דחייה מחמת מעש העדר הופעה

בבר"ע 27995-01-16 מיטל ז'נו הראלי נ' יצחק איתן התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה שבו נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב חוסר מעש מצד התובעת.

עוד נקבע כי: "הגם שמבחינה מילולית תקנה 50 לתקנות בית הדין חלה לכאורה רק במקרה בו ניתנה החלטה במעמד צד אחד בשל העידר התייצבות, אין משמע הדבר כי לבית הדין אין סמכות לידון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם במקרים אחרים, לרבות, מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א) המקימה סמכות כללית לידון בבטול החלטה שניתנה "על פי צד אחד". אשר למחיקה מחוסר מעש – ברי כי זו החלטה שניתנה על פי צד אחד.

...

לאחר עיון בבקשה ובהליך דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת התובע לביטול פסק הדין נדחית.

התביעה נדחתה עקב חוסר מעש.

כאמור, בסעיף 4 לתביעה נאמר " התובע והנתבעים לא הגיעו לידי חלוקה מוסכמת לגבי החלקה הנ"ל". בבקשת רשות ערעור שהגיש המנוח סעיד לבית המשפט העליון על פסק הדין שדחה את תביעתו לפסק דין הצהרתי בת.א. 4963/91 (בר"ע 8/92) טען המנוח סעיד כי הוא הבעלים של 5924/9520 חלקים של חלקה 33 בגוש 19345 ששיטחה 12,232 מ"ר (כולל החלק שרכש מאחיו חוסיין).

חוות דעת הנתבעים הוגשה לפני שהוגשה חוות דעת התובעים , אך למרות זאת, ולמרות שב"כ התובעים ביקש דחיות רבות לשם הגשת חוות דעת בענין זה – הדבר לא נעשה , והדבר פועל לחובת התובעים, כפי שהיעדר חוות מטעם הנתבעים בענין החתימות פעלה לחובתם.

...

בכתב ההגנה טענו הנתבעים טענות מקדמיות , לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר עילה, התיישנות, שיהוי אגב גרימת נזק ראייתי לנתבעים, וכן שימוש לרעה בהליכי משפט.

טענות הסף הנתבעים טענו, עוד בטרם הגישו את כתב ההגנה הראשון, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות ו/או שיהוי.

לפיכך, אני קובעת כי החתימות על גבי הסכם המכר ת/1 הן חתימות המנוח סעיד, ודי בעובדה זו כדי לקבוע כי לא הוכיחו טענתם בדבר זיוף החתימות .

וסבורני כי לאור האמור – התובעים לא עמדו בנטל הנדרש ולא הוכיחו תביעתם.

התוצאה- אני דוחה את התביעה.

יצוין, כי התובע לא התייצב לדיון זה. ביום 19.12.21 הגישו הנתבעות בקשה לדחיית התביעה מחמת חוסר מעש ואי קיום הוראות בית הדין וכן חיוב התובע בהוצאות משפט.

כמו כן , לבקשתו התובע לגביית עדותו בהוועדות חזותית לא צורף תצהיר ערוך כדין, התובע אינו מיפרט בבקשתו האם ביקש להכנס לישראל מטעמים מיוחדים (ונדחה); מתי ביקש להכנס לישראל, אם בכלל; מה האמצעים בהם נקט לצורך כניסתו לישראל (אם בכלל); הם קיימים בידו האמצעים הטכנולוגיים הדרושים לצורך הפעלת המערכת לבצוע היועדות חזותית; כיצד ניתן יהיה לוודא כי לא יהיה בחדר כל גורם נוסף שייעץ לתובע במהלך עדותו; כיצד ניתן לקיים את ההיוועדות החזותית עת מתורגמנית בישראל כאשר התובע שוהה במולדובה וכיוצ"ב. הנתבעות הוסיפו וטענו כי נוכח היתנהלות התובע בהליך, לרבות אי הגשת תצהיר חתום ומאומת כדין, העדר יפוי כח כדין, העדר תיקשורת בין בא כוח התובע לבין התובע עצמו, לרבות אימות עובדות מול התובע, אי התייצבות התובע לדיון קדם משפט בעיניינו, ומשעה שאין בבקשת התובע כל פירוט עינייני (והיא אינה נתמכת בתצהיר ערוך כדין), אין מקום להעתר לבקשת התובע לשמיעת עדותו בהוועדות חזותית.

מובן כי בעיניינו מדובר בעדות רלוואנטית בלעדיה התובע לא יוכל להוכיח תביעתו, אך משלא היתקיימו יתר התנאים המופיעים בתקנות, אין בידי לקבל את בקשת התובע כפי שהוגשה בשלב זה. נוסף על הדברים האמורים, בקשת התובע לשמיעת עדותו בהוועדות חזותית לא נתמכה בתצהיר, כאשר בהתאם לפסיקה, הדבר עשוי להוות כשלעצמו טעם לדחיית הבקשה (ר' עניין ברמן).

...

בנסיבות אלו נטען כי אין מנוס מקיום הדיון באמצעות היוועדות חזותית, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות של התובע.

מובן כי בעניינו מדובר בעדות רלוונטית בלעדיה התובע לא יוכל להוכיח תביעתו, אך משלא התקיימו יתר התנאים המופיעים בתקנות, אין בידי לקבל את בקשת התובע כפי שהוגשה בשלב זה. נוסף על הדברים האמורים, בקשת התובע לשמיעת עדותו בהיוועדות חזותית לא נתמכה בתצהיר, כאשר בהתאם לפסיקה, הדבר עשוי להוות כשלעצמו טעם לדחיית הבקשה (ר' עניין ברמן).

טרם סיום אבהיר כי לא נעלמה מעיניי בקשת הנתבעות להורות על מחיקת ההליך כבר בשלב זה. עם זאת ולפנים משורת אני סבורה כי יש ליתן לתובע אפשרות לרפא את הנדרש, וככל שהתובע עומד על בקשתו זו, עליו להגיש בקשה מסודרת ומפורטת בהתאם לתנאים הקבועים בתקנות וזאת תוך 14 ימים ממועד מתן החלטתי זו. על התובע לפרט את הנסיבות בשלן הוא סבור כי יש לקבל את בקשתו, כמו כן, על התובע לתמוך בקשתו זו בתצהיר ערוך חתום והמאומת כדין.

סוף דבר על התובע להגיש תצהיר ערוך, חתום ומאומת כדין בתוך 14 ימים ממועד החלטתי זו. ככל שהתובע עומד על בקשתו להעיד בהיוועדות חזותית, עליו להגיש בקשה הנתמכת בתצהיר אודות התקיימות התנאים המנויים בתקנות, וזאת בתוך 14 ימים ממועד החלטתי זו. דיון ההוכחות הקבוע ליום 23.3.22 יבוטל.

ביום 5.4.2022 ניתן פסק הדין, בדבר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש היות והתובע או מי מטעמו לא התייצבו למועד הדיון ולא הגישו כל הודעה לתיק בית הדין וכן, נפסקו לחובת המשיב- הוצאות הנתבעת בסך של 1,000 והשתתפות בהוצאות שכ"ט הנתבעת בסך של 2,500 ₪ לנוכח מחדלי המשיב והתייצבות נציגת הנתבעת, רו"ח מטעם הנתבעת וב"כ הנתבעת לדיון מיום 5.4.2022.

בנסיבות בהם שוכנעתי בהיעדר יכולת פרעון המשיב, אין די בטענותיו לסכוי התביעה בכדי להוות את פטור מהבקשה להפקדת ערובה וזאת בייחוד, כאשר המבקשת עומדת לכאורה בחובותיה הרישומיות לנוכח החזקה בדבר תקינות תלושי השכר לאמתות תוכנם למעט אם יוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל ואח', פד"ע כ' 19; דב"ע נו/3-149 פבל רוזנבוים – עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 20.5.1996).

בית הדין ער למועד העיתוי הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ואכן יש משמעות לעיתוי (רע"א (עליון) 6353/12 יובל אברהם – טל יגרמן ואח', ניתן ביום 16.1.2013) אך במקרה שלפניי, מדובר בבקשה שהוגשה בטרם שלב ההוכחות כאשר נפסקו לחובת המשיב הוצאות שטרם עמד בפירעונם וכן, כי ההליך טרם הגיע לסיומו כך שצפויה לצדדים הוצאות נוספות וככל שתדחה התביעה הרי לנתבעת ובנסיבות אלה, עתוי הבקשה לא מהוה שיקול, כשלעצמו, לדחיית הבקשה.

...

מכאן אני סבורה, שהעדר תשלום ההוצאות שהוטלו על המשיב וחרף טענתו, כי אינו מתחמק מתשלומם, מהווה למעשה הסכמה להעדר יכולת פירעון עתידית ובייחוד כאשר מדובר בשיעור מידתי.

בנסיבות בהם שוכנעתי בהעדר יכולת פירעון המשיב, אין די בטענותיו לסיכוי התביעה בכדי להוות את פטור מהבקשה להפקדת ערובה וזאת בייחוד, כאשר המבקשת עומדת לכאורה בחובותיה הרישומיות לנוכח החזקה בדבר תקינות תלושי השכר לאמיתות תוכנם למעט אם יוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל ואח', פד"ע כ' 19; דב"ע נו/3-149 פבל רוזנבוים – עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 20.5.1996).

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

במסגרת ישיבת יום 6.10.22 הבהיר ב"כ הנתבעים 2-3 כי אינו עומד על בקשתו לסילוק על הסף בעיניין מעשה בית הדין, שהוגשה בהיסח הדעת, אך הוא עומד על הטענות בדבר דחיית התביעה בהיעדר עילה.

במסגרת הדיון ניתנה החלטה לפיה: "1. ניתן תוקף של החלטה להודעת ב"כ הנתבעים 2-3 כי אינו עומד על הטענה לדחייה על הסף, מחמת מעשה בית דין או השתק עילה או פלוגתה.

עוד נקבע כי: "הגם שמבחינה מילולית תקנה 50 לתקנות בית הדין חלה לכאורה רק במקרה בו ניתנה החלטה במעמד צד אחד בשל העידר התייצבות, אין משמע הדבר כי לבית הדין אין סמכות לידון בבקשות לביטול החלטות שניתנו במעמד צד אחד גם במקרים אחרים, לרבות, מחמת חוסר מעש. הסמכות לכך קמה מכוח אימוצה של תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א) המקימה סמכות כללית לידון בבטול החלטה שניתנה "על פי צד אחד". אשר למחיקה מחוסר מעש – ברי כי זו החלטה שניתנה על פי צד אחד.

...

מתקבלת טענת התובע לפיה גם משיקולי יעילות, יש לקבל את הבקשה, לבטל את פסק הדין ולאפשר לנהל את ההליך כסדרו כנגד כלל הנתבעים, ולא להאריך את ההליך שלא לצורך, על ידי הגשת הליך נוסף חדש.

בשים לב לכלל נסיבותיו של הליך זה כמפורט לעיל, הסעדים הנתבעים, טיעוני הצדדים ביחס לבקשה זו, וכן בהתאם למגמת הפסיקה לפיה יש להעדיף בירור התביעה לגופה, מצאנו כי דין הבקשה להתקבל.

נוכח כל האמור לעיל, אין צו להוצאות, אולם אלו יישקלו בכל שלב בהתאם להתנהלות לא נעלמה מעינינו ההתנהלות מטה.