דחיית בקשה לאשר בניית בית כנסת מהם השיקולים הרלוונטיים

חברת נריה הנדסה בע"מ מקדמת הליכי תיכנון במקום ולאחרונה הוגשה בקשה להוצאת היתר בניה למבנה בית הספר המתוכנן להיבנות (מס' 996056).

בית המשפט דחה את הבקשה לסיום/ביטול ההידיינות והורה על המשך קיום הדיון תוך ששאלת הזיקה הקניינית למבנה תדון יחד עם יתר הטענות.

מודגש כי במצב דברים זה מצופה שהבקשה שתוגש בפני בית המשפט (על ידי המדינה) תהיה מלאה לחלוטין ותציג את מלוא העובדות הרלבנטיות לשקילת מתן הצוו.

כאשר נידרש העד, מנהל אגף משאבי חינוך במנהל חינוך בעריית ירושלים, להתייחס להסכמת עריית ירושלים לאי הריסת בית הכנסת ולרלבנטיות של הריסת המבנה מושא ההליך דנן כל עוד בית הכנסת עומד על מכונו, השיב העד כי אינו יכול להתייחס להחלטה הואיל והוא לא קובע מדיניות, תוך שלא היה בפיו כל הסבר להגיונם של דברים (עמ' 10, שור' 9-8, 16-15).

...

לאור כל האמור התבקש בית המשפט ליתן צו כמפורט בבקשה ולהורות על ביצוע ההריסה על ידי המשיב, ואם לא יבוצע אזי יוטל ביצוע הצו על הוועדה המקומית לתכנון ובניה תוך חיוב המשיב בהוצאות המבקשת.

לאור כל האמור התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה למתן צו ללא הרשעה.

סוף דבר משלא הוכח קיומו של אינטרס ציבורי חשוב במתן הצו, ומשנגלו ליקויים גם בהיבטים נוספים של הבקשה לאור נסיבות המקרה, אני מורה על ביטול סופי של הצו שניתן ביום 31.7.2018 ועל דחיית הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה.

ב-עפ"א 7453-07-12 (מחוזי מרכז) מאיר ורדי נ' עריית נתניה (3.4.2013), נקבע כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בעיניין מידת הרלבנטיות של העדים שזימונם התבקש לבירור העניין הנידון לפניו.

בתגובתו לבקשת המאשימה טען הנאשם כי "המדובר בעדות הכרחית של עד הכרחי שלא ניתן להחליפו בבעל תפקיד אחר בערייה שכן נטען כנגד העד שהוא סייע לבנות בית כנסת במיתחם בו קיים המבנה שבגינו הוגש כתב אישום. אף צורפו ראיות תומכות בכך שהעד בעצמו השתף בטקסים של בית הכנסת". עוד נטען שלנאשם טענות נוספות וראיות שבכוונתו להציג לפני העד.

מעבר לכך, הנאשם העלה במסגרת בקשתו לחזרה מהודיה - בקשה שנדחתה על ידי - טענות שונות לגבי מצגים שנעשו על ידי ראש העיר לגבי הבנייה החריגה ולגבי ההליך המשפטי שננקט בעיניינו וראיתי לנכון לקבוע, בין היתר, כי "... לראש העיר לא הוקנתה סמכות בדין להתערב בתוצאותיו של הליך שפוטי תלוי ועומד בבית המשפט, ושיקול הדעת בענייניים אלה הוקנה ליועץ המשפטי של הועדה המקומית לתיכנון ובנייה, ולרשויות האכיפה המוסמכות" (החלטה מיום 13.2.2020).

...

אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את טענותיה של המאשימה ולהורות על ביטול ההחלטה בעניין זימונו של ראש העיר למתן עדות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

סבורני שלא עלה בידי הנאשם להעלות טעם של ממש המצדיק את זימונו לעדות של ראש העיר ככל שהדברים נוגעים לטענה של אכיפה בררנית ולא מצאתי שעדותו עשויה לקדם את בירור הסוגיה בעניין זה. בכתב האישום המתוקן שהוגש בגדרו של הליך זה נטען להקמת מבנה העשוי מחומר קל בגודל של 157 מ"ר על מקרקעין שייעודם למגורים, ללא היתר כדין, שהנאשם עושה בו שימש למטרה מסחרית (מכולת) החל מיולי 2016, ומשכך הואשם בעבירות של שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר כדין ושימוש במקרקעין בסטייה מתכנית.

ראוי לציין כי לאחר שבחנתי את עדותם של אלה לא מצאתי שעלה בידו של הנאשם להניח תשתית ראייתית לגבי קיומה של אכיפה בררנית בהגשת כתב האישום בשים לב למבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט בסוגיה זו. לעניין זה, לא ברור כיצד הטענות לגבי הקמת בית כנסת בסמוך לבנייה האסורה, וביקורו של ראש העיר באותו בית הכנסת, יש בהן כדי לתמוך בטענה לאכיפה בררנית, מקום שלא נטען כי בית הכנסת הוקם ללא היתר בנייה ולא הוצגו ראיות בעניין זה. הטענה שלפיה כתב האישום הוגש מכיוון שראש העיר מעוניין למסור את המקום לקהילה חרדית אחרת לא נטענה מלכתחילה, הועלתה לראשונה בשלב מתקדם של ההליך, ויש לתהות לגבי רצינותה.

להשלמת התמונה אזכיר את שנקבע זה מכבר בפסיקת בתי המשפט שהעדר אכיפה מלאה גוררת בהכרח את המסקנה לפיה ננקטה אכיפה בררנית.

מהמקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה שעדותו של ראש העיר אינה נחוצה לצורך בירור הטענה לאכיפה בררנית שהעלה הנאשם ולא מצאתי שקיימת הצדקה לזימונו לעדות.

בתיק היתקיימו עד כה שני דיונים: לראשון, התייצבה התובעת, הנאשם ובא כוחו, ובמסגרתו התבקשה דחיית מועד ההקראה על מנת לאפשר לב"כ הנאשם לצלם את חומר החקירה.

כחודש וחצי לאחר הדיון השני הגישה המאשימה בקשתה לתיקון כתב האישום על ידי הוספת מר גולן עייש כעד תביעה נוסף אך היא לא פירטה זיקתו לעניין ואת הרלוואנטיות של עדותו, על אף שהתיקון מבוקש לאחר שכבר בוצעה הקראה וכאשר במקרה שכזה יש לשכנע את בית המשפט בחשיבות ונחיצות התיקון (במקרה שלנו חשיבות שמיעת עדותו של מר עייש) מבחינתה של המאשימה.

מר עייש היה המתכנן והמפקח על בניית בית הכנסת מושא כתב האישום וכי חרף זאת המאשימה לא מצאה לנכון לגבות ממנו עדות עובר להגשת כתב האישום ולא להגיש כנגדו כתב אישום חרף מעורבותו בבנייה, זאת כנראה משום שהוא שימש בעבר ועד לא מכבר כמ"מ ומהנדס הועדה המאשימה, ועל כן הדבר עולה לשיטתו כדי חוסר תום לב מצד המאשימה והוא בבחינת אפליה פסוליה ונגועה בשיקולים זרים.

לטענת הנאשם, מר עייש הגיש בקשה לקבלת היתר לבניית בית הכנסת מושא כתב האישום בשמה של עריית בית שאן וכי חרף זאת הוא לא נחקר בתור חשוד ואפילו לא התבקש למסור עדות.

...

בהקשר זה מקובלת עלי הגישה שבוטאה ב-ת"פ (שלום ת"א) 5179/06 פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' קמיר איל (פורסם במאגרים, 21/08/2007), שעל פיה "לצורך התרת תיקון אין נפקא מינה אם הבקשה נובעת מהערכה מחודשת של הראיות, או גילוי שגגה של התביעה שנחשפה במהלך הבאת הראיות, כמו במקרה דנן, ובלבד שניתנה לנאשם אפשרות להתגונן ולא יגרם עיוות דין". לכאן גם יפים דבריו של השופט מ' כהן ב-ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 505, שבו הוא מזכיר כי "הפרוצדורה – הן בעניין אזרחי והן בעניין פלילי, בין שנחקקה על־ידי המחוקק הראשי ובין על־ידי מחוקק משנה – מטרתה לקבוע את הכללים לניהול המשפט באופן יעיל ויציב, הידוע לצדדים מראש, ולשמור על זכויות הצדדים על־מנת להוציא לאור משפט צדק. המחוקק הביא בחשבון, שיהיו מקרים של צורך לסטות מהאות הכתובה בחיקוק הדן בפרצדורה כדי לעשות משפט צדק" (שם, בעמ' 513 ב').

לאור המקובץ לעיל, החלטתי להיעתר לבקשת המאשימה לתיקון כתב האישום על ידי הוספת העד גולן עייש לרשימת עדי התביעה שבכתב האישום.

המזכירות תעביר את כתב האישום המתוקן שצורף לבקשת התיקון מיום 18/06/2018 לתיקיית "כתבי טענות". המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

הועדה המקומית עת החליטה לדחות את הבקשה להקלה של היזם, כפר אבות ראשון בים בע"מ (להלן – היזם), שקלה את מכלול השיקולים הרלוואנטיים.

עם זאת, מאחר שהתכניות התקפות מתירות בנייה לייעוד של דיור מוגן, כל שניתן היה לעשות הוא לדחות את הבקשה להקלה.

בנוסף לכך, התבקשו עוד מספר הקלות: הקלה לבניית חצר אנגלית עד גבול המיגרש במרווח הצפוני והעמקת החצר האנגלית בעומק של 5.64 מטרים; הקלה לניוד 200 מ"ר שטח עקרי על קרקעי לקומת המרתף לצורך בניית מלתחות עובדים ובית כנסת; הקלה לשינוי מיקום יחידות הדיור, מחלקה סיעודית/תשושי נפש ושטחים כלליים לדיירי המבנה בקומת הקרקע ובקומה המפולשת בנוסף לקיום לובי כניסה כדי לעמוד בדרישות חוק הדיור המוגן, התשע"ב-2012 (להלן – חוק דיור מוגן); הצבת ביתן שומר בכניסה לחניון במרווח הקידמי.

...

סיכומו של דבר - אני סבור כי החלטת ועדת הערר דנן היא החלטה תכנונית-מקצועית מובהקת, מנומקת שהתקבלה לאחר הליך תקין.

לפיכך, אין כל עילה להתערבות בית המשפט לעניינים מינהליים בה ומכאן שדין העתירה להידחות.

בנסיבות העניין ולנוכח אופיין הציבורי של העתירות וחשיבות ההגנה על הסביבה החופית, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לטענת המשיב 1, החלטת המבקשת לאפשר למשיבה 2 להשלים את בניית בית הכנסת משך 25 שנים נגועה בשיקולים זרים, אינטרסים אישיים ומעלה שאלות קשות לגבי מערכת היחסים בין המשיבה 2 לגורמים בכירים אצל המבקשת.

לפיכך, משקולי צדק ואיזון ראוי יש מקום לדחות את הבקשה לצוו ולכל הפחות לצמצמו וליתן למשיב 1 ארכה מספקת כדי להשלים בעצמם את הטיפול בקבלת טופס 4, שכן ביחס לקומת הקרקע הנו בהשג יד של ממש.

אישורי הבטיחות שצרף המשיב 1 להתנגדותו אינם מספקים ויש להגישם לרשויות הרלוואנטיות – כדוגמת כיבוי אש או חברת חשמל – על מנת שאלו יבחנו אותם ויספקו, ככל הניתן, את האישורים הנדרשים על פי היתר הבניה.

אם יש סכנה לציבור אזי, משהובא הנושא בפני בית המשפט, לא יוכל בית המשפט להיתעלם ממנה על דרך של אישור המשך שימוש במבנה או חלקו (כשמשמעות הדבר הוא המשך חשיפת הציבור לסכנה הנטענת), גם אם מעורבים שיקולים זרים כלשהם בהתנהלות המבקשת עובר להגשת הבקשה (אשר ממילא אינם יכולים לגבור אל מול מניעת סכנה לציבור) וגם אם יש סיכוי עתידי להכשרת חלק מהמבנה (טענה שממילא לא מאיינת את הסיכון העכשוי לציבור).

מנגד, הפניתה המבקשת לשני הליכים שעניינם דומה למקרה דנן, מהם ביקשה ללמד על האכיפה שהיא מבצעת: בב"נ 54236-09-22 שעניינו בקשה לביטול צו הפסקת שימוש מנהלי למבנה ברחוב יהודה כמוסד חינוכי ובב"נ 22811-09-22 שעניינו צו הפסקה שפוטי לפי סעיף 236 לחוק למבנה בשכונת בקעה אשר משמש כפנימייה או ישיבה.

...

עם זאת, מקובלת עלי עמדת המבקשת כי מדובר באישורים שאותם יש להגיש לרשויות המתאימות על מנת שיבחנו בצורה מקצועית ובהתאם יינתנו אישורי הרשויות, כנדרש בסעיף 18 להיתר הבניה.

כמו כן, מקובלת עלי עמדת המשיבה 2 לפיה מדובר במכתבי אנשי מקצוע ולא בתצהירים ערוכים כדין, עורכי המסמכים לא התייצבו לעדות ולא נחקרו ביחס לאמור במכתביהם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו קבוע האוסר על המשיבים מלעשות כל שימוש במבנה (אשר משמש כבית כנסת), במקרקעין שבדרך חברון 95, בשכונת תלפיות בירושלים, חלקה 7 בגוש 30300, קואורדינטות 629450;221300.