לבסוף, כך עולה גם מסרטון שקבל בוחן התנועה ואליו היתייחס בסעיף 10 לחוות דעתו:
"... קבלתי בטלפון סירטון וידאו מזי"ט אילת המתעד את התאונה לפיו ניתן לראות את התאונה כפי שתוארה על ידי בסעיף 3 שבמסקנות דוח זה. יש לציין כי ממצלמת האבטחה ניתן לראות כי נוהג רכב א' הגיע לצומת, המשיך גלישתו בתוך הצומת באופן איטי תוך ש נותן זכות קדימה ל-15 כלי רכב ומיד לאחר מכן החל פנייתו שמאלה באופן מהיר יותר לתוך הצומת מיד עם חלוף הרכב האחרון לו נתן לעבור."
הנתבע 1 אף הורשע, על הודאתו, בבצוע עבירות של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש, עקב אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה ונהיגה בקלות ראש.
...
בית המשפט הגיע למסקנה כי חובת הזהירות נדרשת, מקום בו היה דבר מה בהתנהגותו של הזולת, כדי להעמיד את בעל זכות הקדימה על הסכנה שלא יתנהג כשורה, כדבריו:
"העובדה שאדם הוא בעל זכות קדימה בצומת, גורם חשוב מאד הוא לשם קביעה, אם הוא נהג במידה דרושה של זהירות. מי שבידו הזכות העליונה זכאי להניח שתינתן לו זכות קדימה, עד שיתגלה היפוכו של דבר .... אף על פי שניתנת לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגדויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני ייתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה .... הנהג שהוא בעל זכות יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות."
למוקדי הפגיעות ברכבים, כמו גם מיקום התאונה ביחס לצומת ואופי תנועת הרכבים החולפים במועד התאונה, חשיבות לבחינת מידת אחריותו של הנהג המחויב במתן זכות קדימה.
אשר על כן, ישלמו הנתבעות 2 ו-4 לתובעת את הסכומים הבאים:
א. דמי נזק בסכום כולל של 82,425 ₪;
ב. אגרת בית משפט בסך 2,075 ₪;
ג. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,500 ₪.
התובעת תשלם לאלתר את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.