· רע"פ 4624/20 נסר עגלוני נ' מדינת ישראל (14.7.20): נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שנגזר על המבקשים בגין גניבת אופנוע בצוותא, תוך שנדחתה טענת המבקשים לאפליה אסורה בינם לבין שותפם הקטין שנידון למאסר בפועל בן 6 חודשים, מתוכו 4 חודשים במצטבר לעונש מאסר אחר שריצה.
עונשו של המבקש נגזר ל- 30 חודשי מאסר.
אשר על כן, בהיתחשב בחומרת המעשים שביצע הנאשם לאחר תיכנון מוקדם עם אחרים, בנסיבותיהם בהם לא הסתפק הנאשם בגניבת הרכב וניהל מרדף, במידת אשמתו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 24 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 27.02.2023.
...
בענייננו, לאור החומרה היתירה המתבטאת בתכנון המוקדם, לאור העובדה שהנאשם נכנס למדינה שלא כחוק ולא לשם עבודה לגיטימית כי אם לשם ביצוע עבירות חמורות שהוגדרו מזה שנים רבות "מכת מדינה", הנאשם לא גנב רכב אחד אלא פעל לגניבת ארבעה רכבים במועדים שונים לצד שהייה בלתי חוקית בארץ, סבורני שמתחם העונש ההולם הינו 20-48 חודשי מאסר בפועל.
"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.
אשר על כן, בהתחשב בחומרת המעשים שביצע הנאשם לאחר תכנון מוקדם עם אחרים, בנסיבותיהם בהם לא הסתפק הנאשם בגניבת הרכב וניהל מרדף, במידת אשמתו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 24 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 27.02.2023.
