לפיכך, יש להורות על זיכויו של המערער ולוּ מחמת הספק, ולחלופין להרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
נקודת המוצא לדיוננו תמצא בהוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע לאמור:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אך לא יענישהו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה".
בתי המשפט נדרשו, לא אחת, לפרשנות התיבה "אותו מעשה", תוך שימוש במבחני עזר, וביניהם המבחן הצורני – עובדתי והמבחן המהותי – מוסרי (ראו, בהקשר זה, ע"פ 3206/11 ז'אנו נ' מדינת ישראל, בפיסקה 10 (10.6.2013) (להלן : עניין ז'אנו).
בע"פ 9804/02 שר נ' מדינת ישראל (21.4.2004), ציין השופט (כתוארו אז) מ' חשין, כי :
"דעתי היא זו, שבעבירות של אלימות נגד אדם, בודאי כך בעבירות רצח, הריגה, או פגיעה חמורה באדם – פירוש המושג 'אותו מעשה' ייסוב לא אך את העושה אלא – ואולי אף בראש ובראשונה – את הנפגע... אדם – כל אדם – עולם ומלואו הוא. ועל דרך העקרון, מעשה גרימת מותו של אדם בנגוד לדין יש וראוי לראות בו מעשה לעצמו; מעשה המטיל אחריות לעצמה של העושה, אחריות הגוררת אחריה עונש לעצמו, לכל נפגע זכותו – זכות מן הטבע היא – לחיים ולשלמות הגוף, וזכות זו שמן הטבע, חובתה של החברה לפרוש עליה וסביבה הגנה ראויה. האדם הוא תכלית המשפט, וחייו וכבודו של האדם מחייבים את המשפט" (שם, בפיסקה 23).
...
לסיכום, הנני סבור כי עמדה בפני בית משפט קמא תשתית ראייתית איתנה שהובילה להרשעתו של המערער בכל העבירות שיוחסו לו, ואציע לחבריי לדחות את ערעורו על הכרעת הדין.
וכך גם נקבע בע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (5) 289 (1997), בהתייחס למי שנדון, בין היתר, לשבעה מאסרי עולם מצטברים בגין רצח של שבעה אנשים, תוך שימוש בנשק חם:
"מסקנה זו היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך יסוד. ערך חיי אדם וסלידתנו העמוקה ממעשים הפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד גם במסגרת גזירת העונש, הן לעניין מספר העונשים שיש לגזור על הנאשם והן לעניין הצטברותם. אף כי מעשה רצח של אדם בודד הוא כשלעצמו מעשה נפשע וחמור מאין כמותו, גזירה של אותו עונש, על מי שרצח אדם אחד ועל מי שרצח רבים עלולה להתפרש כהחלשה של משמעות ערך חיי האדם, ואף עלולה לפגוע במידת ההרתעה. שכן, מה יעצור רוצח מלהרבות את קורבנותיו אם בגין הקורבנות הנוספים הוא לא יהיה צפוי לכל תוספת עונש" (שם, בעמ' 303, מפי השופטת ד' דורנר, וראו גם, ע"פ 5417/07 בונר נ' מדינת ישראל, בפסקה 27 (13.5.2013); עניין והבה, בפסקה 150).
יישום עקרונות אלה בענייננו מוביל למסקנה ברורה וחד משמעית, כי צדק בית משפט קמא בגוזרו על המערער עונשים מצטברים, בגין 3 מעשי רצח ועבירה נוספת של ניסיון לרצח.
