דו"חות נוכחות כבסיס לתחשיב זכאות לשעות נוספות

בהתאם לתחשיב שערך על בסיס דוחות נוכחות הוא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 40,418 ₪ (ת/3 לתצהיר).

...

לפיכך, לא שוכנענו כי הנתבעות לא ניכו את המפרעה משכרו של התובע.

לאור כל האמור, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה.

על בסיס זה חישב התובע את תחשיביו לעניין השעות הנוספות לכל תקופת העסקתו ומשכך תובע 704 שעות נוספות * 125% * 42 ₪ לשעה = 36,960 ₪ מנגד לטענת הנתבעת תחשיב התובע בהתאמה לחודש ינואר 18 בלבד הוא בגדר השערה ואינו תואם את שעות העבודה של התובע במהלך כל תקופת העסקתו, כאשר יש חודשים רבים בהם לא עבד כלל שעות נוספות וכלל לא הגיע למישרה מלאה, כעולה מכרטיסי הנוכחות שהוצגו.

לנוכח כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי, כעיקרון, לתשלום בגין עבודתו בשעות נוספות, זאת בהתאם לשעות המדווחות בדוחות הנוכחות שצורפו לתיק (ר' מוצג מיום 7.4.21) וזאת לפי העקרונות הבאים: בימי חול (שלא במשמרת לילה) השעה התשיעית והעשירית יהיו בערך של 125% ושאר השעות יהיו בערך של 150%.

...

הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (ר' דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).

בנסיבות העניין שוכנענו כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין פגמים אלו בסך של 3000 ₪.

סוף דבר התביעה לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כמפורט: שכר עבודה לחודש ינואר 2018 : 8010 ש"ח שכר עבודה לחודש פברואר 2018 : 5540 ₪ הפרשות לפנסיה: 3385 ש"ח הפרשות לפיצויים: 3018 ש"ח דמי חגים: 1008 ₪ דמי חופשה: 1848 ₪ פיצוי בגין תלושים בניגוד לחוק הגנת השכר: 3000 שח מסכום זה יקוזז סך של 3906 ₪ בגין הודעה מוקדמת כמפורט בסעיף 63 לתצהיר מנהל הנתבעת.

טענות הצדדים התובע טוען בתמצית, כך – - אשר לגמול שעות נוספות – הוא עבד שעות נוספות מדי כל חודש וזכאי בגין כך לגמול שעות נוספות; - בעת מינויו כמנהל אחזקה בשנת 2010 נאמר לו ששכרו יעמוד על 10,000 ₪ ברוטו, ולא נאמר לו שום דבר חוץ מכך; - בנגוד לטענת הנתבעת, לא סוכם עימו בשלב זה על תשלום גלובאלי שכולל שעות נוספות.

מדובר גם בתביעת סרק שמטרתה להוציא ממנה כספים שלא מגיעים לתובע; - אשר לגמול שעות נוספות – החל מעת מינויו של התובע בשנת 2010 לתפקיד הבכיר של מנהל אחזקה בנתבעת הועלה שכרו בצורה ניכרת והוא עבר לתגמול על בסיס גלובאלי.

גם מקובל עלינו טיעון הנתבעת, כי יש לקזז מהתחשיב של התובע את השעות הנוספות שכן שולמו לו בשעתו, בסך של 10,337 ₪ במצטבר (לשיטתה – בטעות), ובגין החודשים הבאים: 3/2014, 1/2015 ו-5/2015[footnoteRef:57]; [56: סעיף 3.3.1.2 לסיכומי התובע.

] - גם התחשיב שהציג יוסי בתצהירו אינו ברור, היות שלא צורפו המסמכים שעל בסיסם הוכן התחשיב (קרי, כלל דו"חות הנוכחות).

...

נסכם איפוא ונציין כי עילת התביעה שבנדון דינה להידחות במלואה.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה, וביחס לעילת התביעה בגין גמול שעות נוספות.

אשר לעילות התביעה בגין השלמת פיצויי פיטורים והשלמת פדיון חופשה, הרי שהן נדחות.

לטענת התובע יש לחייב את הנתבעת לשלם לו בגין נסיבות סיום העסקתו ותקופת העסקתו: פצויי פיטורים ע"ס 68,035 ₪, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך של 50,000 ₪, דמי הודעה מוקדמת סך של 6,734 ₪, שכר עבודה לחודשים 9-10/19 15,037 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 8,726 ₪, דמי חגים בסך 8,392 ₪ וגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 33,246 ₪ מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא זכאי לפצויי פיטורים בנסיבות נטישתו את העבודה תוך כדי גרימת נזק לרכוש הנתבעת וללא מתן הודעה מוקדמת.

לטענתו, על פי הדו"חות נוכחות הנתבעת שילמה גמול שעות נוספות במישור השבועי באופן חלקי ולקווי.

התובע ערך תחשיב על בסיס דוחות הנוכחות שמסרה לו הנתבעת, והעמיד את סך תביעתו בגין רכיב זה על 33,246 ₪ .

כאשר, גמול שעות נוספות על בסיס שבועי בעד עבודה ביום הששי בשבוע משולם רק אם העובד השלים את מלוא השעות הרגילות באותו שבוע.

...

טענת קיזוז של הנתבעת נדחית, לאור העובדה, שהנתבעת לא הביאה ולו בדל של ראיה להוכחת טענת הנזקים שגרם לה התובע.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים מטה בערכי ברוטו, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

משלא נימסרה לתובע הודעה לעובד ולא נערכו דוחות נוכחות, הנתבעת אינה רשאית לשלם לתובע גמול גלובאלי בגין שעות נוספות.

את תחשיב זכאותו לגמול שעות נוספות ביסס התובע על 29.14 ש"ח לשעה – סכום שאינו נתמך בעדות התובע אשר העיד מפורשות "לפי שעה לא הסכמתי, אני לפי חודש..." (עמ' 6, ש' 24), או בכל ראיה אחרת.

מעדות מנהל הנתבעת עלה כי היא סברה שמכיוון ששכרו של התובע משולם על בסיס חודשי, הוא לא נידרש לרישום שעות עבודתו ואולם ברי כי לחובת רישום שעות הנוכחות (בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה) חשיבות מהותית לצורך השוואת שעות עבודתו האמיתיות של העובד אל שכרו, מתוך הבנה כי אין לאפשר מצב בו עובד יבצע עבודה בשעות נוספות מבלי שיקבל עבורן את התגמול על פי דין.

...

לפיכך, אנו מקבלים את התביעה לפיצוי בגין העדר הודעה לעובד.

יחד עם זאת, לאחר שנוכחנו שהנתבעת קיימה לאורך כל תקופת העבודה את עיקר זכויותיו של התובע, אנו מעמידים את סכום הפיצוי על סך 2,500 ש"ח. תלושי שכר סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי לדוגמא בגין פגמים בתלושי השכר נקבעה בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), הקובע כך: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור" הוראת חוק זו דורשת, בהקשר שלפניו, שתי דרישות הקשורות זו בזו.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, מצאנו כי רק מקצתה של התביעה הוכחה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 1,709 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.2018 (בקירוב אמצע תקופת הזכאות, בשים לב לעובדה שהתקופה האחרונה הובילה לעיקר הפער).