בנסיבות המקרה צוין, כי השוטר כבישי זכי, עורך הדו"ח, קיבל דיווח על נהג שיכור, וכאשר הגיע למקום המערער הוצג לו. עוד על פי הנטען, על אף הסברים ברורים ומפורטים שניתנו למערער הוא ניסה להכשיל את ביצוע הבדיקה בכך שפעם אחר פעם הוא הפסיק לנשוף לתוך פיית המכשיר, ורק לאחר מספר פעמים, התקבלה תוצאה קבילה.
קביעות אלה מבוססות ומעוגנות היטב בראיות שנפרסו בפניו של בית משפט קמא: כך, כעולה ממזכרו ת/1 של מלכה בן-חור, מתנדב במשמר האזרחי (להלן: "המתנדב"), במהלך בדיקת רכבים שגרתית באזור צומת הרחובות האומן והפרסה בירושלים, הוא ראה את המערער מניע את רכבו, שחנה על אי התנועה באמצע הצומת, ומתחיל בנסיעה לצורך פניית פרסה.
לא למותר לציין, כי באופן כללי גירסתו של המערער לאירוע לא הייתה נראית מהימנה על פניה, וניכר היה כי הוא עושה ככל יכולתו להרחיק עצמו מהמיוחס לו. כך, לדוגמה, על אף שהמתנדב ציין בדו"ח המאפיינים כי המערער מסר לו ששתה כוס וחצי של וודקה קודם לארוע (ראו ת/2, ס' 2), הכחיש המערער בעדותו הדבר מכל וכל וציין כי שתה רק כוס או שתיים של יין אדום, וכי הרישום בדבר הוודקה מקורו בטעות (ראו עמ' 15 לפר' ש' 15, עמ' 17 לפר').
...
לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכל החומר הרלוואנטי, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.
עוד נקבע, כי אף בהנחה שהארוע התחיל בשעה 1:15 או1.30, כגירסת המערער, ולא בשעה המצוינת על הדו"ח, הרי שאין בכך כדי לשנות מהמסקנה בדבר ריכוז האלכוהול שנימצא בגופו בשעת הנהיגה, והדבר אף מעיד על כי בעת האירוע הרכוז היה גבוה יותר מזה שנמדד.
אשר על כן וכאמור נדחה הערעור.
