דחייה על הסף של תביעת תאונות אישיות

כתב ההגנה וטענות הנתבעת: "הפניקס" מבקשת לדחות על הסף את התביעה, בהיותה "סתמית קנטרנית ללא כל פירוט לטענות התביעה או הסבר לסיבת הגשתה" (סעיף 1 לכתב ההגנה).

לטענת "הפניקס", מבדיקה שערכה, עולה, כי כנגד התובעים היתנהל הליך גבייה בלישכת ההוצאה לפועל, ובעקבות הליך זה, הוגשה תביעה זו. התובע רכש מהנתבעת פוליסת ביטוח מסוג תאונות אישיות בתאריך 1.12.12.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, בראיות עליהן הם מסתמכים ושמעתי את עדויותיהן של התובעת מחד, ושל נציגת הפניקס מאידך, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

13 ו(2) למעלה מהנחוץ אזכיר את ההבדל בעילה שעניינה נכות עקב תאונה לבין עילה שעניינה נכות עקב מחלה .לנכות עקב מחלה אין כסוי בפוליסה 14 ו(3) בעייתיות קיימת גם נוכח היחס בין הטענות בפני בית המשפט לבין הטענות בפני המוסד לביטוח לאומי 14 בשורה התחתונה- מועד גיבוש הנכות עקב תאונת העבודה נושא התביעה הוא אכן מועד קביעת הנכות הצמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי 15 ח.סוף דבר 16 א.מבוא על ההליך בקשה לדחות על הסף תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסה קבוצתית לביטוח תאונות אישיות לעמיתי חבר.

התובע טען לדחייה על הסף של הבקשה לדחיה על הסף מהסיבות העיקריות הבאות: א. העידר חוו"ד רפואית, נגדית והיעדר תצהיר ב. שהוי.

...

13 ו(2) למעלה מהנחוץ אזכיר את ההבדל בעילה שעניינה נכות עקב תאונה לבין עילה שעניינה נכות עקב מחלה .לנכות עקב מחלה אין כיסוי בפוליסה 14 ו(3) בעייתיות קיימת גם נוכח היחס בין הטענות בפני בית המשפט לבין הטענות בפני המוסד לביטוח לאומי 14 בשורה התחתונה- מועד גיבוש הנכות עקב תאונת העבודה נושא התביעה הוא אכן מועד קביעת הנכות הצמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי 15 ח.סוף דבר 16 א.מבוא על ההליך בקשה לדחות על הסף תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסה קבוצתית לביטוח תאונות אישיות לעמיתי חבר.

ו(3) בעייתיות קיימת גם נוכח היחס בין הטענות בפני בית המשפט לבין הטענות בפני המוסד לביטוח לאומי למעלה מהנחוץ, אציין שקיימת גם בעייתיות בניסיון לטעון עתה בפני בית משפט טענה השונה מהטענה שהועלתה קודם בפני המ.ל.ל, אשר בעקבותיה זכה התובע לתשלום מהמ.ל.ל. אבהיר שבפרק המסקנות בחווה"ד משנת 2019, נכללת לראשונה, מסקנה לפיה מצבו של התובע יציב מאז שנת 2015, וש"לפיכך הנזק התגבש בשנת 2015". מסקנה כזאת לא נכתבה בחוות הדעת מיום 22.5.16, ולגביה הסתבר כי הוגשה למ.ל.ל לאחר אותו אירוע משנת 2015. כמפורט בהמשך, מסקנה שנרשמה לראשונה, עתה אף נסמכת על הסבר של החמרת מחלה. אך לכך אתייחס בהקשר אחר בהמשך.

הטענה היום, למועד גיבוש נכות מאוחר ואחר בפני בית המשפט, אינה מתיישבת עם כך. השוו למשל לאסמכתאות הבאות: א. כב' השופט דנציגר בע"א 8430/06 אמנון שבתאי נ' משה ספני (פורסם בנבו, 03.11.2008)‏‏ (פסקה 37) "ייתכן כי ניתן ללמוד מהלכות אלה, על דרך אנלוגיה, כי במצב דברים אשר בו מקבל פלוני, על בסיס טענות עובדתיות מסויימות שאותן טען, פטור ממס בהתאם לחוק, מנוע הוא מלטעון טענות עובדתיות הפוכות בהליך משפטי, וכי מצב דברים כאמור עולה כדי השתק שיפוטי. משכך, סבור אני כי אין מנוס מדחיית טענותיו של שבתאי בעניין זה". [ראו גם: ע"א 8301/04 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ ([פורסם בנבו], 28.10.2007), פסק דינו של כבוד השופט א' רובינשטיין" ב. כב' השופט רובינשטיין בע"א 4330/07 מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה (פורסם בנבו, 05.03.20) ‏ שם, בפסקה כ' צוין בין היתר ולפיו :"נציין, כי בע"א 594/80 אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד לו(3) 543, 551, קבע הנשיא י' כהן, בהסכמת מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר, כי התובע, אשר קצין התגמולים קיבל טענתו כי נפגע עקב שירותו הצבאי, מנוע מהעלאת טענה הפוכה בתביעה נגד חברת הביטוח, כדי לזכות בכספי הפוליסה הפוטרת את חברת הביטוח מתשלום במקרה של פגיעה עקב שירות צבאי".

ח.סוף דבר דין התביעה להידחות, הואיל וביום הגשת התובענה, דהיינו ביום 16.02.17 חלפה זה מכבר תקופת התיישנות, וזאת על פי סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח וסעיף 23 לפוליסה הספציפית.

ביום 13.11.17 ניתנה החלטתי בה הוריתי על דחית הבקשה מהטעם שאין זה המקום להורות על דחיה על הסף בהעדר עילת תביעה.

נקודת המוצא הנה כי התובע אינו יכול להסתמך על חוות דעת אחרת בכל הקשור לתביעתו לפי פוליסת תאונות אישיות, שכן פרופ' צינמן מונה בהסכמת הצדדים.

...

ביום 13.11.17 ניתנה החלטתי בה הוריתי על דחית הבקשה מהטעם שאין זה המקום להורות על דחיה על הסף בהיעדר עילת תביעה.

לסיכום: אני מורה על דחיית הבקשה.

המבקשת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

אשר לטענת השהוי טוען המשיב לכך שלא הוכח כי השהוי בהגשת התביעה מבטא וויתר מצידו על זכות מזכויותיו או כי נגרם למבקשת נזק או כי הוא פעל בחוסר תום לב. בתשובה טוענת המבקשת כי המבקש מעלה טענות עובדתיות רבות ללא תמיכתן בתצהיר אותן יש לדחות על הסף וכי המשיב אינו מכחיש בתגובתו שהחלקות לקו בוירוס כבר בסוף שנת 2012, את הנאמר במכתב המפקח וכן את מועד משלוח הדרישה הראשונה על ידו בחודש 12/2015.

לטענת המבקשת בכל הנוגע להתיישנות תביעות ביטוח, סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע דין ייחודי להתיישנות המתחיל "עם קרות מקרה הביטוח", ובספרות ובפסיקה נקבע כי "פער הזמנים שבין מועד התרחשותו של מקרה הביטוח לבין המועד שבו קמה למבוטחת עילת תביעה מובא בחשבון במניין ההתיישנות של תביעת הביטוח", ואין מקום להסתמכות המשיב על הדין הכללי הקובע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל "ביום שבו נולדה עילת התביעה". ממשיכה המבקשת וטוענת כי תיקון סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח לאחר פסק דין אמיתי אשר קבע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל מקרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח ולא במועד התגבשות, מתייחס רק לתביעות ביטוח נכות כתוצאה ממחלה או תאונה ואינו נוגע לתביעות רכוש.

ברע"א (מח-ת"א) מנולייף - מנורה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' דראוושה, פ"מ תשס"ב (2) 903 (8.5.2003), במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט בערכאה הראשונה שלא לסלק על הסף תביעה לתשלום מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות מחמת היתיישנות, קבע בית המשפט המחוזי, טרם תיקון סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, כי מקום בו נקבעה בפוליסה הגדרה ל"מקרה הביטוח" יש לפרש את המונח "מקרה הביטוח" כפי שהוא מוגדר בפוליסה.

...

בשלב מקדמי זה כאשר טרם נשמעו ראיות, ועומדים לפניי אך כתבי הטענות לא ניתן לקבוע כי התביעה התיישנה או כי דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לאור כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף נדחית תוך שמירת זכותם של הצדדים להעלות טענותיהם לאחר שמיעת הראיות.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו, בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ ₪ וזאת תוך 30 יום וללא קשר לתוצאות ההליך.

לפני בקשה לדחייה על הסף של התובענה מחמת היתיישנות, לחילופין מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ולחילופין בקשה למתן רשות להיתגונן.

ברקע הבקשה תביעה שהוגשה על ידי התובע, בסדר דין מקוצר, בסך 33,000 ₪, בה תבע התובע מהנתבעת כי תפצה אותו על פי פוליסת תאונות אישיות שרכש ממנה בסכום הנגזר מהיחס שבין הנכויות שנקבעו לו בתאונה מיום 6.11.2016 ובין סכומי הפוליסה, כדלקמן: הנזק הנכות שנקבעה סכום הפצוי המלא על פי הפוליסה הסכום שיש לשלם לתובע אובדן שתי אצבעות 24% 100,000 24,000 שבר בכף היד 35% 20,000 7,000 5 ימי אישפוז   300 ₪ ליום 1,500 לא ברור     2,500       35,000 (התובע רשם 34,315)     בנכוי סכום שהיתקבל -892.78     יתרה 33,000 ₪.

הנתבעת אישרה את עצם תביעתו של התובע כחודש לאחר התאונה, במכתב מיום 13.12.2016, ושילמה לו על הסף 892.78 ₪; ולגבי היתרה נאמר לתובע כי יהא עליו להמתין לגיבוש אחוזי נכותו.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לה אני קובעת כי תביעת התובע התיישנה, מהנימוקים הבאים: כהקדמה אציין כי אינני מסכימה עם הנתבעת, שהמועד הקובע ממנו מתחיל מירוץ ההתיישנות על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, הוא תאריך כתיבת חוות הדעת מטעם מומחה התובע, כי חוות דעתו היא מעשה חד צדדי שאינו תואם את פוליסת הביטוח, אשר לפי סעיף 7.6 בה - הקביעה אם חל מקרה הביטוח תתבצע על ידי רופא החברה.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה אך לאור השלב בו נמצאת ולפנים משורת הדין לא מחייבת התובע בהוצאות.