב כסאות ושולחנות לצרכי בית קפה וכן להצגת סחורה ברחוב בחזית החנות, לבטל היתר שניתן או להתלותו, וכן לכלול בו תנאים, להוסיף עליהם, לגרוע מהם, לשנותם או לבטלם". על פי חוק זה, הגדרת "רחוב" הנה: "רחוב – דרך, נתיב להולכי רגל, מדרכה, גשר, רחבה או גינה שיש לציבור זכות מעבר בהם...". מכאן שיש לראות במיתחם הגן של המערערים כ"רחוב".
צדק בית משפט קמא משהחליט לדחות בקשות דחייה חוזרות ונישנות שהוגשו על ידי ב"כ המערערים, תוך שהדגיש בימ"ש קמא, כי התיק המדובר הנו משנת 2006 ואין לדחותו עוד! למקרא פרוטוקול ביהמ"ש, והמוצגים הרבים שהוגשו, מדובר בשמיעת ראיות כדבעי, תוך שביהמ"ש מקדיש זמן יקר וסבלנות אין קץ, לניהול ההוכחות, בתיק זה. יש לזכור היטב כי המתואר בכתב האישום, ייחס למערערים ביצוע עבודות בנייה ללא היתר ושימוש חורג ללא היתר, במבנים ומקרקעין הידועים כגוש 7653 חלק מחלקה 208, מיגרש 93 ב' במושב רשפון למטרת גן אירועים לעריכת שמחות ואירועים, וזאת במשך כימעט שני עשורים.
מעשיהם של המערערים, הקמת המבנים בהקף כה רחב כמפורט בכתב האישום ללא היתרי בנייה, ללא היתרים לשימוש חורג, אי החוקיות בולטת לעין, ואין לראות בתקופת השהוי הסכמה בשתיקה, לבנייה ולשימוש הבלתי חוקי, שנעשה במקרקעין, ובודאי שאין בו כדי למנוע מהמשיבה להפעיל סמכויותיה לאכיפת החוק.
...
טענת ב"כ המערערים בדבר קיומה של הבטחה שלטונית על ידי המאשימה נדחית מכל וכל.
ביהמ"ש נתן משקל למהות העבירה, למשך העבירה, להיקף הבנייה, לעובדה כי המערערים פעלו להגשת תכנית בחלוף שנים ארוכות לאחר תחילת השימוש, למעלה מ – 6 שנים לאחר שהוגש כתב האישום, וצדק ביהמ"ש בקביעתו כי אין לאפשר למערערים להמשיך ולהשתמש במקום עד אשר תאושר התכנית אם תאושר.
לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם או טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהוטל על ידי בימ"ש קמא.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו