דוגמה לבקשת רשות להתגונן בבנק

בחוות דעתו של רפ"ק ניב נקבע, בהסתמך על השוואת החתימה שבמחלוקת לדוגמאות חתימה אותנטיות של זכרנקו (לרבות חתימתו על ייפוי כוח אחר הנידרש לשם הגשת בקשת רשות להיתגונן בתביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד זכרנקו, להלן: מיסמך דיסקונט, אשר לטענת המערערים נחתמה ביום 20.3.2009, אותו המועד שבו חתם לכאורה זכרנקו את החתימה שבמחלוקת), כי לא נמצאה התאמה בין "תכונות הכתיבה" של החתימה שבמחלוקת לבין דוגמאות החתימה האותנטיות, וכי "קיימת אפשרות שהחתימה שלעיל נכתבה כחיקוי על מודל חתימות בשם אלכסיי זכרנקו". בעדותו בבית משפט קמא היה רפ"ק ניב נחרץ יותר, והעיד בין היתר כי "הסבירות שאלכסיי זכרנקו יצא מעורו בנגוד לכל הרגלי הכתיבה המוטבעים בו ועם כל הניגודים כתב את החתימה הזאת, האפשרות הזאת קלושה מאוד בעיני, ולא עולה עם השכל שעושים הממצאים", כי "האפשרות שהוא כן כתב בעיני היא אפשרות קלושה מאוד, לא מתיישבת עם ההיגיון של הממצאים, לא מתיישבת עם מה שאני רואה מול העיניים. זאת אפשרות תיאורטית עם סבירות נמוכה מאוד. היא בעיני כימעט אפסית", וכן כי "בתיק הזה סבירות גבוהה שהחתימה נכתבה על ידי אחר, והיא נעשתה כחיקוי על פי מודל החתימה". מנגד הוגשה חוות דעתו של עו"ד יונתן נפתלי, המומחה מטעם עו"ד זהבי (להלן: נפתלי או מומחה ההגנה).

...

מסקנת בית המשפט כי המערער השיג במרמה את שטרי העברת המניות מקובלת עלי אפוא, ולא מצאתי כל מקום להתערב בה. כמצוין לעיל (פסקה 21), בית משפט קמא לא הרשיע את המערער בעבירה כלשהיא בגין מעשיו אלה.

כאמור, בית משפט קמא העמיד את מתחם העונש ההולם בגין העבירות שביצע המערער על 2 עד 5 שנות מאסר, ובסופו של דבר השית על המערער 30 חודשי מאסר בפועל בלבד, בניכוי ימי מעצרו, ו- 18 חודשי מאסר על תנאי.

סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעורים, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

פסק דין חלקי במועד הדיון בבקשת רשות להגן הודו הנתבעים בסכום חוב שאינו שנוי במחלוקת והסכימו למתן פסק דין חלקי נגדם בסך 190,000 ₪ כאשר הסכום שולם עד למועד מתן פסק הדין הנוכחי בתשלומים חודשיים בני 2,000 ש"ח. על היתרה ניתנה רשות להגן, כאשר הבנק שומר על טענותיו לגבי הוצאות משפט וריביות שיש לחייב את הנתבעים גם לגבי פסק הדין החלקי.

(ראו לדוגמא דברי כב' הש' עמית במאמריו "חוק שיקים ללא כסוי" הפרקליט (1999) בעמ' 469 וכן דבריו בת.א. (מחוזי חי') 645/05 אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים ואח' (2007 )).

...

אשר על כן אני דוחה את הטענה.

לסיכום אני מסכימה עם הבנק כי מלכתחילה לא היו ידיים ורגליים לטענות הנתבעים, וכל מטרתם היתה למשוך זמן ולאפשר החזרת סכום החוב בתשלומים ארוכי טווח, על מנת שהעסק יוכל לשרוד.

על כן, אבחן את טענותיה של המבקשת ואשקול, האם יש בהן כדי לבסס הגנה במידה המצדיקה מתן רשות להיתגונן: טענת הנתבעת, כי החתימה על מיסמכי ההלוואה אינה חתימתה: ראשית, לכתב התביעה צורפו מיסמך פרטי חשבון מיום 28.5.2015, חתום על ידי הנתבעת ומאומת על ידי נציג הבנק; בקשה לעידכון והרחבת תחומי פעילות מיום 28.5.2018, חתום על ידי הנתבעת ומאומת על ידי נציג הבנק; מיסמך דוגמאות חתימה מיום 4.5.2018 מאומת על ידי נציג הבנק ובקשה לקבלת הלוואה מיום 2.2.2018 חתומה ומאומתת על ידי נציג הבנק.

...

לאור כל האמור, אני קובעת, כי הטענות שהציגה הנתבעת אינן מבססות הגנה שסיכוייה גבוהים; וכי לאור התיעוד בדפי החשבון בדבר פירעון ההלוואה הקודמת באמצעות ההלוואה נשוא הליך זה, יש קושי להעריכן כטענות הגנה מספקות.

עם זאת, מאחר והנתבעת עמדה בעדותה על טענת הזיוף, ושבה וטענה, כי לא מדובר בחתימתה, ולאור האפשרות להוכיח או להפריך את טענת הזיוף, הגעתי למסקנה, כי אין לחסום את דרכה של הנתבעת להוכיח את הטענה ולבסס את גרסתה.

ואולם, לאור חולשת הטענות ומאחר והטענות הן גבוליות מבחינת עוצמתן ביחס לטענות התביעה, החלטתי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך של 60,000 ש"ח בקופת בית המשפט עד ליום 29.10.2020.

ההלכה קובעת כי אדם החותם על מיסמך לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם וכמה התחייב (ע"א 413/79 ישראל אדלר לבנין בע"מ נ' מנסור, פ"ד לד(4) 29, 38 (1980)): "חזקה על מי שחתם על מיסמך שהוא קרא אותו ומודע לתוכנו ועליו לקיימו ככתבו וכלשונו". ועוד קודם לכן נקבע בע"א 121/70 דב גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648, 661 (1971): "בין כה וכה אינה נשמעת הטענה מפי החותם על מיסמך, שהוא חתם מבלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תוכנו: אם לא ניתנה היזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להמנע מלחתום; ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו, על מיסמך סתם...". בית המשפט העליון חזר על הדברים בין השאר בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח (2) 145 (2003)): "כלל הוא, כי אדם החותם על מיסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמאת שטר משכנתא". מקל וחומר בעניינינו, כאשר הערבים, הוריו של החייב העקרי, הודו שחתמו בידיעה שמדובר בכתב ערבות להלוואה.

ברע"א 3545/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ .אר .למימון, (8.11.1990, פורסם בנבו) נקבע: "הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להיתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט". ראשית, אני דוחה את טענת החייב העקרי כאילו המשיב דחק בו במתן ההלוואה השנייה.

...

לחייב הזכות לקבוע לפרעון איזה מחובותיו יזקף תשלום מסויים, ויש לשמוע את טענתו כי ביקש זאת במפורש: "כאשר לחייב למעלה מחוב אחד לנושה שלו, שוני בין חובותיו מבחינת טיבם עשוי לבסס מסקנה בדבר כוונה של החייב כי התשלום ייזקף לחוב מסוים ולא לאחר. השאלה בעניין זה היא אם "טיב החובות מעיד בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מנקודת ראותו של הנושה, כיצד היה מורה החייב לזקוף את תשלומיו אילו נדרש לעשות כן" (ע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ, פ"ד נה(1) 865, 894 (2001)).

סיכום הסיכום הינו כי רוב טענות המבקשים נדחות, ונדחית במלואה הבקשה מטעם החייב.

יתר טענות הערבים נדחות כמפורט לעיל.

לשיטתם, הוא מנוע מלטעון כי הוא חתם על ערבות לטובת הבנק בגין חובות החברה, שכן בתצהירו בבקשת הרשות להיתגונן שהגיש נגד תביעת הבנק בשנת 1996, הוא טען שהערבות עליה חתם לא הייתה לטובת החברה אלא לטובת אולמי ויטראז', והבנק רימה אותו בעיניין זה. הצדדים מעלים איפוא לדיון את גבולותיו של ההשתק השפוטי.

יש לדחות טיעון זה. הסיפא לסעיף 55(ג) קובעת מפורשות – "זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". יפים לענייננו הדברים האמורים בפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי, בעריכת איל זמיר, מרדכי א' ראבילו, גבריאלה שלו (1996) עמוד 219, ביחס לסעיף זה – "דוגמאות בהן יכולה להשתמע מההפטר כוונה שלא לפטור את יתר החייבים הן כאשר הפטור ניתן לחייב מסיבות אישיות של החייב ולא מסיבות הנוגעות לחיוב עצמו, או כאשר הנושה אמר במפורש שהפטור איננו מיועד ליתר החייבים". דברים אלה יפים לענייננו.

...

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: תביעת מר טיזאבי נגד החברה בת"א 47021-12-12 מתקבלת במלואה, דהיינו על החברה לשלם למר טיזאבי סך של 6 מיליון ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ביום 24.12.12, ועד למועד התשלום בפועל.

תביעת מר טיזאבי נגד האחים בת"א 47021-12-12 – נדחית.

תביעת החברה נגד מר טיזאבי בת"א 21106-04-14 – נדחית.