דחיית בקשה לביטול הסכם גירושין: עילות ונסיבות

עוד נטען כי החייב מנסה לקבל במירמה את הבית שעבר על שם גרושתו ובתו כשהוא כיום נקי מכל חוב, כפי שנקבע בהסכם הגירושין ואין שום עילה משפטית ועובדתית כדי לבטל את פסק הדין ואת הצהרות החייב כפי שהן באו לידי ביטוי במסגרת הבקשה שלו להכרזה כפושט רגל.

לנוכח עדויות סותרות והצהרות סותרות של החייב, נטען בנוסף על ידי המשיבות כי לא יעלה על הדעת להכריז על החייב כפושט רגל בנסיבות הקיימות ויש לדחות את הבקשה לביטול הענקה.

...

לאור כל זאת הנני קובע כי הגרושה נעדרת תום לב במידה הדרושה לצורך מענה על הוראות סעיף 96 ג(2) לפקודה וכן קובע כי הגרושה ובתה לא ביססו כנדרש תשלום תמורה בת ערך בשווי הזכויות שהועברו ובוודאי שלא ביססו תשלום בסך של כ-1,000,000 ₪ תמורת 50% מהזכויות בנכס.

על כן ולאור האמור לעיל הנני קובע כי הגרושה ובתה לא ביססו כי בוצעה העברה בתום לב, בתה של החייב והגרושה לא ביססה כי היא שילמה תשלומים כלשהם בתמורה לזכויות שהועברו והגרושה לא ביססה ,כאמור, כי היא שילמה את מלוא התמורה בגין העברת זכויות פרט לתשלומים אשר הגיעו לסך של כ-75,000 ₪ ואשר היו נחוצים ודרושים לאפשר לה להעביר את הזכויות על שמה ועל שם בתה ככל שהיא הייתה חפצה בכך.

לאור כל האמור לעיל הנני מקבל את בקשת הנאמן ומבטל את ההענקה אשר בוצעה לטובת הגרושה ובתה קרי המשיבות בנכס.

מונחות לפניי שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 42055-01-17, כב' השופטים ס' ג'יוסי, ע' ורבנר, א' אלון), אשר קיבל בצורה חלקית את ערעור המבקשת בבע"מ 5389/18 (להלן: המבקשת), על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (תמ"ש 5480-01-15, כב' השופטת ש' היימן), במסגרתו נדחתה תביעת המבקשת לביטול הסכם הגירושין בינה לבין המבקש בבע"מ 5181/18 (להלן: המשיב).

עוד טוענת המבקשת כי יש לבטל את ההסכם מכוח עילת העושק, וכי הוא מקפח את זכויותיה באופן קצוני.

יתרה מכך, בנסיבות העניין ובהיתחשב בהסכם בכללותו ובהקיפו, נראה כי הסעד הנכון לגישת המבקשת איננו ביטול ההסכם, אלא אכיפתו או דרישה לפצוי כספי.

...

סיכומו של דבר הוא שיש לשוב למסגרת הנורמטיבית, אשר הייתה נר לרגליהן של ערכאות קמא בהכרעותיהן.

סוף דבר, שתי בקשות רשות הערעור נדחות.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 960583/20 בבית הדין הרבני האיזורי נתניה לפני כבוד הדיין: הרב פנחס מונדשיין התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רביב תירם) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר אלעד אמסלם) הנידון: דחיית בקשה לביטול או הפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין נימוקים

וגם אם לא מוכרח שהחיוב יתמיד, וישנם דרכים לבטל את המשכו, כגון ברבית על ידי סילוק החוב, ובפוסק לזון את בת אישתו על ידי גרושין, במקרה שהתחייב לתקופת קיום הנשואין בלבד; מכל מקום כל זמן שהחיוב לא בוטל הוא נמשך מכח ההיתחייבות הראשונה ולא מכח אי - ביטולו; כי אי - ביטול חיוב אינה עילה להמשך חיוב.

אולם יד הדוחה נטויה כי מקום יש בראש לומר שהסכם גירושין זה אינו יוצר חוב חדש על האב, אלא רק קובע את סכום החיוב המוטל על האב מכוח מצוותו לזון את בניו מידאורייתא או מידרבנן, ולעולם החוב נותר כדמעיקרא, והסכם זה אינו אלא בירור לסכום בו התחייב האב, ולפיכך ודאי שיש לידון בשינוי נסיבות מה הסכום הראוי בו אפשר לחייב את האב במזונות.

...

טענת האיש כי האשה הרויחה בסופו של דבר שהרי לא נטלה חצי מחובות האיש בעסק, איננה מתקבלת שכן: בשום שלב לא הוכיח האיש כי אכן חובותיו היו בסכום שכזה, הראינו לעיל שאף בכתב התביעה שנכתב תחילה בכת"י האיש (לפני כתב התביעה המתוקן שהוצג ע"י ב"כ) רשם האיש סכום נמוך משמעותית בקשר לחובו היום, כמו"כ בכתב התביעה שהגיש לגרושין לפני שנה (הליך שלא המשיך) שם כתב האיש סכום חובות, לטענתו, שהוא יותר מכפול, מהסכום לו טען שנה מאוחר יותר, מעל מליון ₪, כך שתהיות אלו מספקות מהו באמת הסכום לו האיש חייב ואף בלא תהיות אלו אין לנו סיבה לקבל כתורה מסיני את הסכום בו נקב האיש, גם בהסכם הגירושין נכתב כי סכום זה הינו לפי טענת האיש בלבד (והאשה מעולם לא הודתה בו).

משהגענו למסקנה כי ההסכם ביניהם אינו כמתנה אלא כנתינה עבור תמורה, כמובן שיקשה מאד להוציא ממנו סעיף בודד ולבטלו, וכפי שהארכנו לברר לעיל.

בנוסף, סבור אני כי שאלת הכנסתה של האשה אינה משנה למקרה שלפנינו.

רקע: הסכם הגירושין, אישורו, דחיית הבקשה לביטולו והערעור עליה לפני בית הדין מונח ערעורה של [פלונית] (להלן גם: האשה) על החלטת בית הדין האיזורי שלא לבטל את האישור ומתן תוקף פסק דין להסכם בינה לבין המשיב (בהסכם ולהלן גם: הבעל או האיש) שאותו נתן בית הדין האיזורי.

לאור האמור אין אנו יכולים להסתמך על הלשון הלאקונית שנכתבה בפסק הדין "לאחר שבית הדין נוכח שהצדדים עשו את ההסכם בהסכמה חופשית והבינו את משמעותו ואת תוצאותיו", שהרי בנסיבות העניין – שבני הזוג חיו שנים רבות יחד והתחילו את חיי נישואיהם עם בסיס כלכלי איתן (אף שלכאורה הזכויות היו שייכות לאיש על פי הסכם הממון) – אין זה הגיוני שבעת הגירושין אין להם רכוש, ולפיכך הדבר מתמיה, איך לא פורט בהסכם מהו הרכוש השייך לכל אחד ולחילופין הובהר שאין ברשות יחידי הצדדים רכוש מסוים שיישאר בבעלות האיש או האשה.

] פרט לקבוע בהסדר זה ובכפוף לאישורו ע"י בית הדין וביצועו אין למי מהצדדים כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא כלפי זה כלפי זו לרבות ממוניות או אחרת בכל עניין ו/או עילה הנוגעים במישרין ו/או עקיפין לקשר הנישואין ביניהם ו/או לפרידתם זמ"ז שני הצדדים מצהירים כי עם אישור הסכם אין להם דרישות כספיות ו/או רכושיות נגד מי מבני המשפחה של מישנהו והם מותרים על כל דרישה או טענה בעיניין.

...

בנסיבות אלו אין מנוס מלקבוע שבעת אישור ההסכם לא נערך בירור יסודי ומספיק אם האישה מודעת לזכויותיה ומוכנה לוותר עליהן.

לסיכום: אין כל סיבה הגיונית לבטל את ההסכם הגירושין, בפרט שאף אם נבטל את ההסכם קם וניצב הסכם הממון שעליו חתומים הצדדים כחוק.

סוף דבר: אין ראיה כלשהי שהאמור בהסכם הגירושין הוא חליפי הרכוש שהוזכר בהסכם הממון, ולכאורה זהו רכוש חדש שנצבר.

הרב שלמה שפירא פסק דין לאור האמור בית הדין קובע ברוב דעות: אנו מקבלים את הערעור.

" האישה, בשל אי קיומו של סעיף – ביום 14.11.18 לאחר כשנתיים ו - 9 חודשים ממועד פסק הדין – פנה האיש לבית משפט זה בתביעה לביטול ההסכם ובטול פסק הדין מכח שלוש עילות: הראשונה – ביטול מחמת המצאותה של ראיה חדשה שלא הייתה במועד פסק הדין (שיחת טלפון מוקלטת ומתומללת בין האישה לבין אחותה, אשר, לדברי האיש, מוכיחה כי האישה שיקרה לבית המשפט בעדותה במסגרת תביעת הוריו); השנייה – ביטול מחמת כפיה ועושק; השלישית – ביטול מחמת שנויי נסיבות מהותיים.

- ההליך הקודם בייחס לאותה ראיה נסוב בין הוריו של האיש לבין האישה ואילו בהליך שבפני החליט האיש לעתור לביטול פסק הדין שאישר את הסכם הגירושין בינו לבין האישה, מתוך טענה כי היה והאישה לא הייתה מוליכה שולל את בית המשפט בהליך שבינה לבין הוריו, לא היה חותם עימה על הסכם הגירושין.

שישית – כאמור לעיל, כבר ביום 8.2.16 הגישו הצדדים בקשה משותפת לדחיית מועד הדיון, התייצבו בפני בית המשפט ונרשם מפיהם: "אנו קרובים מאד להסכם...".האם כך מתבטאים עורכי דין בייחס להסכם הנגוע בכפייה?! ניכר כי אין צורך להשיב.

האיש אישר בפני בית המשפט כי חתם על ההסכם מרצון חופשי, ובצבר הנסיבות והעובדות שפורטו לעיל, אין עלי אלא לדחות מכל וכל את הטענה לפיה נוצל מצבו של האיש כדי לגרום לו להיתקשר בחוזה, לא כל שכן, כאשר האיש טוען כי הדמות שהביאה למצבו היא לא האישה, אלא הגב' נופר, לה ניסה לכרוך חשש שלא קיים.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, ובהתחשב בהוצאות שהושתו זה מכבר על האיש במהלך בירור 2 .

₪ התביעה, מצאתי לחייב אותו לשלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך כולל של 25,000 אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, הריני להורות כדלהלן: התביעה לביטול ההסכם – נדחית בזאת.

17 התובע ישלם לנתבעת שכ"ט ב"כ בסך כולל של 25,000 ₪.