דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה

להשלמת התמונה ביום 26.11.2021 נדחתה בקשת העותרים לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה, וניתן פרק זמן למדינה וליזם לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל מיום 14.12.2021 (נספח 19 לתשובת היזם).

...

טענות המדינה – משרד הבינוי והשיכון ורמ"י לטענת המדינה יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר זכות עמידה כיוון שמדובר בדיור זמני שאינו נכנס לפרט 13 תוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשס"א – 2000 (להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"), וכן משום שהעתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב. עוד נטען שיש לדחות את העתירה לגופה.

" (ההדגשות אינן במקור – א.ב); נספח ד' לעתירה מפרט את מתווה 2014 ולפיו "25 המשפחות המתגוררות כדין במבנים הזמניים שבאתר, תהיינה זכאיות לבחור לממש את אחת מהחלופות הבאות..."; ס' 1 לסיכום התקציבי בין משרד הבינוי והשיכון למשרד האוצר לפינוי המגורונים לפיו השטח נמסר בתחילת שנות ה-90 "לצורך הצבת מבנים זמניים לקליטת גל העלייה באותה עת וזאת בכפוף להתחייבות המשרד כי בתום תקופה של 5 שנים יפונה השטח מהדיירים ומהמבנים.." – נספח ב' לתגובת המדינה; פרוטוקולים מוועדות הכנסת שדנו בנושא המגורונים בשנים 2002, 2007 ו-2008 גם הם מאשרים שמדובר במגורונים זמניים בלבד – צורפו לתשובת היזם כנספחים 12-15).

יצוין כי לשון החוק בעניין זה ברורה ומפורשת, והעותרים לא הציעו כל פרשנות אחרת לעניין זה. מכל מקום, המסקנה כי דיור זמני אינו בא בגדרי זכאות לחוק זכויות רכישה נתמכת גם בתכלית הסובייקטיבית והאובייקטיבת של החוק.

סוף דבר העתירה נדחית.

החלטת בית משפט קמא ביום 26.7.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין בקבעו כי: "משלא נסתרה הטענה כי מדובר בכתובתו הרשומה של הנתבע [המבקש], הרי שאין מקום לבטל את פסק הדין ביטול מן הצדק, וזאת גם בהנחה כי הנתבע [המבקש] אכן עזב בפועל את הכתובת האמורה (שאז היה עליו לדאוג לשינוי כתובתו). ואשר לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט, הרי שהנתבע [המבקש], למרות שנינתה [ניתנה] לו האפשרות להשיב לטענות התובע, בחר שלא להציג הגנה כלשהיא בפני בית המשפט. משכך, בהעדר טענות הגנה כלשהן, אין מקום גם לביטול פסק הדין מכוח שיקול דעת בית המשפט." עקרי הטענות המבקש טוען כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לו, שכן עזב את הדירה שעל דלתה הודבק כתב התביעה בטרם ההדבקה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור.

דין הערעור להתקבל.

סיכום על יסוד כל האמור הערעור מתקבל.

על כן, "משלא הועלו טענות בנוגע לסכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין", נקבע כי "אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהיעדר הגנה בעיניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה.

...

על כן, "משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין", נקבע כי "אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה.

נתניהו מעלה טענה נוספת, שלפיה "התביעה כלפי [נתניהו וזלינגר] שזורה האחת בשנייה", ועל כן, "לא ניתן לפסוק בפסק דין לאחד מבלי לפסוק לשני את אותו פסק דין". לשיטתו, מצב זה "יכול לייצר סיטואציה בעייתית ביותר לפיה הפסיקה כלפי המפרסם תהיה שונה מהפסיקה כלפי מי ששיתף את הפוסט". בנסיבות אלה, כך נטען, נדרש היה "לכל הפחות להתנות את פסק הדין בתוצאות ההליך בעניינו של [זלינגר]". גם דינה של טענה זו – להידחות.

ההליך דנן, אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. עוד טוען נתניהו, לגבי המצאת כתב התביעה, כי "גם אם ההמצאה הייתה כדין למקום ציבורי (מה שאין כן), לא הוכח, כי הוא הומצא ל[נתניהו], ולכל הפחות עניין זה לכשעצ[מ]ו מהווה ספק ראוי אשר יש בע[ט]יו לבטל את [פסק הדין]". גם טענה זו, אין בידי לקבל.

סיכומם של דברים: לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ב'גלגול שלישי'; בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

ערעור על החלטת כב' השופטת ר' ערקובי (בתפקידה כרשמת) מיום 03.01.2022 בת"א 53807-02-15 בה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.02.2016.

...

במסגרת ההליך הגישה המשיבה ביום 13.12.2015 בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 למען המערער בחו"ל. ביום 14.12.2015 נעתר בית המשפט (כב' הרשם ד' חסדאי כתוארו אז) וקבע כי, על המערער להגיש תוך 60 ימים כתב הגנה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובע"פ סבורה אני כי, דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנתי טענות אלה סבורה אני כי, אין סיכוי להליך אותו מבקש המערער לנקוט.

אשר על כן, הערעור נדחה, המערער יישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

אשר על כן, אף אם ככלל, הנטייה היא להיעתר לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, לא נפל פגם בעצם ההחלטה לדחות את הבקשה בנסיבות המקרה הקונקרטיות, והיא נעשתה במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבקשות מסוג זה. .

...

על פי הנטען בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בתחילת שנת 2012 גילתה המבקשת לתדהמתה כי בעלה לשעבר מכור להימורים ולפיכך פרץ בינה לבינו קרע עמוק שהוביל להחלטתה להתגרש ממנו אולם בסופו של דבר לא התגרשה ממנו מאחר והתגלה לה כי היא בהריון ממנו.

על פי הנטען בבקשה לביטול פסק דין, בעת הכנת בקשה זו, כאשר נחשפה לכתב התביעה ולחתימות הנחזות להיות חתימתה, "ברור לה כשמש שחתימתה זויפה על ידי נתבע 1 וכי נתבע 1 הטעה את פקידי הבנק לחשוב שהמבקשת חתמה בעצמה". כך למשל חלק מהמסמכים נחתמו בימים שונים וחלק נחתמו לכאורה על ידיה בסניף נתניה שם היא התגוררה בעת החתימה על הערבות וחלק ממסמכי ההלוואה נחתמו על ידיה כביכול בסניף גלילות בהרצליה, "כאשר כף רגלה של המבקשת לא דרכה שם מעולם". כן ציינה כי בעת הגשת התביעה היו המבקשת ובעלה בקרע חריף שהוביל לגירושיהם ולכן גם אין לה ספק שהוא קיבל את כתב התביעה שיועד לה וחתם בשמה אולם לא מסר לה את כתב התביעה ולא גילה לה עליו "כדי שכתב התביעה לא יגרום לגירושים בין הצדדים דבר שקרה בסופו של דבר לפני מספר חודשים". כן הדגישה כי היא לא יכולה הייתה להיות ערבה מלכתחילה לשום בנק במועד החתימה על הערבות מושא התביעה משלא הייתה לה הכנסה הואיל ולא עבדה וטיפלה בארבעה ילדים קטנים כשהגדול מביניהם הוא בן 6 שמיום היוולדו היא לא עובדת ולא הייתה לה כל הכנסה למעט קצבת ילדים.

סוף דבר.

לאחר שעיינתי בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בבקשה לביטול פסק דין, בתגובה לבקשה לביטול פסק דין, בתשובה של המבקשת לתגובה לביטול פסק דין, במסמכים ובתצהירים, בפרוטוקול הדיון שהתנהל לרבות חקירת המבקשת ובסיכומים שכל צד הגיש בהרחבה יחסית, אינני מוצאת מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד כמשוכה ראשונה, בשים לב לכך שהייתה המצאה כדין שלא כורסמה, כמו גם לו היינו מתגברים על משוכה זו הרי שעדיין הייתה גם המצאה כדין של התביעה שלא הופרכה ובשים לב לאיזון שיש לערוך בין סיבת המחדל לבין סיכויי ההגנה, באופן שאם סיכויי ההגנה גבוהים ניתן להטות את הכף לכיוון ביטול פסק הדין, הרי שסיכויי ההגנה נמוכים הם עד מאוד.

אלה הם המקרים שבהם היה "כמעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02‏ האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004)), ועל כן, בשל המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן ובקשה לביטול פסק הדין במועד ולנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל, לפיה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקלה כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה (אם כי במקרה דנן אני סבורה כי זו גובלת בהגנת בדים עת עיקר ההתנגדות לכל אורך הדרך הוא בגין טענת זיוף בכל היבט שהוא ובכל שלב של ההליך ובכל זמן חרף פערי הזמן) וכן רוח התקנות החדשות בנוגע לביטול מוסד סדר הדין המקוצר ושיקולי מדיניות שיפוטית, סבורני כי ניתן לאפשר ולהתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת עירבון ותינתן גם רשות להתגונן (עת שמורה חרף זאת לב"כ התובעת באופן בלעדי לחקור את המבקשת לגופו של עניין במסגרת ישיבה מקדמית קודם לישיבת הוכחות בהתאם למוסכם בדיון בבקשה לביטול פסק דין) באופן שביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום : תשלום סך של 3800 ₪ למשיב באמצעות באת כוחו.