מדינת ישראל
בתי הדין הרבניים
תיק 1183311/1
בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע
לפני כבוד הדיינים:
הרב אהרן דרשביץ – אב"ד, הרב עובדיה חפץ יעקב, הרב אברהם צבי גאופטמן
המבקשת: פלונית
הנידון: דחיית בקשה לנישואי מינקת
פסק דין
לאחר העיון בחומר שבתיק, ושמיעת דברי המבקשת וכן האיש עמו מעוניינת להנשא, ומאחר ולמבקשת בן קטין בגיל 7 חדשים ולדברי שניהם, הקטין אינו בנו של האיש הנ"ל, והאשה איננה יודעת מי אבי הקטין, ולאור המובא בשולחן ערוך אבן העזר סימן י"ג, ושיקולים נוספים שהיו לעינינו, ביה"ד אינו מתיר למבקשת להנשא עד הגיע הקטין לגיל כ"ד חודש.
לטענתו, הוא נפרד מהמבקשת למשך כשבועיים, ובזמן זה הרתה מגבר אחר.
...
לכאורה כאשר רשויות הרווחה הוציאו את התינוק מרשות האם לזמן מוגדר, על מנת שישהה במשמורת אחרת, אין חשש שיוחזר לחיק האם בתוך הזמן, ולכן היה מקום להתיר לאם להינשא, כעין זה מצינו באוצר הפוסקים (דף פו, ע"ב) בשם הבית יצחק (סימן נב) לגבי אשה שהשליכה את בנה ביום היוולדו, ומסרוהו לעכו"ם שהמירוהו כפי חוקם, וכשנודע לה מזה, השתדלה להחזירו וסרבו מאחר שכבר הומר, וכתב דכיון שעפ"י החוק אין מחזירין לה את הולד דמיא להא דאמרינן בכתובות (ס, ע"ב) שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו, עיי"ש.
לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם ניתן לדמות את ההיתר שנאמר לגבי ריש גלותא למקרים נוספים, כמבואר בדברי הר"ן (שם, כה, ע"א בדפי הרי"ף), וז"ל:
"ויש מי שכתב דלאו דוקא דבי ריש גלותא אלא כל כיוצא בו, ואחרים התירו עוד אפילו לאיניש דעלמא אם נשבעה המינקת להניקו כל ימי ההנקה. ולא נראה לי כן... (ד)לא פלוג רבנן בתקנת גזרות שלהם בין אשה לאשה, וגזרו סתם שתמתין כל אשה ג' חדשים, והכי נמי לא פלוג רבנן במניקה שמת בעלה... אבל דבי ריש גלותא קלא אית להו, ומעתה אין להתיר בנשבעה דהא לית לה קלא. והרי"ף ז"ל לא כתב הא דריש גלותא ולא הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל [...] ואפשר שהשמיטוה משום דסבירא להו דדוקא ריש גלותא ואין לנו כיוצא בו".
הר"ן מביא שיש מי שכתב שניתן לדמות את ההיתר של ריש גלותא למקרים אחרים, אמנם הוא עצמו סובר כי אין להשוות בין ההיתר שנאמר בבי ריש גלותא, בו אין חשש שהמינקת, שהתינוק נמסר לידה תחזור בה, לבין מקרים אחרים שאף בהם אין חשש חזרה, כגון כאשר נמסר הבן למינקת שנשבעה שלא תחזור בה.
לדבריו, זהו גם הטעם שהרי"ף והרמב"ם לא הזכירו את ההיתר של בי ריש גלותא [אמנם עיין במגיד משנה (פי"א מהלכות גירושין הכ"ו), שכתב שהרמב"ם והרי"ף לא הזכירו הא דריש גלותא או מפני שסבורים שאינה הלכה או שלא אמרו אלא בדריש גלותא בדוקא, שנודע לכל פחדם על הבריות.
סיכום ומסקנה
להלכה נפסק כי גם במקום בו התינוק נגמל מההנקה, אמו אסורה להינשא, משום לא פלוג או מצד גזירה שמא תגמלנו כדי להינשא.