ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום (השופטת הבכירה חנה ינון) מיום 26.7.10, בו נדחתה תביעתו של המערער לפצוי בסך 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע כנגדו על ידי המשיב.
לימים נתגלע סיכסוך בין העוזרת לבין המערער ומשפחתו בנוגע לשכר עבודתה והיא פתחה בהליכים משפטיים כנגד אשת המערער, לטענתה על מנת לתבוע את הזכויות המגיעות לה מעבודתה.
· ביום 14.1.08 דחו כל 5 שופטי ביה"ד הארצי לעבודה (פה אחד) את דרישת הקובל לעיכוב ביצוע (בש"א 73/08);
· ביום 11.2.08 דחו כל 3 שופטי בג"צ (פה אחד) את בקשת הקובל לעיכוב ביצוע (בג"צ 797/08);
· למרות פניות אליו, לרבות המכתב מושא התלונה, לא שולם סכום הפס"ד לזוכה, אלא רק לאחר המכתב.
בעיניין:
Slim v. Daily Telegraph [1968] 1 All E. R. 497, 503 C-D-E
אמר .Lord Denning M.R:
"In considering a plea of fair comment , it is not correct to canvass all the various imputations which different readers may put on the words. The important thing is to determine whether or not the writer was actuated by malice. If he was an honest man expressing his genuine opinion on a subject of public interest, then no matter that his words conveyed derogatory imputations: no matter that his opinion was wrong or exaggerated or prejudiced; and no matter that it was badly expressed so that other people read all sorts of innuendos into it; nevertheless, he has a good defence of fair comment. His honesty is the cardinal test. He must honestly express his real view. So long as he does this, he has nothing to fear, even though other people may read more into it, see Turner (otherwise Robertson) v. Metro-Goldwyn-Mayer Pictures, Ltd. [1950] 1 All E R 449, 460, 461 Per Lord Porter and Silkin v. Beaverbrook Newspapers, Ltd. [1958] 2 All E R 516, per Diplock, J. I stress this because the right of fair comment is one of the essential elements which go to make up our freedom of speech. We must ever maintain this right intact. It must not be whittled down by legal refinements."
ראוי לצטט לסיכום נושא זה את דבריו של השופט א. א. לוי ב-ע.פ. (ת"א) 60, 63, 64/88 פרנקל נ' יואל ישראלי פ"מ תש"ן ב' 363,353 למטה - 364 למעלה: "בחינת היתנהגותם של המערערים, על-פי ההלכה הפסוקה מלמדת, כי אף שהם השתמשו בלשון בוטה, הם התבססו על עובדות-אמת שיש בהן לא מעט שלילה, ושראוי להביאן לידיעת הציבור. המשיב נטל חלק פעיל ומרכזי בכל הפרשיות שנידונו, ואת אופיין של אלה האחרונות קבע המשיב במעשיו, ולא המערערים בכתבתם...זהו מקרה, שבו גם אם נגרם נזק למשיב, הרי הוא פעוט, ומכל מקום עדיף עליו אינטרס הכלל, שלא לרוקן את זכות חופש הדיבור מתוכנה."
בעיניין:
Spiller v Joseph [2010] UKSC 53,[2010] 3 WLR 1791, [2011] AC 852, [2011] 1 AC 852, [2011] 1 All ER 947 (1 Dec 2010)
http://www.bailii.org/cgi-bin/markup.cgi?doc=/uk/cases/UKSC/2010/53.
...
בעניין:
Slim v. Daily Telegraph [1968] 1 All E. R. 497, 503 C-D-E
אמר .Lord Denning M.R:
"In considering a plea of fair comment , it is not correct to canvass all the various imputations which different readers may put on the words. The important thing is to determine whether or not the writer was actuated by malice. If he was an honest man expressing his genuine opinion on a subject of public interest, then no matter that his words conveyed derogatory imputations: no matter that his opinion was wrong or exaggerated or prejudiced; and no matter that it was badly expressed so that other people read all sorts of innuendos into it; nevertheless, he has a good defence of fair comment. His honesty is the cardinal test. He must honestly express his real view. So long as he does this, he has nothing to fear, even though other people may read more into it, see Turner (otherwise Robertson) v. Metro-Goldwyn-Mayer Pictures, Ltd. [1950] 1 All E R 449, 460, 461 Per Lord Porter and Silkin v. Beaverbrook Newspapers, Ltd. [1958] 2 All E R 516, per Diplock, J. I stress this because the right of fair comment is one of the essential elements which go to make up our freedom of speech. We must ever maintain this right intact. It must not be whittled down by legal refinements."
ראוי לצטט לסיכום נושא זה את דבריו של השופט א. א. לוי ב-ע.פ. (ת"א) 60, 63, 64/88 פרנקל נ' יואל ישראלי פ"מ תש"ן ב' 363,353 למטה - 364 למעלה: "בחינת התנהגותם של המערערים, על-פי ההלכה הפסוקה מלמדת, כי אף שהם השתמשו בלשון בוטה, הם התבססו על עובדות-אמת שיש בהן לא מעט שלילה, ושראוי להביאן לידיעת הציבור. המשיב נטל חלק פעיל ומרכזי בכל הפרשיות שנדונו, ואת אופיין של אלה האחרונות קבע המשיב במעשיו, ולא המערערים בכתבתם...זהו מקרה, שבו גם אם נגרם נזק למשיב, הרי הוא פעוט, ומכל מקום עדיף עליו אינטרס הכלל, שלא לרוקן את זכות חופש הדיבור מתוכנה."
בעניין:
Spiller v Joseph [2010] UKSC 53,[2010] 3 WLR 1791, [2011] AC 852, [2011] 1 AC 852, [2011] 1 All ER 947 (1 Dec 2010)
http://www.bailii.org/cgi-bin/markup.cgi?doc=/uk/cases/UKSC/2010/53.
בסעיף 23, שם, נכתב:
"The opinion may be mistaken, but to allow the party which has been denounced on the basis of it to compel its author to prove in court what he has asserted by way of argument is to invite the court to become an Orwellian ministry of truth."
יישום בענייננו
גם אם אניח, כי התוכן אליו מתייחס המערער מהווה "לשון הרע" כנגדו, וכי עצם שליחתו למספר עורכי דין מהווה "פרסום" לפי סעיף 2 לחוק, הרי מסקנתי היא, כי התוכן האמור אינו מהווה אלא הבעת דעתו האישית של מנסחו, דהיינו המשיב, ולפיכך הוא חוסה תחת ההגנה הנ"ל.
למקרא טיוטת תלונתו של המשיב לוועדת האתיקה (ר' מוצג מ/1) ניתן לראות בנקל, כי המשיב אינו מבקש לקבוע עובדות חדשות ביחס למערער.
סעד
בענייננו מתקיימת הגנה מכוח סעיף 15(4), ומשכך אני דוחה את הערעור.
