גרימת מוות ברשלנות עבודות שירות

המבקש הוסיף וטען, כי "העובדה שכתב האישום הוגש למעלה משנתיים לאחר התאונה מסייעת להטיות את הכף לעבר אי הטלת מאסר בפועל". לבסוף, טוען המבקש כי מדיניות אי העמדה לדין בגין אי שמירת מרחק וסטייה של 10 קמ"ש מהמהירות המותרת מלמדת, כי "המקרה דנן הנו יוצא דופן, במיוחד, באשר לא מעשיו של המבקש הם שהובילו אותו לספסל הנאשמים, כי אם התוצאה הטראגית של התאונה". לשיטת המבקש, בית משפט העליון נתן רשות ערעור והמיר, לא פעם, עונשי מאסר שהוטלו על נאשמים בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים, בעבודות שירות.

...

בסופו של דבר, נראה כי בית המשפט המחוזי ביצע את האיזון הנדרש, בין נסיבותיו האישיות של המבקש ויתר השיקולים לקולה, לבין האינטרס הציבורי שעניינו מלחמת חורמה בתופעת הקטל בכבישים, אשר הפכה למגיפה של ממש בחברה הישראלית.

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים נמנעו בתי המשפט מלהטיל על נאשמים עונשי מאסר לריצוי בפועל – הרי שדינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

במקרים כאלו, אף כי יש בהם כדי לבסס הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית-המשפט, בנסיבות חריגות, להמנע מהטלת עונש של מאסר בפועל ולהסתפק בעונש של פסילת רישיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות (ראו למשל רע"פ 4732/02 סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל (להלן - פרשת סורפין [1])).

...

אם כך, נראה לי כי על בתי המשפט לנקוט בחריג להלכה האמורה במשורה, ולהזהר שמא יהפוך החריג לכלל, וייתר את מטרות הענישה שעמדו ביסוד ההלכה.

על כן אני סבורה, כי ככלל, אין מקום לקבוע מתחם ענישה שהרף התחתון שלו הינו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, כפי שקבע בית המשפט קמא בעניינו של המערער.

אכן, מוסכם עליי כי אין מדובר ברשלנות המצויה ברף הגבוה, אך נראה לי כי יש להזהר שמא קביעה מעין זו תכריע את הכף באשר לרמת הענישה הראויה, שכן ברוב המקרים אין מדובר בעבירות שבוצעו ברמת רשלנות גבוהה, או תוך ביצוע עבירות תעבורה חמורות (שאז יתכן והיסוד הנפשי יהפוך מרשלנות לפזיזות).

הגם שוועדת למברגר סברה כי ועדת דורנר לא התייחסה במישרין לאוכלוסיית הנאשמים שביצעו עבירת גרם מוות ברשלנות, וניתן לטעמי להתווכח על כך, עדיין מצאה ועדת למברגר להתייחס במפורש בדו"ח שהגישה גם אל סוגית עבירת גרם המוות ברשלנות, וזאת בזיקה לאימוץ המלצת ועדת דורנר להאריך את התקופה שבה ניתן לרצות מאסר בעבודות שירות.

...

הקביעה ששיקולי ההרתעה אינם צריכים להילקח בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם היא נכונה, אולם בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה, על בית המשפט להתייחס בין היתר לערך החברתי שנפגע ולמידת הפגיעה בו, ובסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.

על יסוד הנחה זו הוא צועד צעד נוסף קדימה ואומר ש- "אם בשל מידת אשם מופחתת או נמוכה המחוקק נכון היה לקבוע עונשים מרביים מקלים יותר מאלו שהיו מקובלים בעניינם של ממיתים שביצעו את עבירות ההמתה מתוך מחשבה פלילית, נראה כי בעניינם של אלו שביצעו את העבירות שלא מתוך מחשבה פלילית, כי אם מתוך רשלנות, מקל וחומר שנכון יהיה לתת ביטוי גבוה יותר למידת האשם המופחתת". בכל הכבוד, נראה לי שההנחה שבבסיס המסקנה, שגויה, וממילא גם המסקנה חסרת תוקף.

בשוקלי את נסיבות התאונה; את מידת רשלנותו של המערער; את העובדה שהמערער עצר במקום מיד ועשה כל שיכל כדי לסייע למנוחה; את השיהוי בהגשת כתב האישום ואת פרק הזמן שעבר מהתאונה ועד היום; את עברו התעבורתי של המערער, הכולל גם הרשעה אחת בגרימת תאונת דרכים מלפני כ-20 שנה; את נתוני המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות; את הפגיעה שתיגרם למערער ולמשפחתו מהמאסר; ואת מדיניות הענישה הנוהגת; נראה לי שיש לקבוע את עונשו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, אולם לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה לו, ולקצר את תקופת שלילת רישיון הנהיגה שלו.

לסיכום, ממליץ שירות המבחן ליתן משקל משמעותי לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, לגילה הצעיר, לתפקודה התקין והחיובי, לכוחותיה ולשאיפותיה התקינות לעתידה ולהטיל עליה צו מבחן לשנה, במהלכה ילוו אותה בשיחות ובקבוצה טיפולית הייעודית למי שהורשעו בעבירת גרם מוות ברשלנות, עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה המרבית הקבועה בחוק לצד פיצוי למשפחת המנוח ופסילת רישיון הנהיגה.

...

באשר לרכיב הפיצוי הכספי למשפחת המנוח - על אף שיש להניח כי משפחת המנוח תפוצה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, מצאתי לנכון להיעתר לעמדת המאשימה וזאת חלף השתת קנס בבחינת צדק מאחה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 11 חודשים, אשר ירוצו מאחורי סורג ובריח.

אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 12.9.2021, לצורך התארגנות והכנה של ידי שירות המבחן.

סבורני כי המקרים הללו שבהם הוטלו עונשים של עבודות שירות, אינם משקפים את מדיניות הענישה הנוהגת בהתייחס לנסיבות המקרה הנוכחי, ובפרט כאשר מדובר בשתי עבירות של גרימת מוות ברשלנות, לצד עבירות נילוות.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), ובהתייחס לכך שבמקרה זה הנאשם גרם למותם של שני בני אדם ברשלנותו, ובשים לב לכך שהורשע בשני אישומים (אשר נקבע בגינם מתחם אחד), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-12 חודשי מאסר ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל.

לעניין הפיצוי – הנאשם הסכים כי יוטל עליו פיצוי ברף המקסימאלי למשפחות המנוחים ולנוכח נזקיהם העצומים של בני המשפחות, יש לקבוע כך. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש בחלקו הנמוך של מתחם העונש, לצד מאסר על תנאי ופיצוי ברף המקסימלי למשפחות המנוחים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים המפורטים להלן: 13 חודשי מאסר בפועל.