דברי ההודאה בגזירת עונש המאסר

לעניין המשקל שיינתן להודאת הנאשם חרף קשיים ראייתיים, מצאתי להבהיר שאני ער לכך שהמשקל שיינתן לקשיים הראייתיים, כך בדרך כלל, יבוא לידי ביטוי בתיקון כתב האישום או בעמדות הצדדים לעניין העונש, ואין ליתן לשיקול זה משקל נוסף בשלב גזר הדין, כך פסק בית המשפט העליון ברע"פ 1807/22 פלוני נ' מדינת ישראל, ואולם כאמור כפי שציינתי לעיל, ההתחשבות בקושי הראייתי היא בהענקת משקל עודף להודאתו של הנאשם חרף אותם קשיים ראייתיים, על המשתמע מכך מבחינת ההשפעה של ההודאה, והסדר הטיעון בעקבותיה, על העונש בסופו של דבר.

לאור כל האמור, ומבלי להיתעלם מחומרת העבירות, סכום המחדל שלא הוסר, נסיבות ביצוע העבירות, תוך היתחשבות בנסיבות לקולא, ההודיה, העידר העבר, התסקיר החיובי, הגיל, הסדר הטיעון, ולכן ובתוך טווח הענישה המוסכמת, מצאתי לגזור על הנאשם עונש מאסר בגבול העליון האפשרי בעבודות שירות.

...

לעניין המשקל שיינתן להודאת הנאשם חרף קשיים ראייתיים, מצאתי להבהיר שאני ער לכך שהמשקל שיינתן לקשיים הראייתיים, כך בדרך כלל, יבוא לידי ביטוי בתיקון כתב האישום או בעמדות הצדדים לעניין העונש, ואין ליתן לשיקול זה משקל נוסף בשלב גזר הדין, כך פסק בית המשפט העליון ברע"פ 1807/22 פלוני נ' מדינת ישראל, ואולם כאמור כפי שציינתי לעיל, ההתחשבות בקושי הראייתי היא בהענקת משקל עודף להודאתו של הנאשם חרף אותם קשיים ראייתיים, על המשתמע מכך מבחינת ההשפעה של ההודאה, והסדר הטיעון בעקבותיה, על העונש בסופו של דבר.

לאור כל האמור, ומבלי להתעלם מחומרת העבירות, סכום המחדל שלא הוסר, נסיבות ביצוע העבירות, תוך התחשבות בנסיבות לקולא, ההודיה, העדר העבר, התסקיר החיובי, הגיל, הסדר הטיעון, ולכן ובתוך טווח הענישה המוסכמת, מצאתי לגזור על הנאשם עונש מאסר בגבול העליון האפשרי בעבודות שירות.

לאור המקבץ האמור, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות לפי חוות דעתו של הממונה מיום 6.11.22.

טענות המשיב בדבר קבילות הודאותיו נדחו, תוך שנקבע, על בסיס עדויות חוקרי שירות הבטחון הכללי והמשטרה, כי לא הופעל לחץ בלתי סביר ולא הוגן על המשיב כך שהודאותיו נגבו באופן חופשי ומרצון.

מטבע הדברים, דבר לא ימלא את החלל שנפער בלבם או יקהה את כאבם – לא העונש שנגזר על רוצח בנם, מאסר עולם בתוספת 20 שנות מאסר, ואף לא עונש מאסר כבד עוד יותר.

...

לו היה מורשע, ראוי היה לגזור עליו עונש מאסר ארוך שנים וייתכן שאף דומה לעונש שהיה נגזר עליו אם היה מורשע גם בעבירה של ניסיון לרצח.

לשאלה זו אני סבור, כאמור, כי יש להשיב בשלילה.

סוף דבר לא ניתן לסיים פסק דין זה מבלי להתייחס למעשהו של המשיב – בן בליעל אשר רצח את המנוח, חייל צעיר, בדמי ימיו.

בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקות 16-15 (5.11.2019) צוינו דברים אלו: "[...] לעיתים מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירה מסוימת אינה מספקת, ועל בית המשפט להורות על החמרה בענישה על מנת לקדם ולהגן על הערכים אשר ביסודה, ובכך לבלום את נפיצותן של עבירות מסוימות ההופכות ל'מכת מדינה', ולתת ביטוי לחומרה שיש לייחס להן.... השמוש בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים הפך לרעה חולה, וכמעשה של יום ביומו גובה חיי אדם ולעיתים אף את חייהם של חפים מפשע אשר כל חטאם היה כי התהלכו באותה עת ברחובה של עיר. בשנים האחרונות אף חלה עליה מתמדת במספר ארועי הירי המדווחים למישטרה [...]. על רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק – ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת". בע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.2.2021) (להלן: עניין ביטון) הוסיף וקבע בית המשפט העליון כלהלן: "עבירות נשק לסוגיהן היו זה מכבר למכת מדינה. האיסורים על עבירות כאמור באים להגן על ערכים חברתיים שכוללים שמירה על חיי אדם ועל שלמות גופו, וכן שמירה על סדרי חיים תקינים ושלווים שאינם מופרעים על ידי איש האוחז באקדח, ברובה, או בתת-מקלע. יתירה מכך: עסקינן באיסורים על מעשי הכנה לקראת ביצועם של מעשים פליליים חמורים ומסוכנים עד-מאד, אשר נעשים באמצעות כלי ירייה ואשר כוללים איומים, תקיפה, ירי במקום מגורים, גרימת חבלה והמתה. בדרך כלל, מעשי הכנה שאינם מגיעים כדי ניסיון לעבור עבירה פלילית אינם בני עונשין; ואולם, לא כך הוא כאשר מדובר במעשי הכנה שחומרתם מגיעה כדי סיכון ממשי וחמור לפרט ולחברה כאחד.... על מעשי הכנה כאלה נענשים בחומרה, ואין זה מקרי שעצם הרכישה או ההחזקה של כלי נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו גוררת אחריה עונש מירבי של שבע שנות מאסר, כאמור בסעיף 144(א) לחוק העונשין. עונש זה ועונשים אחרים, שחלקם חמורים אף יותר, אשר מוטלים על עברייני נשק, מהוים חלק ממלחמתה הבלתי מיתפשרת של החברה בנגע ששמו זילות חיי אדם והקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק. [...] הטלת עונשים חמורים ומרתיעים על עברייני נשק היא עיקר תרומתם של בתי המשפט למיגור התופעה ולהרחקת העבריין עם האקדח משגרת חייהם של אזרחי מדינה שומרי חוק". וראו גם שורה של פסיקה ברוח דומה: ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל (24.2.2021); ע"פ 4207/21 נורי נ' מדינת ישראל (28.7.2021); ע"פ 4456/21 מדינת ישראל נ' אבו עבסה (23.1.2022); ע"פ 8869/21 מדינת ישראל נ' קואסמה (13.3.2022); ע"פ 579/22 מדינת ישראל נ' טחאינה (13.6.2022)).

בנסיבות מקרה זה, בו בהליך אחד ניתנה הכרעת דין מרשיעה לאחר שמיעת ראיות ובהליך שני הכרעת הדין הייתה בעקבות הודאה, נכון יותר לגזור עונש מאסר בפועל נפרד בכל הליך.

...

לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: בת"פ 41952-02-22 – מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים; ובת"פ 55949-02-22 מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים.

לגבי היחס בין תקופות המאסר, נוכח הנתונים שפורטו בהכרעת הדין ובפרט העובדה כי זו הרשעתו הראשונה של הנאשם, אני קובע כי העונשים יהיו מצטברים באופן חלקי.

בהתאם לכך, אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 7.2.2022 .

למען השלמת התמונה, יצוין כי ביום 13.9.21 נאשם 2 הורשע על יסוד הודאתו בבצוע העבירות ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

נכון הדבר כי ההודאה ניתנה רק לאחר שהחלו להשמע עדים, אולם לנוכח הטענות שנטענו, הרי שההודאה, גם בשלב בו נימסרה, חסכה זמן שפוטי רב. מנגד, נשקל עברו הפלילי של הנאשם, הכולל 3 הרשעות קודמות שעיקרן עבירות רכוש והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

...

הנאשם האחר הורשע בכתב אישום חמור מזה בו הורשע הנאשם שבפניי, בכך שנוספה לו עבירה של ניסיון החזקת סם מסוג קאנביס במשקל של 12 ק"ג. לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין 8-20 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

לנוכח חלקו הפחות של נאשם זה, כך גם לנוכח התקופה המשמעותית בה היה נתון במאסר וזאת למול עברו הפלילי, הגעתי למסקנה כי יש למקם את הנאשם בחלק התחתון של מתחם הענישה אולם לא בתחתיתו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות.

כך, מפסקי הדין שצרף מומחה המאשימה לחוות דעתו (נספחים 4-1) ניתן היה לראות שהשימוש במושג "הודאה בלב נקי" נעשה גם במקרי רצח בנסיבות מחמירות, כטענת ההגנה, ואכן מי שביצעו רצח מזעזע של קטינים ואף של אשה בהריון נגזרו עליהם עונשים של בין 15-12 שנות מאסר בלבד.

הנאשם גם הבין היטב את חובתו לשתף פעולה עם חוקריו ולמסור בחקירה פרטים נכונים בנוגע למעשה בו הודה, זאת כחלק מהתנאים הדרושים על מנת שהודאתו תוכר כהודאה "בלב נקי". הנאשם עוד תיאר, שבשל שאיפתו לקבל הכרה כמודה "בלב נקי", ידע הוא כי מחובתו להסכים לערוך שיחזור בזירה "ולהצליח" בו. יצוין, כי על אף שהנאשם העריך כי פרטים לא מבוטלים, אשר לארוע המעשה, הוא כבר הצליח לקבל ממכלול החקירות שעבר, פחד הוא ללכת לשיחזור, שמא יעשה או יאמר דברים לא נכונים ואז הוא יפסיד את "הלב הנקי". הנאשם חשש שייחסו לו כוונה להטעות, ואז אין "לב נקי" ואין הקלה בעונש, והוא יקבל מאסר עולם (ראה פרוטוקול מיום 1.3.22 עמ' 2871 ש' 18- 27).

...

מסקנה זו די בה והותר, על מנת לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.

לסיכום חוות דעתי אני מכריע, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם.

דני צרפתי , שופט סוף דבר אפוא, הוחלט ברוב דעות של כב' השופט א. קולה וכב' השופט ד. צרפתי וכנגד דעתה החולקת של כב' השופטת ת. נסים שי על זיכויו של הנאשם מכל האישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום.