בהודעת העירעור, ולאחר שהציג את המהלך הדיוני בהליך המשמעתי לפני בית-הדין המחוזי, השיג המערער על דחיית טענתו לבטלות ההליך מטעמים הגנה מן הצדק ובשל פגיעה בקיומו של הליך הוגן היורדת לשורשו של ההליך, על-יסוד, ביחד ולחוד, הנימוקים הבאים: אי חתימת הכרעת-הדין על-ידי אחד מחברי ההרכב באופן אישי; מתן הכרעת-הדין בחלוף שנתיים וחצי, בנגוד לכלל 42 לכללי לישכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשע"ה- 2015 (להלן- כללי סדרי הדין); קיומו של דיון שמיעת ראיות בגדריו העידו עדי המשיבה ללא נוכחות המערער וחרף בקשת דחייה עקב אשפוזו בבית-חולים; אי מינוי סנגור למערער חרף בקשותיו לפי סעיף 17 לכללי סדרי-הדין ואפשרות הרחקתו לצמיתות מהלישכה; מניעת המערער למסור עדותו בעדות ראשית; אי הגשת סיכומים בשל שלא קיבל את ההחלטה שהמורה על הגשתם; אי זימון עד הגנה אשר יש בפיו להעיד על מסירת עותק של המסמכים לידי המתלוננים תוך מתן משקל לחובו לאי העדתו; דחיית בקשתו לדחיית מועד הטיעונים לעונש, לאחר שנמסרה לו הודעה 3 ימים קודם לדיון בלבד, בעוד שגזר-הדין ניתן בסופו של דבר בחלוף שנתיים וארבעה חודשים; שהוי בלתי סביר ובלתי מידתי בהתמשכות ההליך.
במכלול הדברים, עתר להפחית בעונשו ולהשית עליו עונש של השעיה על תנאי כעונש יחיד בתיק.
...
לאור כל האמור, הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-הקובלנה.
ככלל, "...ראוי הוא שבתי הדין המשמעתיים הם שיסללו את שביל המותר בהליכותיהם של עורכי-דין ויבהירו בפסיקתם את גבולותיו של שביל זה, ורק במקרים שבית-משפט זה יגיע למסקנה, שהיו חריגות בהתווייתם של גבולות אלה על ידי בתי הדין המשמעתיים, לחומרא או לקולא, יאמר את דברו" (על"ע 8/89 רמי יובל נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר שבע, פ"ד כד(1) 706, 709 (1990); על"ע 6868/06 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' עו"ד גדעון חיים (8.7.2007; להלן- עניין חיים); בר"ש 4660/12 עו"ד אברהם עזריאלנט נ' לשכת עורכי הדין בישראל (12.7.2012); בר"ש 8042/18 פלוני נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, מחוז דרום (20.11.2018)).
לשון אחר, משנבצר מחבר המותב לחתום באופן פורמלי על הכרעת הדין, המקובלת עליו ועשה כן באמצעות הסמכה מלאה ומפורשת של ראש ההרכב, לחתום בשמו, אין בכך פסול לא כל שכן, כזה היורד לשורש העניין.
סוף דבר, ומכל הטעמים שהובאו לעיל, הערעור על הכרעת-הדין נדחה.