דחייה של עתירה נגד פסק דין של בית הדין לעבודה

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1680-10-22 מיום 8.5.2023, אשר דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בסע"ש 45564-12-17 מיום 27.7.2022.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בפסקי הדין של בית הדין האיזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להדחות בהעדר עילה להתערבותנו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; (2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין לגלות טעות שבחוק".

אשר על כן, העתירה נדחית.

ביום 18.2.2018 הגיש העותר תביעה נגד החלטת החברה לפטרו, וביום 1.11.2018 דחה בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת (השופטת א' יעקבס) את התביעה בקובעו כי ההחלטה על ביטול תקן הקב"ט ופיטורי העותר התקבלה תוך בחינת שיקולים עינייניים, ובעיקר בשים לב לכך שעבודת העותר כקב"ט הצריכה ממנו לעבוד בהקף של 20% משרה בלבד (להלן: פסק דינו הראשון של בית הדין האיזורי).

ביום 10.11.2022 נתן בית הדין הארצי (השופטים ל' גליקסמן, ר' פוליאק, ו-ח' אופק-גנדלר ונציגי הציבור מר י' לוינזון ומר מ' כהן) את פסק הדין בעירעור השני של העותר, ודחה את מרבית טענותיו (להלן: פסק דינו השני של בית הדין הארצי).

...

הצדדים נתנו הסכמתם להצעה זו, ובהתאם, ביום 26.12.2021 ניתנה החלטת בית הדין הארצי בעניין מינוי מומחית מטעם בית הדין, בזו הלשון: "בהמשך להסכמת הצדדים בדיון מיום 7.12.21 על מינוי מומחה, אנו קובעים כי תמונה גב' רוני גנים, כמומחית מטעם בית הדין לבדיקת אפשרות שילובו של המערער בעבודה במשיבה וההתאמות הנדרשות לצורך כך כמתחייב מהוראות החוק". בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לטיב ההסכמה שניתנה על ידם, ולהלימתה לתוכנה של ההחלטה דלעיל.

עוד טוען העותר כי הותרת פסק הדין של בית הדין הארצי על כנו תביא ליצירת "סטנדרט כפול לחוק השוויון" הפוגע "באופן חוקתי מובהק באוכלוסיית האנשים עם מוגבלות ומייצר לקונה משפטית". הנני סבור כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו, וזאת מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

]השופט נ' סולברג: העתירה שלפנינו מכוּונת נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, בע"ע 43836-09-22, מיום 3.1.2023 (ניתן על-ידי השופטים ל' גליקסמן, א' סופר ו-מ' נעים דיבנר, ונציגי הציבור ח' שחר ו-ש' ויצמן), שבגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר 3, הרב מאיר פרנקל (להלן: העותר), נגד פסק דינו בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת, בפ"ה 35761-06-18, מיום 6.7.2022 (השופטת ר' טרנר).

על שלושה סעדים עומדת העתירה: הסעד הראשון הוא סעד כללי, שלפיו מתבקשים אנו להורות למשיב 3, המשרד לשירותי דת, לסיים את אשר החל לפני כ-5 שנים, ולקבוע קריטריונים "הקובעים אם וכיצד ניתן לצמצם משרתו של רב עיר מכהן, בעילה של העדר יכולת [ה]כלכלית של הרשות המקומית הרלבנטית". הסעד השני והסעד השלישי נוגעים לעניינו הפרטני של העותר, ולמעשה חד המה: ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכפועל יוצא מכך ביטול החלטת המועצה לצמצם את משרתו ל-25%.

...

כך או אחרת, ואפילו אם אניח כי קיימים צדדים לכאן ולכאן בשאלה הפרשנית האמורה, אינני סבור כי הדבר עולה כדי 'טעות משפטית מהותית', המצדיקה את התערבותנו, שכן, כפי שכבר נפסק בעבר: "עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית" (עניין חטיב, 693; בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (17.3.2008)).

העותרים לא פנו, ואף לא טענו כי פנו, למשרד לשירותי דת, או לגורם כלשהו אחר, בטרם הגשת העתירה, ולפיכך אין מנוס אפוא מדחיית הסעד הכללי שבעתירה, מחמת אי-מיצוי הליכים.

לנוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8122/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותר: ד"ר ערן ישעיהו אלמגור נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. משרד המשפטים עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד נטע אורן ][]פסק-דין

זאת, לטענת העותר, לשם "חזוק שילטון החוק במדינת ישראל ואמון הציבור בשלטון בחוק ובמערכת המשפט", וכן לצורך הוכחת טענות העותר שלפיהן פסק-הדין שניתן בעיניינו בטל מעקרו (נציין כי העותר העלה טענות אלו במסגרת עתירה שהגיש לבית משפט זה (בג"ץ 1666/22) נגד פסק-הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שבמסגרתו נדחה ערעור העותר נגד פסק-הדין הנידון בעניינינו).

כמתואר לעיל, הסעד היחידי שהתבקש בעתירה, הוא להורות לשר המשפטים לקיים את הוראות החוק וליתן החלטה שלפיה תלונתו של העותר נגד נציגת הציבור נמצאה מוצדקת.

...

שוכנענו כי משהגענו עד הלום, העתירה מיצתה עצמה ודינה להימחק.

סוף דבר: העתירה נמחקת.

ויודגש – סעיף 1יא(ו)(1) לחוק מחייב את המעסיקים להפקיד לחשבון הבנק שבו מנוהל הפקדון את כלל התשלומים הסוצאליים שהם חבים בהם, וזאת אף אם תשלומים אלה גבוהים מ"התיקרה" לגובה הפקדון ששר הכלכלה רשאי לקבוע בהתאם לסעיף 1יא(א) לחוק (ראו בהקשר זה גם את הבהרת בא כוח משיבי הממשלה בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון בעתירות מיום 15.11.2022; ראו והשוו: בר"ע (ארצי) 52980-11-20‏ ‏ י.ב. שיא משאבים בע"מ – Kibrom(2.9.2021) (להלן: עניין שיא משאבים), וכן בג"ץ 8106/21 ‏י.ב שיא משאבים בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (27.12.2021), שבו נדחתה עתירה נגד פסק הדין בעיניין שיא משאבים)).

כספי הפקדון משמשים אותם כ"רשת בטחון סוציאלית" ליום שבו יצאו את ישראל וישובו למולדתם – לא פעם בחלוף שנים רבות של עבודה בישראל (כבעניינו של העותר 1 בבג"ץ 6948/19), או לאחר שניפצעו בתאונות עבודה ונגרמו להם נכויות שונות (כבעניינו של העותר 1 בבג"ץ 6942/19).

הנושא מוסדר כיום בסעיפים 17-16 לחוק זה, המגביל את האפשרות להמנע מתשלום פצויי פיטורים למצבים שמוסדרים בהסכם קבוצי, או על-פי פסק דין של בית דין לעבודה במצבים אחרים.

...

אין בידי לקבל עמדה זו. היא מעוררת קשיים עיוניים רבים, ולהערכתי אף אינה עולה בקנה אחד עם מסורת ארוכת שנים של פסיקה חוקתית שהותוותה על-ידי בית משפט זה. אבאר במה דברים אמורים.

שנית, אני סבורה כי הוראות ההסדר מעוררות תהיות אף במישור השוויון בין הפרטים השונים שעליהם חלה החקיקה.

לסיכום – אם כן, אף אני מסכימה שדין העתירות להתקבל.