בתאריך 20.6.2010 נקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט רניאל) כי מדו"ח המנהל המיוחד עולה שלא אותרו נכסים של ממש על שם החייב, ולכן גם אין כל תועלת לנושים בנקיטת ההליך, ובשל כך בקשתו של אחד מנושיו, מר פלאח (כהן) משה, להכריז על היחיד כפושט רגל נדחתה.
לפי עמדת רשות המיסים מדובר בהתנהלות חסרת תום לב וניצול לרעה של הליכי בית המשפט מה גם שהיחיד לא עשה שום מאמץ של ממש על מנת להגיע להסדר עם נושיו אלא אך ורק להגיע להפטר מכלל חובותיו ובפרט שבמסגרת ההליך הפלילי נטען כי יש בכוונת החייב להשיב עוד כספים לנושיו מעבר לסכום מימוש הדירה (1.3 מיליון ₪) באמצעות מימוש נכסים אישיים ומשפחתיים נוספים, שעה שבפועל מימש סכומים זניחים בלבד אשר הועברו לקופת ההוצל"פ, ובנוסף לכך גם לא החזיר את כספי הגניבה בסך של 6.5 מיליון ₪ כפי שצוין בגזה"ד.
רשות המיסים מציינת בטיעוניה כי חוסר תום ליבו של היחיד בא לידי ביטוי גם בהעלאת טענות בלתי נכונות לחלוטין, דוגמאת הטענה שלפיה הודה במסגרת עסקת הטיעון ביצוע מעשה גניבה בהקף של 7 מיליון ₪ בכדי שלא להאריך בהליכים, למרות שהיקף הגניבות לא עלה על מיליון ורבע ₪, אשר נדחתה לחלוטין על ידי הן בהליך חידלות הפרעון והן במסגרת ההליך הפלילי.
המונח "תשלום עונשי" מוגדר בסעיף 4 לחוק חידלות פרעון כ"קנס, עיצום כספי וכל תשלום אחר שהוטל כעיצום על החייב בידי רשות שיפוטית או רשות מנהלית בשל הפרה של חיקוק, ולמעט ריבית פיגורים או קנס פיגורים שהתווספו לתשלום שאינו עונשי", ולכן, ברי מלשון סעיף זה כי המחוקק החריג מההפטר גם תשלומי קנסות מינהליים, קנסות חניה וקנסות ערוניים.
...
לפי עמדת רשות המיסים אין לאפשר לאדם אשר מעל בתפקיד שאליו מונה על ידי ערכאה שיפוטית לקבל הפטר מבלי שהחזיר, ולו למצער, רק חלק קטן מהסכומים שאותם שלשל לכיסו ומבלי שהסדיר את חובותיו.
סוף דבר :
בהתחשב בסכום העצום של תביעות החוב אשר הוגשו כנגד היחיד ובהתחשב בכך שגם לא הוגשה תגובה בכתב מטעם רשות האכיפה ובכך שהיחיד צבר חובות עצומים גם כלפי רשויות ציבוריות נוספות אשר הגישו כנגדו היחיד תביעות חוב (עיריית חיפה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, לשכת עורכי הדין, בנקים ועוד) הרי שאין מקום בשלב זה ליתן הפטר ליחיד.
