דוגמא לתביעה על פי הלכת אלסוחה

כמו כן, עשויה לקום לבני המשפחה עילת תביעה כניזוקים עקיפים על פי הילכת אלסוחה.

עוד יוטעם, כי מקום שעסקינן בקרובי משפחתם של נפגעי עבירה – וזאת, להבדיל מניזוקים עקיפים של עוולות אזרחיות, אשר אינן מתאפיינות בהכרח ביסודות עובדתיים מוגדרים (הדוגמה הרווחת לכך היא כמובן עוולת הרשלנות, וראו לעניין טיבו של יסוד ההתרשלות – מבחן היתנהגותי-עובדתי או שמא נורמאטיבי – אצל ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות 476–482 (2012), להלן גלעד) – המדובר על פי רוב בנזקים שאופיים ברי ונהיר; וראו יניב ואקי "תיקרת הפצוי לנפגע עבֵרה בהליך הפלילי" מאזני משפט יא 221, 263–266 (2016), שם מוצע לבטל את תיקרת הפצוי כליל במקרים שבהם ניתן להעריך את שיעורו של הנזק בקלות יחסית, על יסודן של העובדות אשר נקבעו במסגרת ההליך הפלילי; לעתים הנזק הוא אף פרי השכל הישר, כבנדון דידן, ורוב מילים אך למותר.

...

בכל הנוגע לסוג העבירה, סבורני כי ההבחנה היא בין עבירות המתה לעבירות אחרות.

עד אז אין מנוס מקביעת כללים דרך הפסיקה.

סוף דבר, לו הייתה דעתי נשמעת היינו מקבלים את העתירות לדיון נוסף בהתאם לאמור לעיל.

במקרה דנן התובעת ביקשה לבסס את תביעתה אך ורק על פי זכאותה כנפגעת עקיפה בהתאם להילכת אלסוחה, ולא העלתה כל טענה בדבר זכאות לפצוי כנפגעת עיקרית בין אם מעילה נזיקית או מעילה משפטית אפשרית אחרת; בנסיבות אלה, אינני רואה אל נכון להתייחס לאפשרות זו בדבר זכאותה של התובעת כנפגעת ישירה, מבלי שנטענה על ידי התובעת עצמה וניתנה לנתבעים היזדמנות להיתמודד עימה, מן הפן העובדתי והמשפטי.

כך, לדוגמא, בפרשת שוויקי שהובאה לעיל, נדחתה תביעתם של הורים שסיבלו כאב וסבל קשים ביותר בעת צפייה בבנם שנורה ודימם עד למותו; בתיק ע"א 6431/96, 6560/96 בר זאב נ' ג'ומעה, שבו נדונה פגיעתה של ילדה בת 13 בתאונת דרכים, ותביעת הוריה אשר נכחו בעת הארוע נדחתה; בת"א 55469/94 גודלמן נ' צור שמיר חברה לביטוח, נדחתה תביעה של תובעת בגין נזקיה הנפשיים שלא הגיעו לרמה של פסיכוזה או נוירוזה קשה, בהיותה עדה לתאונה בה נהרג אביה; בע"א 4446/90 ברנע ואח' נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ, נדחתה תביעה של אם שהיתה מעורבת בתאונת דרכים והיתה עדה לפגיעה קשה של בתה, כשפניה נחבטו בחוזקה במוט ההילוכים שחדר לתוך עינה וגרם לעיוורונה.

...

יוצא, אפוא, שעל מנת שהתובעת במקרה דנן תוכל להיכנס למתחם הלכת אלסוחה היא צריכה לזכות בהקלות "כפולות ומכופלות" בכל התנאים שנקבעו בהלכה; נראה שאין די "בפתיחת צוהר צר" (לבנה לוי, פיסקה 29), על ידי הסטה קלה בעמוד הרביעי בשערי ההלכה, אלא בפרצה כוללת של השער על ידי עיקום ועיוות כולל של ארבעת העמודים שבשערי ההלכה.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית.

הערה אחרונה לפני חתימה: נראה שבעיקרון ניתן היה להכריע את גורל התביעה בדחייה, מבלי צורך להידרש לשאלת אחריות הנתבעות בגין היעלמותו של אנטון; ואולם בנסיבות המקרה החלטתי לדון בשאלת האחריות וזאת ממספר טעמים: הראשון, משום שהייתה קיימת אפשרות (ועודנה קיימת אפשרות כזו במסגרת הערעור כמידה ויוגש), שההכרעה בנסיבות היעלמותו של אנטון, והמעורבות של התובעת בענייניו של אנטון, יכולות להשפיע על ההכרעה בשאלת הזכאות של התובעת לתבוע כנפגעת עקיפה.

לגופם של דברים, המשיבה טוענת כי על-מנת שימונה מומחה רפואי בעיניינם של ניזוקים מישניים, יש להציג ראשית ראיה המעידה על קיומה של נכות או פגיעה נפשית מהותית העולה כדי מחלה, כנדרש על-פי הילכת אלסוחה, להבדיל מפגיעות זמניות וחולפות – דבר אשר לא נעשה בעניינינו.

ראשית ראיה – נכות נפשית הגישה הליבראלית האמורה יושמה ביתר שאת ביחס לתובעים הטוענים כי נגרם להם נזק נפשי בעקבות תאונת דרכים, ולגביהם הוגמשה הדרישה לראשית ראיה עוד יותר (ראו לדוגמה: רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עלא, פסקה 3 (28.11.2004)).

ראשית ראיה – הילכת אלסוחה בעניינינו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה – מהי אותה ראשית ראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה בתחום הנפשי בהתייחס לניזוקים מישניים, להבדיל מניזוקים ישירים? ובמילים אחרות – האם ראשית הראיה ביחס לניזוק משני צריכה להעיד על אפשרות קיומה של נכות כלשהיא, בדומה לראשית הראיה הנדרשת ביחס לניזוק ישיר, או שמא עליה להעיד על קיומה של נכות ממשית המקימה עילת תביעה על-פי אמות המידה שנקבעו בהילכת אלסוחה? כאמור, המבקשים טוענים כי אין להבחין בין ניזוקים ישירים לניזוקים מישניים בשלב מקדמי זה של מינוי מומחה רפואי, וכי השאלה האם הניזוקים המשניים באים בגדר הילכת אלסוחה צריכה להבחן רק לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית, ולאורה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

אני סבורה, אפוא, כי לאור ההלכות שפורטו לעיל – די במסמך רפואי זה כדי להוות ראשית ראיה למינוי מומחה.

לפיכך, אני מורה על מינוי מומחה בתחום הנפשי לבחינת מצבה הרפואי ונכותה של המבקשת 4.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט בסעיפים 16-15 לעיל.

אף כניזוקים מישניים לא עומדת למבקשים עילת תביעה שעה שלא הוכיחו כי מתקיימים המבחנים לכך על פי הילכת אלסוחה [רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן, פ"ד מ"ד(3) 397 (1990)] (להלן: "הילכת אלסוחה").

מאחר שאין מדובר ברשימה סגורה, ואין מחלוקת על כך כי בית עלמין מיועד לשימוש הציבור, הרי גם בית עלמין ייחשב כ"מקום צבורי" לצרכי חוק זה. אלא שהמשיבה חולקת על כך, וטוענת כי הרשימה שבהגדרת "מקום צבורי" היא רשימה ארוכה, ולא נכלל בה כל מקום בעל אופי דתי דוגמאת בית כנסת, בית מדרש, מקוה ובית עלמין, דבר המלמד על כך שאין מדובר בשגגה אלא בהשמטה מכוונת.

...

איני מוצא כי יש בטענות אלה כדי להביא למסקנה שהתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

אין מניעה לכאורה כי גם בענייננו תבוצע בחינה של הנושא באותו אופן בו נעשה הדבר בעניין מירב, ולפיכך אין לקבל את טענת המשיבה בעניין זה. ייצוג בדרך הולמת ובתום לב המשיבה לא טענה בסיכומיה לעניין זה. התרשמותי היא כי ב"כ המבקשים מייצגים כהלכה את ענייני הקבוצה, ואני קובע כי מתקיימות הדרישות שבסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בדבר ייצוג וניהול עניינם של כלל חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור באופן חלקי כמפורט להלן: חברי הקבוצה: "קרובי משפחתו של כל נפטר שהוא, אחד מהוריו או אחד מהורי הוריו עלו לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר (להלן: "נפטר יוצא ברית המועצות"), אשר נקבר על ידי משיבה מס' 1 בחלקה שיוחדה, כולה או חלק ממנה, לנפטרים יוצאי ברית המועצות, ובכלל זה חלקות חח/ג ו-טו/א בבית העלמין סגולה וחלקות ג/1 ו-ד/12 בבית העלמין ירקון בפתח תקווה בתקופה החל מיום 17.11.09 ועד מתן פסק הדין בתביעה".

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות אני מחייב את המשיבים לשלם את שכר טרחת באי הכוח המייצגים בסך 25,000 ₪ בגין טיפולם בבקשת האישור.

מכתב התביעה עולה כי תביעתם של תובעים 2 ו- 3 הינה בשל נזקיהם העצמאיים כנפגעים על פי "הילכת אלסוחה", לנוכח הפגיעה הנפשית שנגרמה להם.

כן נפסק כי קביעה שלפיה עסקינן במסמך שנערך לצורכי ההליך המשפטי תהיה רלוואנטית רק מקום בו הדבר הוא בגדר "מסקנה מובהקת", המבוססת על נסיבות דוגמאת מועד מתן המסמך ביחס למועד ההליך, היותו מיסמך יחיד שאינו מישתלב בטיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד.

...

אשר לחוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירופסיכולוגי, ד"ר אלקנה, הרי שם צוין, בסיפא של חוות הדעת, כי: "נדרשת גם הדרכה נוירופסיכולוגית עבור אשתו של הנבדק ושני ילדיו הבוגרים כדי שיבינו את השלכות הפגיעה, תוך מתן כלים להתמודדות עם מצבים מורכבים הנובעים ישירות מהשלכות פגיעת הראש שעבר הנבדק". אמנם מסמך זה לא נערך ישירות לצורך טיפול, ברם ייתכן שגם במובן זה, ניתן לראות ביסוס לדרישת התובעים מס' 2 ו- 3, שהרי אף מומחית בית המשפט מצאה להדגיש את הצורך במהלך טיפולי.

בראיית המכלול ועל יסוד כל המפורט לעיל, סבורני כי התיעוד הרפואי שהוגש מצביע ולוּ על ראשית ראיה לאפשרות קיומה של פגיעה נפשית, המצדיקה בנסיבות העניין מינוי מומחה בתחום הנפשי, הן ביחס לתובע מס' 2 והן ביחס לתובע מס' 3.

סיכום: על יסוד כל המוסבר לעיל אני נעתר לבקשה ומורה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקת התובעים מס' 2 ו- 3 בתחום הנפשי.