בפרשת פלונית הנ"ל, גזר בית המשפט על הנאשמת, אשר הודתה והורשעה בעבירות של אי מתן זכות קדימה למנוחה וגרימת מוות ברשלנות, מאסר בפועל בן 9 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות ופסילה בפועל למשך 20 שנה.
שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית ועל ריצוי העונש מאסר בדרך של עבודות שירות לצד ענישה נלווית וזאת, בין היתר, לאור מאפייניו של הנאשם לרבות גילו, מצבו הבריאותי המורכב וכיו"ב.
מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 65, גרוש ואב לשני ילדים בגירים המתגוררים בחו"ל.
גר בגפו בתל אביב, סובל מבעיות בריאותיות שונות, אשר בעטיין אינו עובד ונתמך על ידי המוסד לביטוח לאומי בקיצבת נכות.
...
באשר לרכיב הפיצוי הכספי למשפחת המנוחה - על אף שיש להניח כי משפחת המנוחה תפוצה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, מצאתי לנכון להיעתר לעמדת המאשימה וזאת חלף השתת קנס בבחינת "צדק מאחה".
אכן, אין בכל סכום פיצוי עונשי גבוה ככל שיהיה, כדי לכפר על מות המנוחה, אך גם אם יהיה בכך מידת מה של נחמה למשפחת המנוח, דיינו.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 11 חודשים, אשר ירוצו מאחורי סורג ובריח.
הנאשם ייאסר כעת , יחד עם זאת, אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 30.1.2023, בכפוף לערבויות הבאות;
· צו עיכוב יציאה מן הארץ עד לתום ריצוי עונש המאסר בפועל,
· הפקדת דרכוניו במזכירות בית המשפט עד ליום 1.12.22
· חתימת הנאשם על ערבות עצמית בסך 25,000 ₪ להבטחת התייצבותו לריצוי עונשו.
