דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה בגלל שיהוי וזלזול

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' דהאן) מיום 23.9.20, בת"א 31393-04-18, בה נדחתה בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה.

בהחלטה בבקשה צוין כי: "... נראה כי אין היתנהלות רשלנית, טעות או מחדל שהמבקשים פסחו עליו, כך בהתנהלותם בכל הנוגע לתביעה שהוגשה נגדם בבית משפט השלום ובאי היתגוננות מפניה, כך בהליך העירעור השגוי, כך בהשתהותם בהגשת הבקשה הנדונה, כך באופן הגשתה, כך בהשתהות בתיקון הליקויים שנפלו בה, ובעיקר בנימוקיה החסרים". חרף האמור, הבקשה התקבלה לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר קבלת החלטה בבקשת רשות ערעור לגופה, בכפוף לתשלום הוצאות והפקדת ערבון (החלטת כב' השופטת ת' בר-אשר מיום 23.3.2021).

הם לא הגישו כתב הגנה מהטעם שעת שהומצא להם כתב התביעה התברר להם שהם לא חלק מהנתבעים בתיק.

המבקשים התנהלו ברשלנות, בזלזול ובחוסר אכפתיות מיום ידיעתם על פסק הדין.

...

אף שאני סבורה, בזהירות הראויה לשלב זה, כי סיכויי הגנתם של המבקשים לא נחזים להיות גבוהים, לטעמי אין להגדירם כמועטים.

במצב דברים זה, אני סבורה כי האיזון הראוי בין הצדדים יושג בכך שתבוטל החלטת בית משפט קמא וינתן למבקשים יומם בבית המשפט.

התוצאה היא, שהערעור מתקבל, באופן שפסק הדין יבוטל, בכפוף לתנאים הבאים: המבקשים יישאו בהוצאות שנשא המשיב במסגרת הליך ההוצאה לפועל בסך של 30,000 ₪.

בקשת המבקש לביטול פסק דין בהעדר הגנה.

חיוב אדם בתשלום סך של כ- 100,000 ₪ אינו דבר של מה בכך, ומתן אפשרות להתייחסות נוספת לסוגיה שלא פורטה, חלף דחיית בקשה על הסף בשל פגם זה, הנה פעולה מתחייבת לעשיית דין צדק, ואין בינה לבין טענות המשיב, ולו דבר.

נקודת האיזון שנקבעה בפסיקה, נוטה להעדפת ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות אף במקרים בהם נגרמה התקלה באשמת בעל הדין, ובילבד שיש בידיו סיכוי להצלחת הגנתו, ואין במחדלו משום זילזול מכוון בבית המשפט, כאשר במקרים המתאימים ניתן לרפא את המחדל בהטלת הוצאות.

המבקש אף לא הסביר מדוע השתהה בהגשת בקשת הביטול פרק זמן של כחמשה חודשים ממועד המצאת האזהרה (ולטענת המשיבה מועד הידיעה קדם לכך בכשלושה חודשים) כאשר פרק הזמן הקבוע בתקנות להגשת בקשה לביטול, ושאף נכתב בפסק הדין שניתן על ידי, הנו 30 ימים.

...

בסופו של דבר, לאחר איזון מכלול השיקולים, כולל האיחור של המבקש בהגשת הבקשה מצאתי כי מניעת מתן אפשרות למבקש לברר את טענות הגנותיו ביחס לחיובו בסך של למעלה מ- 100,000 ₪, תהיה תוצאה לא מידתית.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין השיקולים הנוגדים שפירטתי לעיל, יש מקום להורות על ביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות המבקש בסך שהופקד בקופת בית המשפט – 2,500 ₪.

בהתאם לכך אני מורה כדלקמן: פסק הדין נגד המבקש שניתן ביום 1.11.19 מבוטל בזאת.

לפי תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") בקשה להחייאת הליך יש להגיש בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין המוחק את התביעה, ואילו בעניינינו הבקשה להחייאת ההליך הוגשה כתשעה חודשים לאחר מתן פסק הדין וממילא לא הוצג בה טעם המצדיק את השתהות ההגשה.

בין השאר זכות הגישה לערכאות וסכויי ההגנה, וכי יש לשים לב לכך שאין מדובר ברשלנות או זילזול של המבקש שכן במועד ההמצאה, התיק היה סגור נוכח מחדלי המשיבים.

הבקשה הנוספת להחייאת התיק ומתן פסק דין בהעדר הגנה הוגשה לאחר דחיית הבקשה להחייאת התיק, כך שפסק הדין למעשה ניתן בתיק שמעולם לא ניפתח מחדש ומבלי לנמק כלל מדוע בימ"ש מבטל החלטותיו הקודמות ו"מחייה" את התיק ובו בזמן נותן פס"ד. כל שנכתב בהחלטה בבקשה להחייאת תיק ולמתן פס"ד הוא "כמבוקש" על גבי הפסיקתא.

...

בנסיבות אלו; אני סבורה כי לא היה מקום לתת פס"ד בתיק סגור לאחר שנדחתה בקשה קודמת של התובעים להחיות את התיק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) ברע"א 4195-11-21 מיום 26.1.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לערער על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון) בת"א 15646-02-18 מיום 15.7.2021, במסגרתה נדחו בקשות המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה; לביטול פסק הדין; ולאפשר לה להגיש כתב הגנה והודעת צד ג'.

בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע כי כתב התביעה נימסר לידי המבקשת במועד, שכן היתקבל על ידי בעלה, שהיה גם שותפה למשרד, בכתובתה הרשומה בלישכת עורכי הדין; כי המבקשת לא הגישה כתב הגנה במועד הנידרש והשתהתה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין לאחר שניתן; כי אין זה סביר שאיסוף מיסמכי התביעה והסדרת הייצוג ארכו כחצי שנה, פרק הזמן שחלף מאז גילתה המבקשת לטענתה לראשונה על פסק הדין ועד שהגישה את בקשתה; כי המשיבה מצדה הסתמכה על פסק הדין והחלה בהליכי הוצאה לפועל; וכי סכויי ההליך "בלשון עדינה, אינם מהמובהקים". משדחה בית משפט השלום את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, קבע בית המשפט כי אין להדרש לבקשות לביטול פסק הדין ולעיכוב ההליכים הננקטים כנגד המבקשת.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי למבקשת נגרם עוות דין קצוני המצדיק ליתן רשות ערעור, שכן הנזק הצפוי לה במידה ופסק הדין יוותר על כנו אינו סביר; כי שגו ערכאות קמא עת דחו את בקשתה אך בשל היתנהלותה הדיונית הנטענת, על אף קיומם של סכויי הגנה משמעותיים אשר כלל לא נבחנו; כי היתקיימו פגמים חמורים בהמצאות ובתוך כך המסמכים נימסרו שלא לכתובתה הרשומה במשרד הפנים ובעלה מעולם לא אישר את קבלתם; כי המבקשת – עורכת דין במקצועה שהושעתה מלשכת עורכי הדין – לא זילזלה ולא היה בכוונתה לזלזל בהליך ובבית המשפט; כי בדחיית בקשתה נשללה ממנה זכות הגישה לערכאות; כי טענת התרשלותה והקף הנזק שניגרם מהתרשלותה כלל לא הוכחו על ידי המשיבה; וכי שגו הערכאות דלמטה שעה שלא בחנו לעומק את טענותיה באשר לחבותה והתנהלותה של חברת הביטוח של המבקשת.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה (ומשכך תכונה להלן המבקשת: המערערת).

בהינתן האמור לעיל, ולנוכח החשש כי הסכום שנפסק לזכות המשיבה עולה בהרבה על סכום הנזק הממשי, ובהינתן שהמשיבה לא הגישה תצהיר הוכחת נזק ואף גרמה במחדליה למחיקת התביעה כנגד חברת הביטוח של המערערת, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשות שהגישה המערערת מתקבלות (הארכת מועד, ביטול פסק הדין, הגשת כתב הגנה והודעת צד ג' למבטחת) והתיק יוחזר לדיון בבית משפט השלום.

טענות התובע לטענת התובע, יש לדחות את הבקשה בשל השהוי שבהגשתה.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, נבעה מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זילזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש ייטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438).

מי שמבקש את ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה, אינו נידרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

המקרה שלפני מעלה שאלה נוספת, והיא – איזו נפקות יש לכך שהבקשה לביטול פסק הדין לא נדונה ולא הוכרעה סמוך למועד הגשתה, והאם יש לראות במי שהגיש בקשה לביטול פסק דין, ולא עמד על מתן החלטה בבקשה סמוך לאחר הגשתה, כמי שזנח את בקשתו? כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להדחות, וכי מסקנה זו רק מתחזקת לנוכח המנעות המבקשים מלהגיש בקשה למתן החלטה, משך 10 שנים תמימות.

המבקשים לא הניחו בבקשתם למתן החלטה ולו טעם אחד, להצדקת השהוי הניכר בהגשת הבקשה, לזניחת הבקשה לביטול פסק הדין, ולחידוש ההליכים בה לאחר חלוף זמן כה ניכר מיום הגשתה.

...

המקרה שלפני מעלה שאלה נוספת, והיא – איזו נפקות יש לכך שהבקשה לביטול פסק הדין לא נדונה ולא הוכרעה סמוך למועד הגשתה, והאם יש לראות במי שהגיש בקשה לביטול פסק דין, ולא עמד על מתן החלטה בבקשה סמוך לאחר הגשתה, כמי שזנח את בקשתו? כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות, וכי מסקנה זו רק מתחזקת לנוכח הימנעות המבקשים מלהגיש בקשה למתן החלטה, משך 10 שנים תמימות.

במובן זה, חולשת הבקשה, כפי שהוגשה בשנת 2013, וזניחת הבקשה על ידי המבקשים לאורך השנים, מביאות כעת למסקנה, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין – נדחית.