דחיית בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר

ככל שעסקינן בשאלה האם יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ההלכה קובעת: "כידוע, בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר התייצבות הנתבע, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סכויי הצלחתו של הנתבע, אם יבוטל פסק הדין. בפסיקה נאמר, כי שאלת סכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהמנעותו להיתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת היתעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זילזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על אף סכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (השוו: ע"א 625/68 מיפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)." ר' רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (פורסם בנבו).

...

לסיכום, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד. המבקשת השיבה לאמור וחזרה בין היתר על האמור בבקשתה המקורית והוסיפה כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים וכי היא שומרת לעצמה את הזכות לתבוע את המשיבה בגין נזקים חמורים וקשים שנגרמו כתוצאה מנקיטת הליכים נגדה.

התעלמות זאת וחלוף זמן רב ובהעדר כל טעם מיוחד אני סבור כי מדובר במבקשת שהתעלמה מדעת מההליך השיפוטי עד כדי זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד.

לאור המפורט לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית בזאת.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש לתביעות קטנות בקריות (כב' הרשם הבכיר יניב לוזון) שניתנה במסגרת ת"ק 23883-04-18 ביום 13.03.2023, ובמסגרתה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 04.11.19.

...

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן [פורסם בנבו] (18.6.2012))" [רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח עבאס נושא (21.12.2016)].

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה 1 הוצאות משפט בהליך זה בסך של 5,000 ₪ וכן ישלם למשיבה 3 הוצאות משפט בהליך זה בסך של 1,000 ₪.

במקרה כזה, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על אף סכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (ראו רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר ואח' (31.12.12)).

...

מן הכלל אל הפרט; לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בכתבי הטענות שלפני, על צרופותיהם, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסקי הדין, הן מחובת הצדק והן בהתאם לשיקול דעתי.

עם זאת, לפנים משורת הדין, וזאת בהינתן הסכמת התובעת והמבקש לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש ביום 3.3.20, תוך מחיקת התביעה נגד המבקש ללא צו להוצאות, מצאתי לנכון להיעתר להסכמת הצדדים כמבוקש.

סוף דבר בהינתן הסכמת התובעת והמבקש לביטול פסק הדין מיום 3.3.20, תוך מחיקת התביעה כנגד המבקש ללא צו להוצאות, אני מוצאת לנכון להיעתר להסכמת הצדדים ולהורות כמבוקש.

בהעדר תגובה מטעם הנתבעת 2 לבקשה לביטול פסקי הדין, אני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 2.7.23, תוך מחיקת ההודעה לצד שלישי נגד המבקש ללא צו להוצאות.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 5.6.23 (כב' הרשמת הבכירה דנה בילאר) במסגרתה דחתה את בקשת המבקשים לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה מיום 31.3.22.

יצויין כי בבקשת המבקשים לביטול פסה"ד לא נטענה כל טענה לזיוף אישורי המסירה ו/או מירמה מצד המוסר/ים. לאחר שניתנה תגובת המשיבים לבקשה לביטול פסה"ד, ביום 5.6.23 בימ"ש קמא נתן החלטתו המנומקת והמפורטת ודחה את הבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה – להלן תמצית ההחלטה: (א) המצאת פסה"ד: בנגוד לטענות המבקשים בדבר אי קבלת פסה"ד ומכאן המועד המאוחר להגשת בקשתם לביטול פסה"ד – בימ"ש קמא מצא כי קיימים אישורי מסירה של פסה"ד לכ"א מהמבקשים למועדים בחודש 4/22, ולפיכך בקשתם (שהוגשה כאמור רק בחודש 2/23) הוגשה בחלוף המועד.

...

"בעל דין אינו רשאי להעלות טענות חדשות בערעורו. כלל זה מופנה בעיקרו כלפי טענות עובדתיות...הסיבה לכך היא כי אין אפשרות לבררן כהלכה בלא תשתית ראייתית שאותה ניתן להניח בפני הערכאה המבררת בלבד, ואף יש פגיעה ביכולת הצד השני להתמודד עם טענות שלא הועלו בשלב הראוי. (ע"א 499/85 עיזבון שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה; ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית]." (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 13 [2020] עמ' 971] לאור האמור, אין בידי להידרש לטענת הזיוף, אשר כאמור הועלתה לראשונה בערעור זה. כאמור, המבקשים ממקדים את ערעורם בטענת הזיוף ובאותה הזדמנות חוזרים על יתר טענותיהם אותה דחה בימ"ש קמא; ברם לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש קמא המפורטת והמנומקת, אינני רואה כי נפלה טעות בנימוקיו של בימ"ש קמא: אכן צדק בימ"ש קמא משקבע כי הפגמים באישורי המסירה (לכשעצמם וללא כל קשר לטענת הזיוף אותה העלו המבקשים לראשונה בערעור זה) אינם מהותיים כלל כפי שפירט בימ"ש קמא ואין בהם כדי להחליש את המוצהר בהם כלל וכלל.

[ייתכן כי לו פגמים אלו היו מצטרפים לטענת הזיוף, יתכן והמסקנה הייתה אחרת; אלא שכאמור הטענה לפגמים נטענה לכשעצמה וללא כל טענה לזיוף]; גם טענות המבקשים לסיכויי הגנתם אין בהן דבר משמופנות הן בעיקר כנגד חוקיות הצו – שתוקפו כבר אושרר בהליך משפטי קודם ולפיכך מנועים המבקשים לטעון כנגד הצו בתביעה כספית זו שנשענת על הצו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ובפוף להערתי בסעיף 12 לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

ואז, שוב עתרה הנתבעת לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה שניתן בפעם השנייה לחובתה, מחמת מצבה האישי והמתנתה זמן ממושך למענה מהסיוע המשפטי בדבר הבקשה לייצוג שלבסוף נדחתה: "הם משכו אותי הרבה זמן ובסוף אמרו שלא מגיע לי עו"ד". עוד טענה הנתבעת, כי מצבה הכלכלי, לרבות הכנסותיה מגימלת נכות זמנית, אינו מאפשר תשלום הסכום שנפסק בפסק הדין.

...

אלא מאי, שהנתבעת לא הטעימה כל נימוק חדש המצדיק שינוי החלטתי המנומקת, ולכן בקשתה נדחתה.

משכך, במאזן ההסתברויות, אני מקבל טענה זו של התובע בקשר להשלכת דחיית לשכת הסיוע המשפטי למתן ייצוג משפטי על סיכויי הגנת הנתבעת (יוער, כי בהחלטתי מתאריך 26.11.2023, שוב אפשרתי לנתבעת ליתן תשובתה לתגובת התובע, עד ולא יאוחר מתאריך 12.12.2023, ואולם, הנתבעת בחרה שלא לממש זכות זו. משחלף המועד האמור, שוב עתר התובע, בתאריך 17.12.2023 למתן פסק דין בהעדר הגנה).

בזיקה לפתיח החלטה דנא ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין (השני) שניתן בהעדר הגנה וכי פסק הדין יוותר על כנו.