דוח ביקורת פנים: ראיה בבית משפט

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 66960-10-18 חליוה נ' גרינבאום ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת עינב גולומב מבקשים (נתבעים) 1. עידן גרינבאום 2. אהוד נוסן 3. מועצה אזורית עמק הירדן משיב (תובע) חיים חליוה החלטה

עוד נטען, כי מהלך הבקורת והפרסומים במסגרתו, נעשו בנגוד להוראות סעיף 170 ג' לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – פקודת העיריות), החלות על מועצות אזוריות מכוח סעיף 13 ה' לפקודת המועצות המקומיות [ נוסח חדש] וצו המוצעות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח – 1958, משלא היתקיימו השלבים הקבועים בו להוצאת ופירסום דו"ח ביקורת פנים והמבקשים פעלו במובהק שלא בהתאם להם.

עסקינן בשלב מקדמי בטרם הוגש כתב הגנה ואין זה סביר לנהל בירור עובדתי ראייתי מלא כפי שמבקש המשיב לעשות, על דרך הוכחות אזרחיות.

...

המסקנה היא אפוא, כי התנאי האמור להכרה בחסינות, מתקיים בענייננו.

לשון אחר – אף בהנחה כי יש בסיס לטענות בדבר פגמים, ואף פגמים חמורים, שנפלו בפעולות עובד הציבור, אין נגזרת מעצם הדבר מסקנה בדבר התקיימות היסוד הנפשי הנדרש בסעיף 7א(א) סיפא.

סיכומם של דברים: בקשת המבקשים להכיר בחסינותם מתקבלת בזאת, ובהתאמה נדחית התביעה כנגדם.

בתביעה זו התובעת דורשת השבת סכום זה. הנתבעת הגישה את כתב הגנתה ביום 3.1.19, עיקר טענותיה: היא הייתה זכאית לגמול עבור כל הישיבות הכלולות בדרישתה, התביעה הוגשה ממניעים פוליטיים ומרצונה של היו"ר החדשה להיתנכל לה, גם אם טענות התובעת יתבררו כנכונות (בנגוד לטענותיה) יש לקזז מסכום התביעה סכומים המגיעים לה כגמול שלא נידרש על ידה עבור ישיבות בהן הישתתפה אך לא דרשה גמול עבורן, בשל כך שניתן היה לשלם לה גמול גבוה יותר בתקופה בה שימשה גם כממלאת מקום המנכ"ל (אם הייתה מבקשת זאת), וכן בשל כך שהתובעת לא עידכנה את סכום הגמול לישיבה לאחר תיקון התקנות בעיניין זה. עוד טענה הנתבעת, כי התביעה להשבת גמול שקבלה עבור שנת 2011 היתיישנה וכי התובעת אינה רשאית לעשות שימוש בדוח מבקר הפנים ונספחיו כראיה בהליך זה. לאור זאת, בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים כי טענות התובעת בגין שנת 2011 יימחקו מכתב התביעה בשל היתיישנות (וכך גם טענות הקזוז ביחס לתקופה זו) ובהתאם להחלטתי, דוח הבקורת הוצא מהתיק ולא שימש כראיה בהליך זה. אעיר, כי הנתבעת אף טענה כי התובעת לא המציאה לה את מלוא המסמכים הרלוואנטיים בתיק וכי יש בכך לשמש לחובתה.

...

בשים לב לכך שעסקינן ב- 6 ישיבות (שתי ישיבות בשנת 2012, אחת בשנת 2013, אחת בשנת 2014, אחת בשנת 2015 ואחת בשנת 2016) אני מקבל את טענת הקיזוז על סך של 4,050 ש"ח. אומנם האמור נכון גם לעניין טענת הנתבעת כי היא זכאית לגמול עבור שתי ישיבות, במקרים בהם התקיימו ישיבת וועד ומיד לאחריהן ישיבות וועדה, אולם לא מצאתי לקבל את טענת הקיזוז בעניין זה. הנתבעת עצמה העידה כי לא רק שעסקינן בנוהג שהיא הנחילה בעמותה (שלא לשלם פעמיים עבור שתי ישיבות רצופות), אלא כי אין היגיון בתשלום זה (ואף ספק אם הוא עונה על הוראות תקנות העמותות, או למצער "רוח" התקנות).

סוף דבר: לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את מרבית התביעה.

כאמור בסיכומי התובעת, סכום התביעה הופחת לסך של 22,275 ש"ח. מתוך סכום זה מצאתי להפחית סך של 5,400 ש"ח. לפיכך: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 16,875 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בתוך 30 ימים.

תמצית טיעוני הקובל: הקובל עותר לדחיית הבקשה, שכן היא אינה מקיימת אחר הוראות הפסיקה, לפיהן, רק במקרים נדירים, ובנסיבות בהן ברור על פניו כי אין לסמוך על הראיות שהוגשו, רשאי בית המשפט לקבוע, כבר בשלב זה ההליך, כי הוא מקבל טענה של "אין להשיב לאשמה" ולזכות את הנאשם מהעברות המיוחסות.

בעדותה בבית המשפט, העידה העדה הנ"ל כי האספה היתכנסה לבקשת הקובל לבחירת וועד חדש, והנקבלת, שהייתה באותו מועד חברה בועדת הבקורת ואמורה הייתה להציג דו"ח ביקורת, הציגה בפני הקהל מסמכים והתכתבויות בין חברי העמותה, וזאת במטרה לפגוע בסכויי הקובל להבחר לועד העמותה (עמ' 18 לפרוטוקול).

...

האמור במסמך שהוגש וסומן נ/1 תומך במסקנה הנ"ל ואף מחזק את טענת ההגנה כי המסמכים שהוצגו במצגת, ושעניינם התכתבויות בין הקובל לאחרים בעמותה, הוצגו ע"י הנקבלת בהסכמת אחד הצדדים להתכתבויות.

מדובר בעדות ברורה אשר תומכת משמעותית בגרסת ההגנה ומובילה למסקנה כי לא התקיימה ראיה בסיסית ביותר להוכיח לכאורה כי הצגת התכתובות ע"י הנקבלת במסגרת האסיפה לא הייתה לפי הרשאה של הנמען באותם תכתובות.

סוף דבר לאור כל המבואר, אני מקבל את בקשת הנקבלת שלא לחייבה להשיב לאשמה, ומזכה אותה מהעבירות המיוחסות לה בכתב הקובלנה.

הגם שצדקה המשיבה בטענה כי אין למבקש זכות קנויה להגשת תגובה לתשובה וכי תקנות סדר הדין האזרחי ביקשו לשנות מהמצב שנהג ערב תיקון התקנות, לא מצאתי לשנות מההחלטה או לקבל את בקשת המשיבה להתיר לה להגיש תשובה לתגובה ובפרט לנוכח טענתה היא, כי התשובה לבקשת המחיקה שהגישה (וממילא גם התגובה לה) היא תשובה משפטית מובהקת, שנסמכת על טיעונים משפטיים ועל פסיקת בתי המשפט שהובאה בה. המסגרת הנורמאטיבית כאמור, עניינה של הבקשה שבפניי בתיקון תשובת המשיבה לבקשה לגילוי מסמכים על דרך של מחיקת כל אזכור, היתייחסות או הפניה, המופיעים בתשובה, בראיות שצורפו לה או יצורפו על ידיה, הנוגעים לדוח הבדיקה המיוחדת אשר בוצעה על ידי מבקר הפנים של המשיבה.

...

בנוסף, אני סבורה כי בענייננו מתקיימים החריגים לכלל אי הקבילות.

שנית, עצם קיומו של דו"ח הביקורת הפנימית, מסקנותיו ונסיבות עריכתו, מהווים מרכיב מרכזי בכתב התשובה של המשיבה, גם מעבר לאזכורם במענה ישיר לטענת המבקש בעניין זה. אני סבורה כי בשים לב למהותו של ההליך, שימוש עקיף זה בדו"ח הביקורת הוא שימוש לגיטימי אשר יש להחיל לגביו את החריגים שנקבעו בפסיקה לכלל אי הקבילות.

סוף דבר אני נעתרת לבקשה באופן חלקי ומורה על מחיקת סעיפים 122-158 לתשובת המשיבה לבקשת הגילוי ועל מחיקת סעיפים 41-77 לתצהיר שצורף לתמיכה בה. הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לסעיפים אחרים בהם מוזכר דוח הביקורת ובכלל זה בנוגע לעצם קיומו של דוח מבקר הפנים, בנוגע לתהליכי העבודה, בנוגע להסתמכות דירקטוריון החברה על ממצאי הביקורת, או שנעשה במסגרתם "שימוש ראייתי עקיף" אחר בדו"ח, נדחית.

עקרי טענות הצדדים בהליך דנן שופרסל ביקשה למקד את טענותיה בשני ראשים: הראש האחד הוא כי נוכח קביעתו העובדתית של בית משפט קמא בדבר היתנהלותו הפסולה של ספיר וחוסר תום ליבו, לא היה מקום שלא לאשר את קבילות דוח מבקר הפנים; והראש השני עניינו בטענה כי בשים לב לאופי ההליך ומטרותיו, היה מקום להתיר את השמוש בדוח מבקר הפנים, כראיה לאמתות תוכנו, אף בהעדר ממצאים באשר להתנהלות פגומה מצידו של ספיר.

...

יוצא אפוא כי הטענה בדבר קבילות הדוח 'ריחפה באוויר' עוד בטרם נחשף ספיר לתוכן הדוח, ואם שופרסל סברה כי טענות במישור זה יכולות להשפיע על זכותו של ספיר לעיין בדוח – היה בידה לטעון לכך בטרם הסכימה למסור את הדוח לעיונו של ספיר.

ברם, גם דין טענה זו, כקודמותיה, להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.