כך, ביום 24.10.17 אישרה המשיבה 1 עידכון רישיון העסק של העותרת בעקבות בנייה והוספת מכלי איחסון שניבנו על בסיס אישור שר האוצר, כאמור, וזאת לנפח כולל של 8,250 טון.
קודם לבקשה מיום 15.12.21, הוגשה בקשה ביום 13.10.20 ובעקבות הערות המשיבה 1 הבקשה תוקנה והוגשה שוב ביום 05.02.21 אשר נדחתה מהטעם שהבקשה אינה תואמת את אישור שר האוצר וכן מהטעם שאין באישור שר האוצר כדי להוות היתר בניה.
תמ"א 32 מתייחס לנפח האיחסון המאושר כ"קיים" ועל כן ההוראות שבתמ"א כלל אינן נוגעות לו.
בהכנת תכניות חדשות מתייחסים למה שכבר אושר בתוכנית קיימת כ"קיים", כשהכוונה היא "קיים" תכנונית גם אם עוד לא ניבנה בפועל, כך שהתוכנית החדשה לא צריכה לחזור ולתכנן אותם.
באשר לטענת המשיבה 1 המסתמכת על סעיף 255 יח לחוק התיכנון והבנייה והטענה כי נידרש מכוחו היתר, טענה המדינה כי סעיף 255 יח עוסק ב: "היתר, הקלה או היתר לשימוש חורג (בסעיף זה – ההיתר) לבנייה נוספת". הסעיף אינו עוסק במימוש אישורי שר אוצר שכבר ניתנו באשר בהתאם לסעיף 255טו, הם ממילא כבר נחשבים כהיתר שתוקפו אינו מוגבל בזמן ואילו סעיף 255 יח עוסק במתן היתרים לבנייה נוספת על זאת שבאישורי שר האוצר.
המחלוקת היא בשאלה, האם אישורי שר האוצר האמורים הנם בתוקף, שאז יש לעותרת היתר בנייה גם לבניית שני מכלים נוספים עד לנפח איחסון של 10,000 טון, או שכטענת המשיבה 1, פג תוקפם של אישורי שר האוצר ועל העותרת לקבל היתר בנייה לבניית המכלים הנוספים, ומכיוון שאין לה היתר בנייה חדש, לא ניתן היה לאשר בקשתה של העותרת לרישיון עסק.
...
מסקנתי היא אפוא כי, בניגוד לטענת המשיבה 1, נערכו בדיקות לרבות על ידי מנהל ענייני בטיחות הגז כמפורט לעיל להקמת המכלים הנידונים ונשקלו השיקולים הצריכים לעניין.
באשר לאי שמיעת מהנדסת העיר, שהיא חלק מהרכב המשיבה 2, מקובלת עלי עמדת המדינה כי המשיבה 2 אינה מקיימת ישיבות שאינן קשורות לבקשה או תכנית המוגשת לאישורה על פי חוק, וכי המשיבה 2 התכנסה כאשר אישרה את תשריט נכסי הפעילות, ובדיון זה השתתפה מהנדסת העיר.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל ובקבלי את העתירה, אני מורה על ביטול ההחלטה מושא העתירה.