דחיית בקשה לדחייה על הסף נימוקים ותוצאות

הגם שהתיאור העובדתי לפיו זכויות התובע לא רשומות הוא נכון, אין לגזור ממצב דברים זה את התוצאה הגורפת לה טוענות הנתבעות.

ברע"א צפירה נ' י.בהרי יזמות והנדסה בע"מ (פורסם בנבו, ‏14.2.2019) דחה בית המשפט העליון בקשה למתן רשות ערעור על החלטה בה נדחתה בקשה לסילוק על הסף בנימוק דומה לזה שמועלה בבקשה דנא.

...

לעיתים, שיקולים אלו עשויים להביא למסקנה כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן במקרים מסוימים יהא עדיף למנוע השקעת משאבים שיתברר כי היו לשווא.

סיכומו של דבר, אני מחליט לדחות את הבקשה.

בזיקה לקביעותיי בעניין התנהלות הנתבעות, אני מחליט לחייב את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪.

לפיכך החליט בית המשפט שאין מקום לשינוי מתוצאות פסק הדין הראשון.

ביום 22.10.19 פנתה ב"כ המשיב בבקשה לדחיית העירעור על הסף, מנימוקים אחדים שפורטו בבקשה, שיסודם בכך שעו"ד עזורה לא פעל על פי ההחלטה, עזב את בית המשפט כשהמסמכים שסומנו במהלך הישיבה בידיו, בלא שפנה עם חברתו לסרוק אותם במזכירות.

...

לאחר העיון סבורני כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין אני מחייב את המערערת בשכר טרחת עו"ד של המשיב בסכום של 50,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי, מצאתי, כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להיתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד דראסטי ושומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בעת הפעלת סעד זה. בית המשפט יעניק סעד כאמור רק במקרים בהם לא קיימת אף לא אפשרות קלושה, כי התובע יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו לאור העובדות המהוות את עילת התביעה, שכן בנסיבות אלה, מאחר והתוצאה המשפטית ידועה מראש, אין טעם בהארכת הדיון ושמיעת הראיות (ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים העברית השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ, פ"ד לח(4) 001).

...

דיון והכרעה לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי, מצאתי, כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

זאת ועוד, מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה אין בעסקת מתנה שלא הושלמה ברישום כדי להעניק לתובעים זכויות בקרקעות.

לאור כל האמור אני נעתרת לבקשה ודוחה את התביעה על הסף.

ביום 26.5.20 הגיש המשיב, המל"ל, תביעת שיפוי כנגד המבקשת והמשיבות הפורמאליות בגין קיצבאות הנכות מעבודה אותן הוא משלם וישלם לנפגעת כתוצאה מהתאונה (ת"א 56951-05-20) (להלן: "התביעה הראשונה").

ביום 7.11.21 הוגשה מחדש תביעת המל"ל. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התביעה היתיישנה בחלוף שבע שנים מיום התאונה, היינו ביום 28.5.12, כשבע שנים קודם להגשת התביעה על ידי המשיב; בעניינינו לא חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אשר ניכנס לתוקף ביום 1.1.16, שכן הסכם הפשרה שמכוחו חל הנכוי קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.11.15; ככל שייקבע כי תיקון 168 חל על התביעה, הרי שעדיין דין התביעה להדחות, זאת מאחר שכתב התביעה הוגש ביום 7.11.21, דהיינו בחלוף למעלה מ- 15 שנים ממועד התאונה ואין תחולה בנסיבות המקרה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.

...

ביום 7.11.21 הוגשה מחדש תביעת המל"ל. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התביעה התיישנה בחלוף שבע שנים מיום התאונה, היינו ביום 28.5.12, כשבע שנים קודם להגשת התביעה על ידי המשיב; בענייננו לא חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.16, שכן הסכם הפשרה שמכוחו חל הניכוי קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.11.15; ככל שייקבע כי תיקון 168 חל על התביעה, הרי שעדיין דין התביעה להידחות, זאת מאחר שכתב התביעה הוגש ביום 7.11.21, דהיינו בחלוף למעלה מ- 15 שנים ממועד התאונה ואין תחולה בנסיבות המקרה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.

בהמשך החלטתו התייחס בית משפט קמא גם לתחולתם של תיקונים 168 ו- 146 לחוק הביטוח הלאומי וקבע: "טוענת הנתבעת כי תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי לא חל במקרה דנא משום שהוא נכנס לתוקף ביום 1.1.16 ולאחר הסכם הפשרה מיום 12.11.15. אינני מקבל טענה זו. זאת משום שלתיקון יש תחולה רטרוספקטיבית ועל כן התיקון חל גם בענייננו. ראו: ע"א 22963-10-18 חברת נמל אשדוד בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (21.1.20).

מסקנה זו מתיישבת כאמור עם תכלית החקיקה לא מצאתי בה פגם.

למעלה מן הצורך, קבע בית משפט קמא כי גם אם תיקון 168 אינו חל בענייננו, הרי שלכל הפחות תיקון 146 כן חל. גם במסקנה זו איני מוצאת כי נפל פגם.

סוף דבר לאור כל דבריי שלעיל מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

נימוקי ההיתנגדות: על פי נימוקי ההיתנגדות, המבקש תושב חיפה מאז חודש פברואר 2014 כאשר עד לאותו תאריך התגורר בדירתו בעכו העתיקה 11/260.

נטען, כי בחודש פברואר 2014 היתמוטט מבנה בעכו עתיקה 11/257 הצמוד לדירתו, גרם לנזק רב לסביבה והביא לאובדן בחיי אדם וכתוצאה מכך הוכרז המבנה כמבנה מסוכן על ידי המשיבה.

תמצית טענות המשיבה בבקשה לדחיית ההיתנגדות על הסף: המשיבה טענה כי לאחר הדיון שהתקיים, על מנת לעזור למבקש ולהקטין את החוב באופן שיוכל לעמוד בו, בשל המצב הרעוע של הנכס ועל אף שאינו עומד בתנאי הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") של הנכס, אישרה המשיבה לפנים משורת הדין, מתן פטור רטרואקטיבי לנכס, אך לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ושקלתי את כל השיקולים, שוכנעתי כי דין בקשת המשיבה לדחיית ההתנגדות על הסף , להתקבל.

סוף דבר: אני נעתרת לבקשת המשיבה ומורה על דחיית ההתנגדות על הסף.