דוגמא למינוי מומחה רפואי לבדיקת קשר סיבתי מוגבל

בהחלטתי מיום 28.9.2017 קבלתי את הבקשה, תוך שקבעתי כי לא הובהר לחלוטין "האם קביעתו של המומחה בדבר העידר קשר סיבתי בין חבלה לבין בלט דיסק מוגבלת לסוג בלט הדיסק וסוג החבלה המיוחדים הנדונים בתיק זה, או שמא מדובר בקביעה כללית, כמשתמע לכאורה מעדותו, חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה." לפיכך הוריתי על מינוי מומחה רפואי נוסף, מבלי להוציא את חוות דעתו של פרופ' חיים צינמן מתיק בית המשפט.

לשאלה מספר 1 השיב המומחה: "כפי שכתבתי בתשובה לשאלות ההבהרה מיום 13.1.2017, מכניזם חבלה של rear end collision ז.א. פגיעת פגוש אינו יכול לגרום לבלט דיסק". לשאלה מספר 2 השיב המומחה: "'ממצא חבלתי' הינו מושג רחב מאד. מכניזם החבלה שונה ממקרה למקרה ולא ניתן להשוות מקרה אחד לשני. מכניזם של הרמת משקל כבד כמו בלוקים בכיפוף או הרמת מנוע כפי הדוגמאות שנתת יכולים לגרום לבקע דיסק אך מדובר במכניזם של חבלה שונה לחלוטין". ביום 16.4.2018 נחקרו התובע ורעייתו וניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים.

את הקשר הסיבתי בין הנכות הרפואית לבין התאונה ביסס פרופ' יורם פולמן על עקרונותיו של Hill לפיהם "כל תחלואה הגיונית שלאחר תאונה, אשר לא תועדה קודם לה, יכולה להחשב כבעלת קשר סיבתי סביר" וכן "ככל שההסתמנות מדווחת סמוך יותר לתאונה, הסבירות לקשר סיבתי גוברת". בעניינינו קבע פרופ' יורם פולמן כי קיים קשר סיבתי נוכח עברו הספינלי הנקי של התובע, מנגנון טילטלה מתועד והלימה בין התלונות, הממצאים הקליניים ובדיקות העזר.

...

בהקשר זה אציין כי איני מקבלת את טענת התובע כי המומחה התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל.

איני מקבלת טענה זו. ראשית, משקבעתי כי התאונה הביאה לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע ששיעורו זהה לשיעור נכותו הרפואית – להבדיל מאבדן גמור של כושר ההשתכרות - ממילא אין רלבנטיות לטעם לסגירת החברה או לטעמים לאי שובו של התובע למעגל העבודה ממועד אירוע התאונה עד היום.

אשר על כן, אני קובעת את שכרו הקובע של התובע למועד אירוע התאונה על סך 5,300 ₪.

ז – סופו של דבר אשר על כן, זכאי התובע לפיצויים בשיעור 95,165 ₪ לפי הפירוט הבא: כאב וסבל – 12,455 ₪; הפסדי שכר לעבר – 68,052 ₪; הפסדי שכר לעתיד - 45,398 ₪; פנסיה וזכויות סוציאליות – 13,614 ₪; הוצאות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 4,000 ₪; ניכויים - 48,354 ₪; סך הכל – 95,165 ₪ כן תשיב הנתבעת לתובע הוצאותיו (אגרת בית משפט, פיקדונות עדים וחלקו של התובע בשכר טרחת המומחים פרופ' חיים צינמן ופרופ' יורם פולמן – בהתאם לקבלות שימציא ב"כ התובע לב"כ הנתבעת) ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצוי שפסקתי בצירוף מע"מ כדין.

בהחלטתי מיום 28.9.2017 קבלתי את הבקשה, תוך שקבעתי כי לא הובהר לחלוטין "האם קביעתו של המומחה בדבר העידר קשר סיבתי בין חבלה לבין בלט דיסק מוגבלת לסוג בלט הדיסק וסוג החבלה המיוחדים הנדונים בתיק זה, או שמא מדובר בקביעה כללית, כמשתמע לכאורה מעדותו, חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה." לפיכך הוריתי על מינוי מומחה רפואי נוסף, מבלי להוציא את חוות דעתו של פרופ' צינמן מתיק בית המשפט.

לשאלה מספר 1 השיב המומחה: "כפי שכתבתי בתשובה לשאלות ההבהרה מיום 13.1.2017, מכניזם חבלה של rear end collision ז.א. פגיעת פגוש אינו יכול לגרום לבלט דיסק". לשאלה מספר 2 השיב המומחה: "'ממצא חבלתי' הינו מושג רחב מאד. מכניזם החבלה שונה ממקרה למקרה ולא ניתן להשוות מקרה אחד לשני. מכניזם של הרמת משקל כבד כמו בלוקים בכיפוף או הרמת מנוע כפי הדוגמאות שנתת יכולים לגרום לבקע דיסק אך מדובר במכניזם של חבלה שונה לחלוטין". ביום 16.4.2018 נחקרו התובע ורעייתו וניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים.

לא ברור כלל אם הנכות שנמצאה על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בשנת 2011 קשורה לתאונה, נוכח ההבדל בין בדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת שנערכה בשנת 2011 לזו שנערכה בשנת 2009 והחלטת ועדת העררים מיום 17.7.2011 מציבה סימן שאלה, ראוי לברור, בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות הגבית לבין התאונה.

...

בהחלטתו מיום 14.7.2016 קיבל בית המשפט את הבקשה תוך שקבע: "בנסיבות המקרה שבפניי, הגעתי למסקנה כי מדובר במקרה חריג, המצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור בגין שתי סיבות, שדי בכל אחת מהן כדי להצדיק זאת.

בהקשר זה אציין כי איני מקבלת את טענת התובע כי המומחה התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל.

מודעת אני להלכות הקובעות כי מינוי מומחה רפואי נוסף לא ייעשה כעניין שבשגרה, אולם בנסיבות תיק זה הגעתי למסקנה כי איני יכולה להגיע למסקנה אשר תשקף נכונה את מצבו הרפואי של התובע על בסיס חוות דעתו של המומחה בלבד (לעניין זה ראו רע"א 337/02‏ מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נו(4) 673; רעא 7863/17 ‏ ‏ פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017); עא 3212/03‏ ‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (24.11.2005)).

סבורני כי מקרה זה נמנה עם המקרים בהם נכון וראוי להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט.

לא נעלמה מעיניי החלטת בית המשפט ברע"א 50881-10-17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד סאחלי, אולם לאור הטעמים שמניתי בהחלטתי, איני סבורה כי החלטתי עומדת בסתירה להחלטה זו. אשר על כן, אני מורה על מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

בתגובתה, היתנגדה המשיבה לבקשה וטענה כי המבקשת לא התלוננה קודם לבדיקתה על ידי המומחה על תלונות בתחום הראומטולוגיה ולא נבדקה ע"י ראומטולוג ומהתיעוד הרפואי עולה כי אין מיגבלה בתנועות והמומחה אף הוסיף וקבע כי אין מיגבלה בתנועות ואין צורך במינוי נורולוג.

הובהר בפסיקה כי בית המשפט רשאי להכיר בקיומה של ראשית ראיה אף בהיעדר אסמכתא חד משמעית בתעוד רפואי והוא רשאי להסתפק אף ברמת סבירות נמוכה נחזית באשר לקיומו של קשר סיבתי לתאונה.

לדוגמא- בסיכום ביה"ח מאיר מיום 19.4.21 צויינה איבחנה של "CERVICALGIA" (כאב צואר) וכי ישנה "רגישות פראאורטברלית- סרויקאלית (נספח עמ' 28 לברע). גם בסיכום ביקור מיום 19.8.21 צויינה איבחנה של CERVICALGIA ונרשמו תלונות על כאבים בצואר, גב, ובירכיים לאחר תאונת דרכים מלפני חצי שנה, ובבדיקה נמצא כי תנועות בצואר מוגבלות עם כאב, תנועות ברכיים תקינות עם כאב (נספח עמ' 35 לברע). בסיכום פיזיותראפיה מיום 22.8.21 נרשמו תלונות על כאבים בצואר, בגב מרכזי, ובברכיים, ועוד כאבים תמידיים בצואר ובגב, ונרשם עוד בבדיקת ראש וצואר קיים כאב לחוליות צואר, בגב עליון כאב PA לחוליות, ובגב תחתון ואגן כאב בכל התנועות, וגם בכתף נמצא כאב. (נספח עמ' 33 לברע). בנוסף, בסיכום ביקור מיום 21.11.21 צויין כי בבדיקה של גב תחתון ואגן, גופנית נמצא כאב במישוש לאורך כל הגב, וכאב ב PA לכל חוליות הגב (נספח עמ' 30 לברע).

...

בנדון, וביישום הפסיקה לעיל, מעיון בתיעוד הרפואי שצורף לתביעה ולבקשה למינוי מומחים וכן לבקשה שלפני, שוכנעתי כי יש בו כדי לספק קיומה של "ראשית ראיה" הנדרשת לצורך המינוי המבוקש, כפי שיפורט להלן.

כך מצאנו לדוגמא בפסק דינו של כב' הש' י. עמית בעניין רע"א 5462/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (118.10.22) – " ... חשוב מכך, גם אם אין עסקינן אלא באפשרות שהמבקש סובל מפיברומיאלגיה, הרי שדי בכך כדי לבסס את הדרישה להראות ראשית ראיה (רע"א3007/12 , בפסקה 15). אוסיף כי בנסיבות העניין אין בעובדה שהייעוץ של פרופ' בוסקילה ניתן במסגרת פרטית ובעבור תשלום כדי לגרוע ממשקלה (ראו שם, בפסקה 11)." מעבר לאמור לעיל, הרי מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה עולה כי יש בהם כדי לענות לדרישת ראשית ראיה.

מאחר ובקשת המבקשת לתת לה רשות לערער על ההחלטה מיום 15.2.23 במסגרתה נדחתה בקשתה למשלוח שאלות הבהרה היא בקשה חלופית בלבד, ומשהבר"ע על ההחלטה מיום 1.2.23 התקבלה איני נדרש לבקשתה בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

עוד הסכימו הצדדים כי בעיניינה של התובעת ימונה מומחה-יועץ רפואי בתחום כירורגיית כלי הדם, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הוורידים לה טוענת התובעת ובין תנאי עבודתה, כפי שפורטו לעיל.

דוגמה טובה לכך היא אחות רחוצה בחדר ניתוח, שעומדת מול המנתח כל זמן שהניתוח נמשך, לתקופות שיכולות להימשך מספר שעות.

התובעת מוסיפה כי בית הדין הארצי מכיר בקשר סיבתי בין עבודה בעמידה, ואף בעבודה לא סטאטית המצריכה התניידות בחלל מוגבל, למחלת הדליות- בין על דרך של גרימה או החמרה.

לא נעלם מעיננו כי במענה לשאלה האם קיים קשר סיבתי בהסתברות של 50% ויותר בין תנאי העבודה לבין הליקוי, השיב המומחה כי בדיקת רף היסתברות של 50% דורשת נתונים קליניים ואפידמיולוגיים שהם כמותיים ואיכותיים; כי אין לו נתונים על גיל שלושת ילדי התובעת ועל אירועים במערכת הורידית שלה; וכי לאור אלה אינו יכול "להציע אמדן מושכל לגבי השאלה, כשגובה הרף הוא 50%." לטעמנו, אין לומר כי מתשובה זו של המומחה עולה כי הוא שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי.

...

לא נעלם מעיננו כי במענה לשאלה האם קיים קשר סיבתי בהסתברות של 50% ויותר בין תנאי העבודה לבין הליקוי, השיב המומחה כי בדיקת רף הסתברות של 50% דורשת נתונים קליניים ואפידמיולוגיים שהם כמותיים ואיכותיים; כי אין לו נתונים על גיל שלושת ילדי התובעת ועל אירועים במערכת הורידית שלה; וכי לאור אלה אינו יכול "להציע אמדן מושכל לגבי השאלה, כשגובה הרף הוא 50%." לטעמנו, אין לומר כי מתשובה זו של המומחה עולה כי הוא שלל קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי.

אלא שמקריאת חוות הדעת לא עולה כלל מסקנה כי במקרה של התובעת אין השפעה של תנאי עבודתה על הופעת הליקוי.

לא מצאנו טעם שלא לאמץ את מסקנות המומחה, כפי שעולות מחוות הדעת.

הנכות הרפואית לתובע מונו שלושה מומחים רפואיים, ד"ר יורם אנקשטיין בתחום האורתופדי בדק את התובע בתאריך 4.4.13, ובבדיקתו הפיזית מצא המומחה כי טווח התנועות האקטיבי הכללי מוערך כמוגבל בדרגה מזערית, הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה לחלוטין.

המומחית הבהירה, כי גם עם מאמץ פיזי ממוקד הגורם ללחץ תוך בטני, כמו הרמת משקולות לדוגמא, הרי יכול המאמץ לגרום ללחץ תוך עיני רגעי שאיננו משמעותי ואיננו גורם להפרדות רשתית, אלא יכול לגרום לדימומים ברשתית, כך או כך אלה לא גורמים לקוצר ראיה.

אני מקבלת את מסקנת המומחית כי התובע סובל ממחלת עיניים הגורמת לו לקוצר ראייה חמור, וזאת עוד משחר ילדותו המקנה לו 45% נכות ללא קשר סיבתי כזה או אחר לתאונה נשוא התביעה.

...

סבורני, כי תחשיב זה של ב"כ התובע רחוק מהמציאות כמזרח ממערב, אין לבסיס השכר שנלקח "ידיים ורגליים" בעובדות שהוצגו בפני ביהמ"ש. התובע כאמור התפטר לאחר כארבעה חודשים מיוזמתו מבלי שסיפק ראיה ולו חצי ראיה לסיבת ההתפטרות למעט האמירה הלא ברורה "אמרו לי או שתתנהג כמו כולם או שתתפטר". התובע בחר שלא לזמן ולו עד אחד ממקום עבודה כלשהו ובייחוד לא מהמשטרה.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע בסכומים הבאים: הפסד שכר עבר - 30,229 ₪ הפסד שכר עתיד - 180,000 ₪ עזרת הזולת - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות - 5,000 ₪ כאב וסבל - 32,628 ₪ _________________________ סה"כ - 257,857 ₪ מסכום זה יש לנכות הוצאות בסך 3,000 ₪ בהתאם לסעיף 15 להחלטתי מיום 12.11.19.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 254,857 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה.