דוח סוחרים על מועד רכישת מקלט טלוויזיה

לא צורף טופס חתום ע"י הסוחר, לא צורפה חשבונית בגין הרכישה ובעצם, בדרך זו, לו תיתקבל טענת התובעת, ניתן יהיה לחייב כל אדם באגרה על אף טעות שבוצעה בדו"ח הסוחר, וזאת אף מבלי שיהיה בידי אותו אדם מקלט טלוויזיה.

בהתאם לתקנה 8 לתקנות רשות השידור, על סוחר לדיווח בהתאם לתקנת משנה (ב) עד ל-5 לכל חודש לגבי המכירות.

לפיכך, לא ניתן לומר כי מדובר ברשומה מוסדית הקבילה לאמתות תוכנה, משחלף זמן רב כל כך ממועד הרכישה הנטען למועד הדיווח והרישום, זמן שיש בו כדי לאיין הגדרתו של תדפיס ממוחשב כרשומה מוסדית, בהתאם לסעיף 36(א)(1) לפקודת הראיות ([נוסח חדש] התשל"א-1971).

...

לאור האמור לעיל, מורה אני על דחיית תביעתה של התובעת וחיובה בהוצאות בסך של 750 ₪, אשר ישולמו ישירות לנתבע.

זאת ועוד, עלו סתירות בעדות עד התובעת מר אבי, אשר ציין כי תאריך הרכישה של המקלט היה בשנת 2000 (ראה עמ' 2 ש' 13 לפרוט') בעוד כפי שעלה מנספח א לתצהיר עדות ראשית מטעמו קבלה על רכישת מקלט נימסרה לתובעת בתאריך 08.01.2002 כאשר אף אותה קבלה לא הוצגה בפני בית משפט זה. בהתאם לנספח א' צוין כי ביקור בית היה בשנת 2000 בעוד בחקירה ציין מר אבי כי היה ביקור עוד לפני שנת 2000, מה שמפחית ממשקלה הן של העדות והן של נספח א' שמפרט מועדים נטענים ביחס לבצוע ביקור בית, דוח סוחרים וקבלת קבלה המעידה על רכישת מקלט טלויזיה.

...

מכל האמור לעיל שוכנעתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה כדי להוכחת תביעתה ומשכך דין תביעתה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,700 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הן ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

התובעת טוענת כי מדו"ח סוחרים המצוי בידה עולה כי הנתבע רכש מקלט טלויזיה בשנת 2000 ומאותו מועד אינו משלם את אגרת הטלויזיה כנדרש על פי חוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965 ותקנות רשות השידור (אגרה בעד מקלט טלויזיה), תשמ"א – 1981.

...

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים ושמיעת העדויות מטעם הצדדים - שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,812 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

גירסתו זו נתמכת בראיות הבאות: (א) הנתבע העיד שבמועד הרכישה המופיע בדו"ח הסוחרים הוא היה בטירונות בבה"ד בחדרה וכי בדיקה בלוח השנה מלמדת שהתאריך 6/5/96 היה יום שני בשבוע.

(ב) מדו"ח הסוחרים עולה כי מקלט הטלויזיה נקנה בחנות בשם "אולטרה –לייט". הנתבע טען כי הוא לא מכיר חנות בשם זה אך שמבדיקה באינטרנט עולה כי קימיים שני סניפים של חנות למוצרי חשמל בשם זה – האחד באילת והשני בדימונה.

...

האיחור המשמעותי משליך על מהימנותו של הדו"ח ואני סבורה כי משקלו – בנסיבות אלו – אפסי.

נכון הוא כי יתכן שהיה לו מקלט בשנים 2003-2006 (השנים לגביהם הוגשה התביעה) וכי הוא נעלם בשנת 2007, אך אני סבורה כי היעדרו של המקלט בביקור הנ"ל מחזקת עוד יותר את גרסת הנתבע.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, עמדתי היא כי לא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה, כי לא היה מקום להמשיך בהליכים לאחר הדיון בפני כב' הרשם רובס – וכי עתה יש לדחותה.

אשר על כן – התביעה נדחית.

עיקר טענות התובעת הן כדלקמן: 3.1 ביום 21.11.99 התקבל במשרדיה דו"ח סוחרים בהתאם לתקנה 8 לתקנות לפיו הנתבע רכש מקלט טלויזיה מסוג סוני.

ודוק: אף אם מכתב החמות היה מתקבל כראיה חרף התנגדות התובעת (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורה 18) לא היה בכך כדי לסייע מאחר ולא נאמר בו כי מקלט הטלויזיה הוחזק על ידה החל ממועד רכישת מקלט הטלויזיה ו/או בכלל.

אם ידע הנתבע בעת הרכישה שמקלט הטלוויזיה אינו מיועד לו אלא לאותה עובדת זרה "עלומה", היה עליו לתת מידע מלא עליה לסוחר על מנת למנוע דיווח לרשות השידור על רכישה על שם הנתבע, עם כל המשתמע מכך.

...

בשים לב למסקנה אליה הגעתי אין בכך כדי לשנות את התוצאה, מעבר לרושם הלא אמין אשר הותיר בי הנתבע כמו גם אי עמידתו בחובת תום הלב בה מצוה גם הוא בנוקטו בהליכים משפטיים ובכלל זה גילוי מלוא העובדות הנחוצות להליך, והדברים אמורים במשנה תוקף משעסקינן בהליך בסדר דין מהיר.

לפיכך, דין התביעה להיתקבל, בסייג אחד.

היתנהלות זו אינה מצדיקה אמנם מסקנה שהמערער ויתר על זכויותיו כלפי המשיבה אך היא בהחלט מצדיקה את המסקנה כי המערער הפר את חובתו לנהוג כלפי המשיבה בדרך מקובלת ובתום לב בכך שלא העמיד אותה כבר בתחילת הדרך, דהיינו ביולי-אוגוסט 1996, בלשון ברורה וקטגורית על הפגור בתשלומים ועל כך שבדעתו לגבות מידיה, לרבות בדרך של מימוש השיעבוד על דירתה, את החוב שבפיגור ואת ריבית הפיגורים הנצברת בחשבון ההלוואה.

סוף דבר-10.1 דין התביעה להתקבל.