גרימת תאונת דרכים עם פציעה - מתחם עונשי 5-10 חודשי פסילה

מהמקובץ עולה, כי מיתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין פסילה של מספר חודשים ברף התחתון לפסילה ממושכת של מספר שנים ועד 7 שנים ויכול לכלול גם עונש של מאסר על תנאי או מאסר בפועל של מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח ברף העליון כאשר הרשלנות גבוהה והפגיעות חמורות.

...

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.12 נפסק כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור : "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ככל שהפציעות חמורות יותר עד כדי פסע בינן לבין המוות נקבע כי יש מקום להשית מאסר בפועל אף לא בעבודות שירות כדברי כב' השופט (בדימ')מ. חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 21.4.05): "לא נמצא לי כי בית-המשפט לתעבורה סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת. יתר-על-כן, במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה." בת"ד (ת"א) 188-11-14 מדינת ישראל נ' אסעד, מיום 5.3.15, הורשע נאשם בנהיגה בקלות ראש ובגרימת חבלה של ממש.

איני מקבלת את הטענה כי הולך רגל המשוחח בטלפון כשהוא על מדרכה ואף סב על עקביו הינה בבחינת ניתוק קשר סיבתי או אף אשם תורם.

בנסיבות אלה אני סבורה כי נסיעה על מדרכה בקלות ראש ובמהירות שאינה מתאימה לנסיעה על מדרכה מהווה רשלנות גבוה.

על יסוד טיעוני הצדדים והאמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים בניכוי תקופת פסילה מנהלית אותה ריצה הנאשם סכ"ה 8 חודשי פסילה.

מהמקובץ עולה, כי מיתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין פסילה של מספר חודשים ברף התחתון כשהרשלנות נמוכה והפגיעה אינה קשה לפסילה ממושכת של מספר שנים ועד 7 שנים ויכול לכלול גם עונש של מאסר על תנאי או מאסר בפועל של מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח ברף העליון כאשר הרשלנות גבוהה והפגיעות חמורות וכאשר נילוות גם עבירות נוספות.

...

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.12 נפסק כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור : "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ככל שהפציעות חמורות יותר עד כדי פסע בינן לבין המוות נקבע כי יש מקום להשית מאסר בפועל אף לא בעבודות שירות כדברי כב' השופט (בדימ')מ. חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 21.4.05): "לא נמצא לי כי בית-המשפט לתעבורה סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת. יתר-על-כן, במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה." לצורך קביעת מתחם הענישה והעונשים ההולמים בתוך המתחם אסקור את הפסיקה, בין היתר, באמצעות בחינת פסקי הדין שאוזכרו או שהוגשו על-ידי הצדדים.

איני מקבלת טענה זו. כפי שפירטתי בהכרעת הדין, אי מתן זכות קדימה משמעותה חסימה כלשהי של הדרך באופן שמצריך שינוי אקטיבי של הנהיגה של מי שזכות הקדימה הינה שלו.

עם זאת אני סבורה כי רשלנותו המסוימת של רוכב האופנוע הינה זניחה ביחס לרשלנותו של הנאשם לקרות התאונה.

לאור האמור אני קובעת כי רשלנות הנאשם הינה ברמה בינונית עד גבוהה שכן היה עליו להבחין ברוכב האופנוע לפני שנכנס לצומת ולהימנע מגלישה לנתיב הנסיעה שלו.

חומרת העבירה ומתחם הענישה גרימת חבלה של ממש עקב תאונת דרכים הנה עבירה חמורה, שבגינה קבע המחוקק עונש של פסילת המינימום בת 3 חודשים.

...

בשקלול כל הנתונים אני סבורה שאין למצות את הדין עם הנאשם ואין להעמיד את עונשו ברף הגבוה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪, אשר ישולם ב-2 תשלומים חודשיים, החל מיום 2.5.2019.

כתב-האישום: הנאשם, יליד 1972, הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961, מעשה פזיזות ברשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי סעיף 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 יחד עם סעיף 64ב(א)(4) לפקודה, נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) + 62(2) לפקודה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל ושיבוש מהלכי משפט בצוותא חדא לפי סעיפים 244 + 29(ב) לחוק הנ"ל. בהתאם לעובדות כתב-האישום, בתאריך 5.10.13, לפנות בוקר, ערכה המישטרה מבצע לאכיפת נהיגה בשיכרות ברחובות ובמסגרת זו הוצב מחסום בסמוך לגן האירועים "שמיים כחולים". בסמוך לשעה 3:30 יצאו הנאשם יחד עם נאשמים אחרים, שעניינם הסתיים, ממועדון "הנרי" ברחובות, שבו בילו וצרכו משקאות אלכוהוליים.

רע"פ 5858/10 שלמה אדר נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2010(3), 2207, 2210 (2010) שם נקבע ביחס לעבירת ההפקרה: "... כדי להדגיש את חומרתה של העבירה, על בתי-המשפט להגיב בענישה הולמת". לאור עיקרון ההלימה, חומרת המעשים, חלקו של הנאשם, תוצאת המעשים, נוכח העובדות המתארות בכתב-האישום והפסיקה הנוהגת בתחום, כאשר כל מקרה לנסיבותיו, אני קובע כי מיתחם עונש המאסר במקרנו נע בין 12 ל- 40 חודשי מאסר בפועל, ואילו מיתחם פסילת הרישיון נע בין 3 שנים (כפסילת המינימום) לבין 7 שנים.

...

אני סבור, כי נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפניי, על אף הסיכוי המסתמן אצלו לשיקום, נסוגות מפני האינטרס הציבורי להגנה על שלום הציבור ושלטון החוק, מפני חומרת מעשיו ומפני שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים מביצוע עבירות מעין אלו.

אני סבור כי עונש מאסר בפועל, הגם שיכביד על הנאשם בשל היותו עונש מאסר ראשון, יהווה עונש ראוי ההולם את מעשיו, יצור הרתעה לו לציבור כולו.

לאחר ששקלתי את ריבוי העבירות שביצע הנאשם, מהותן, חומרתן, משך הזמן, ההפקרה במחשבה, המרדף, התאונה, הנזקים שגרם לרכוש ולבריאות, מדיניות הענישה הנוהגת והתאמתה לנסיבות מקרה התיק שבפניי וכן את נסיבותיו האישיות לקולא ולחומרא לרבות הצורך בהרתעתו והרתעת הרבים, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנ"ל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל.

עולה מהאמור שמיתחם הענישה, בתאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש, והנאשם ניחבל בעצמו, כולל פסילה שנעה מ-3 חודשים ועד לשנה, לצד רכיבי ענישה נוספים, פסילה על תנאי וקנס.

מידת הרשלנות של הנאשם במקרה זה, שלא ציית לרמזור באור אדום, וגרם לתאונה עם חבלות של ממש, גבוהה.

...

נוכח העבירות החמורות שמיוחסות לנאשם בארוע, ובהתחשב בחבלתם של הנאשם ובנו בארוע, כשבכך למעשה הנאשם שילם מחיר על מעשיו, אני סבורה שהעונש שיתן מענה הולם לעקרון הענישה, כולל רכיב של פסילה במרכז מתחם הענישה, פסילה בת 6 חודשים.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח. הקנס ישולם בתשלום אחד תוך 90 יום.