עובדה זו מעוררת תמיהה, שכן תמונות של הנזק שניגרם הנן ראיה בסיסית ביותר לקרות הנזק, אשר עשויה לשפוך אור גם על האופן שבו ארע הנזק.
מכל מקום, גם הגרסה לפיה רכב הנתבעות סטה לנתיב רכב התובעת איננה מתיישבת עם מוקדי הנזק, שכן במצב של סטייה בה רכב הנתבעות צץ לפתע פיתאום לפני רכב התובעת, כשהוא נוטה ימינה, הפגיעה ברכב התובעת צריכה הייתה להיות בפינה השמאלית-קדמית, ולא במיקום אחורי יותר, מעל הגלגל.
לבסוף, לעניין מוקדי הנזק, הם אינם מתיישבים באופן מלא אף עם גרסת הנתבעות, לפיה רכב התובעת סטה אל הנתיב שבו נסע רכב הנתבעות ופגע בו, שכן גם במצב כזה הפגיעה צריכה הייתה להיות בפינה השמאלית-קדמית של רכב התובעת, ולא מעל הגלגל, שכן בסטייה רכב התובעת בהכרח נוטה שמאלה.
עם זאת, מוקדי הנזק כן מתיישבים עם האופן שבו הציג נהג הנתבעות בעדותו את התאונה, שכן לפי הצגתו רכב התובעת נסע במקביל אליו ומאחוריו, באופן שהייתה קיימת חפיפה חלקית בין כלי הרכב, וההתחככות ביניהם הייתה באופן שמאפיין שני כלי רכב שמנסים להדחק לנתיב אחד.
...
עם זאת, יש לתת משקל רב יותר לראיות הפיזיות, קרי: למסקנה העולה ממוקדי הנזק, אשר כאמור לעיל מתיישבים עם גרסת נהג הנתבעות בעדותו, ואינם מתיישבים כלל עם גרסת התובעת.
כפועל יוצא מכל האמור, אני דוחה את התביעה, על כל חלקיה.
התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.
