גרימת מוות ברשלנות ופציעה בנסיבות מחמירות

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן דרי הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וגרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

...

אני סבור כי אין לשלול את האפשרות שעל אף שמבחינה אובייקטיבית "לא נשקפה [מהמנוח] סכנה לכוח", כאמור בכתב האישום המתוקן, חש המשיב תחושה סובייקטיבית של סכנה או איום מהמנוח, אשר השתתף ביידוי האבנים והפרת הסדר, וארבע דקות בלבד לאחר מכן צעד לעבר הכוח מסיבה שאינה ברורה, באופן שבהחלט יכול היה לעורר את חשדו של המשיב.

המערערת עמדה בטיעוניה בעיקר על השיקול העונשי של הרתעת הרבים, וביקשה, באמצעות החמרת עונשו של המשיב, להעביר "מסר חד וברור" בכל הנוגע להקפדה על שימוש ראוי בכוח והימנעות מוחלטת משימוש בירי "כאשר אין לכך הצדקה מבצעית". בנסיבות העניין, בהיותו של המשיב חייל ששירת במג"ב, נדמה כי ההתייחסות להרתעת הרבים מכוונת בפרט כלפי חיילי צה"ל. אף אני סבור כי ערכים כקדושת החיים, טוהר הנשק, כבוד האדם ושמירה על שלמות גופו, מהווים ערכים ראשונים במעלה, ולטעמי יש אף לראות בהם ערכים ההולכים עמנו כעמוד האש לפני המחנה.

אכן כמו חברי השופט אלרון, סבור אני שקשה עד מאוד לבחון את מעשיהם של חיילי צה"ל או של שוטרי משטרת ישראל המצויים בחוד החנית והנלחמים במפרי סדר המיידים לעברם אבנים וכל מיני מרעין בישין המסכנים את חייהם.

עסקינן, לשיטתו, במקרה שיכול היה להסתיים בנסיבות מסוימות בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

בע"פ 6162/10 כבאז נ' מדינת ישראל (11/6/13), מפי כב' הש' רובינשטיין, היתקבל חלקית עירעורו של נאשם, אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הריגה ופגיעה בנסיבות מחמירות ונידון ל- 20 שנות מאסר בגין עבירת ההריגה; שלוש שנות מאסר בגין עבירת הפציעה, מתוכן 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל (שירוצו בחופף לעונש המאסר שהוטל בעבירת ההריגה), מאסר על תנאי ופצוי בסך 150,000 ש"ח. באותו מקרה, על רקע סיכסוך שנתגלע בין הנאשם לצעיר אחר, אשר הסלים לכדי שימוש בסכינים, דקר הנאשם את המנוח שתי דקירות בעכוזו ובחזהו, והדקירה בחזהו חדרה ללבו וגרמה למותו המידי.

...

ראו גם דבריה של כב' הש' וילנר בע"פ 2858/18 ח'ארוף נגד מדינת ישראל (11/11/18), שם נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט מחוזי אשר גזר עונש נוסף מעבר להסדר הטיעון, אך הורה כי ירוצה בחופף לעונש המוסכם, כדלהלן: "רבות נכתב על אודות החשיבות הרבה של מוסד הסדרי הטיעון....אמנם בית המשפט אינו כבול להסכמות הצדדים בהסדרי הטיעון (ראו: בג"ץ 3036/10 נגר נ' פרקליטות המדינה (מחוז תל אביב), פסקה 32 (17.8.2006); ע"פ 2274/12 אבו מאדי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (27.2.2013)), ואולם, נקבע לא אחת כי סטייה מהסדרים אלה תיעשה לעתים נדירות בלבד, כאשר העונש המוצע חורג במידה משמעותית מטווח הענישה הסביר בנסיבות העניין (ראו: ע"פ 5504/12 מסרי נ' מדינת ישראל (7.2.3013). ראו גם: ע"פ 7757/11 פלוני נ' מדינת ישראל (13.2.2013); ע"פ 5845/14 אסט נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.4.2016); עניין מצגר, שם)". שמענו את טיעוניהם של הצדדים ביחס למכלול השיקולים שהנחו אותם בהגיעם להסדר הנדון דידן, האיזונים שערכו בין מכלול השיקולים הנדרשים - חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ריבוין, תוצאותיהן הקשות, הערכים המוגנים שנפגעו, ומדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון דא מחד גיסא, מול הודייתו של הנאשם, האחריות המלאה שנטל על מעשיו, החרטה שהביע והסתמכותו על הסדר הטיעון, תוך מחילה על זכותו לטעון לחפותו ולדרוש מהתביעה כי תוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר מאידך גיסא; בהתחשב בכל אלה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט לעיל, לרבות גילו הצעיר ועברו הנקי, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, מצאנו כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יהא ראוי לסטות מההסכמה אליה הגיעו הצדדים לעניין העונש שיושת על הנאשם.

הנזק שגרם הנאשם למשפחת המנוח ולמתלוננים הוא כבד; לא מצאנו להיעתר לבקשת הסנגור להימנע מלהשית על הנאשם פיצוי בשל היותו חסר כול, כדבריו.

לפיכך, אנו מחייבים את הנאשם לפצות את נפגעי העבירה בגין הנזקים שנגרמו להם במעשיו, כדלהלן: הנאשם יפצה את אמו ואחותו בת ה-26 של המנוח בסכום כולל של 140,000 ₪, בחלקים שווים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שיחרורו, יעבור הנאשם עבירה של המתה בקלות דעת, או עבירה של גרימת מוות ברשלנות, או עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, או עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות או כל עבירת רכוש מסוג פשע.

...

לאור כל האמור לעיל, לאור חומרת העבירות שביצע הנאשם ושילובן יחד, לאור פגיעתן הגבוהה בערכים המוגנים, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת כעולה מהפסיקה, בשינויים המתחייבים תוך שקלול השוני בעובדות ובנסיבות; אני מקבלת את מתחם העונש לו עתר ב"כ המאשימה, וקובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול המעשים בהם הורשע הנאשם, נע בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל, זאת לצד פסילה בפועל שבין 10 ל-20 שנים, ופיצוי לנפגעי העבירה.

למרות האמור, לאור נימוקי הקולא שפורטו לעיל, החלטתי להציב את עונשו של הנאשם בסמוך מעל אמצע המתחם שנקבע.

לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 וחצי שנים.

עם השלמת החקירה, ולאחר בחינת ממצאיה על ידי התביעה הצבאית, נשלח לחייל מכתב "יידוע לפני הגשת כתב אישום", בו הובהר כי קיימת אפשרות שיוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין הארוע הנידון, ובמסמך "עקרי עובדות ועבירות מרכזיות לקראת שימוע" (להלן: מיסמך השימוע) שצורף למכתב האמור, צוינו העבירות הבאות: המתה בקלות דעת, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והשמדת ראיה.

הובהר כי עמדת המשיבים היא כי בשלב השני של הארוע בו נפגע המנוח, להבדיל מהשלב הראשון בו ניפצע העותר 2, החייל התרשל וסטה מהוראות הפתיחה באש, ועל כן הועמד לדין פלילי בגין גרם מוות ברשלנות, למרות שמדובר בארוע מבצעי.

...

לצד זאת, המשיבים הגיעו למסקנה כי לא ניתן לשלול את גרסתו של החייל, לפחות בראייתו הסובייקטיבית, שהייתה עקבית לכל אורך הדרך ונתמכה בראיות חיצוניות, ולפיכך לא ניתן לייחס לו עבירות מחשבה פלילית.

על רקע מכלול הנסיבות, ולאחר עיון ובחינת הדברים אני סבור כי יש לדחות את העתירה.

ואולם, לאחר בחינה נוספת של חומר הראיות על רקע הליך השימוע שנערך לחייל, הגיעו המשיבים למסקנה כי אמנם החייל נהג ברשלנות תוך סטייה מהוראות הפתיחה באש בשלב השני של האירוע, אך לא ניתן לייחס לו פעולה מתוך מחשבה פלילית, היינו פעולה מכוונת לפגוע בחפים מפשע.

באשר לטענה בדבר נתוק הקשר הסיבתי העובדתי בין היתנהגות המערערים לבין "היתנהלות המנוחה", נקבע, על בסיס חוות דעת מומחים, כי: "במעשיהם ובמחדליהם תרמו [המערערים] תרומה עצמאית להחמרה במצבה של המנוחה, ולבסוף למותה" (פסקה 137 להכרעת הדין).

לעמדת המשיבה, הגם שפשרל הורשע לבסוף בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ולא בהמתה בקלות דעת (ועל כך לא הוגש ערעור מצידה), הרי שנסיבות העבירה ממקמות את המודעות של פשרל בקירבה רבה למודעות בפועל (כפי שנידרש ביסוד נפשי של קלות דעת).

מהנדסי הגשר ומארגני הארוע הורשעו, בין היתר, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות (שניים מהנאשמים הושעו בעבירות נוספות לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969).

...

סיכומו של דבר, המסקנה המשפטית ביחס לשלושת הנאשמים הייתה כדלקמן: בגיו הורשע בעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין; פשרל הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק; וחיון זוכה מהעבירה שיוחסה לו. גזר הדין ביום 15.9.2022 נגזר דינם של המערערים.

בהינתן האמור, ועל בסיס הפסיקה שהובאה לעיל, סבורני כי גם בעניינו של פשרל בית המשפט המחוזי החמיר במעט עם קביעת מתחם הענישה.

על יסוד כל הטעמים לעיל, אני סבור כי יש להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל על פשרל ולהעמידו על 12 חודשי מאסר.

סוף דבר: המנוחה איבדה את חייה בנסיבות טרגיות.