גרימת מוות ברשלנות ונהיגה רשלנית - ערעור על הרשעה ועונש

כללי המערער הורשע על יסוד הודאתו בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות וגרימת נזק לרכב, ואי מתן זכות קדימה.

במקרה דנן, המלצת שירות המבחן עוסקת בעונש החורג לקולה ממיתחם הענישה הראוי ואינה משקפת כלל את מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה.

...

לעניין הפיצוי – במהלך הדיון באה חזרה מהטענה בעניין זה. ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות הטענה בדבר חזרה מהודיה על הסף ולו מהטעם שלא באה עמדת בא כוחו הקודם של המערער, זאת כאשר נטען לכשל בייצוג, בניגוד לכלל החל בסוגיה זו. בנוסף, חזרה מהודיה בשלב הערעור מתקבלת בנסיבות חריגות ונדירות ולעיתוי העלאת הטענה יש משקל מכריע.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

ההליכים בבית-משפט קמא: המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בגרימת מוות ברשלנות; נהיגה ברשלנות וגרימת נזק לאדם; ואי מתן זכות קדימה - זאת לאחר שאוטובוס, נהוג על ידי המערער, הגיע לצומת, פנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרכבו של המנוח מיכאל ניסנוב ז"ל (להלן: "המנוח"), ורכבו של המנוח, שנסע באותה שעה בכיוון הנגדי, היתנגש בו. כתוצאה מכך נהרג המנוח, וארבעה ילדים קטינים שהסיע המנוח ברכבו ניפצעו.

אשר לעונש שנגזר על המערער - על פי פסיקת בית המשפט העליון, העונש הראוי למי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, הנו מאסר בפועל.

...

סוף דבר - אין ספק, וכמתואר מעלה, כי האירועים הקשים הטביעו חותמם בחיי המבקשים, החווים את תוצאות התאונה.

סוף דבר: משקופחו חיי אדם ברשלנותו של נהג, המדיניות השיפוטית היא מאסר בפועל, בהיעדר נסיבות אישיות חריגות מאוד המצדיקות זאת".

אשר לעונש שנגזר על המערער – לגבי תקופת המאסר בפועל, למשך 18 חודשים – בהתחשב ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, העומד על פי קביעת בית-משפט קמא על 12 חודשי מאסר, בהתחשב בנסיבותיו של המערער, ומנגד בכך שהודאתו של המערער ניתנה לאחר שמיעת חלק מהראיות ובכך שלמערער הרשעות תעבורה קודמות – תקופת המאסר ארוכה מהמקובל במקרים דומים, ואנו מורים על העמדת תקופת המאסר בפועל על 15 חודשים, חלף 18 חודשים (החל ממועד התייצבות המערער למאסר ביום 24.12.17).

בית המשפט העליון קבע כי היתערבות תהא רק במקרים בהם ישנן נסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, עיין והשווה לרע"פ 4562/18 בן טוב נ' מדינת ישראל (12.08.18) , שם נדונה בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בגדרה נדחה עירעורו של המבקש על פס"ד של בימ"ש שלום לתעבורה, במסגרתו הורשע המבקש בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית –בשל כך שנסע לאחור, בכביש חד-סיטרי נגד כיוון התנועה ופגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש, שלא במעבר חציה .

...

הנאשם כפר, נשמעו ראיות ובסופו של דבר הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

סיכומו של דבר, ב"כ הנאשם ביקש לפעול במידת הרחמים להסתפק בהטלת מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות ולהימנע בנסיבות המקרה דנן ונסיבותיו של הנאשם, מהטלת מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט העליון חזר וקבע, כי במקרים חריגים בלבד יהא המורשע פטור ממאסר בפועל בשל נסיבותיו האישיות [עיין: ע"פ 8189/17 בן חיים נ' מדינת ישראל הרכב כב' השו': א. חיות, נ. סולברג, י. אלרון (07.02.18), הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ;נהיגה בלי רישיון נהיגה ;אי-ציות לרמזור אדום.

בית המשפט העליון קבע כי התערבות תהא רק במקרים בהם ישנן נסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, עיין והשווה לרע"פ 4562/18 בן טוב נ' מדינת ישראל (12.08.18) , שם נדונה בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על פס"ד של בימ"ש שלום לתעבורה, במסגרתו הורשע המבקש בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית –בשל כך שנסע לאחור, בכביש חד-סטרי נגד כיוון התנועה ופגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש, שלא במעבר חציה .

סוף דבר בהתחשב בעבירות בהן הורשע הנאשם, חומרה, חובות הזהירות שהופרו , מידת הרשלנות הגבוהה, מידת הפגיעה בערך המוגן, מדיניות ענישה, מתחם ענישה, נסיבות אחרות שאינן נעוצות בעבירות וכל הנטען בפניי- על הנאשם מוטלים העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל.

ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09) (להלן: "עניין אלמוג"): המערער, שבעברו, בין היתר, 2 הרשעות בגין נהיגה במהירות מעל המותר, הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ושל נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם.

סעיף 64 לפקודת התעבורה קובע כי עונש מאסר לעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית לא יפחת משישה חודשים: "העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חודשים; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין". סעיף 40 לפקודת התעבורה קובע כי לצד כל עונש אחר, תתוסף פסילת רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 64 או לפי סעיף 64א, דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע פסילת רישיון נהיגה כעונש חובה ולתקופת מינימום גם בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשיכרות (שהעונש המירבי עליה הוא מאסר שנתיים או קנס): "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". הוראות חיקוק אלה מבטאות את גישתו המחמירה של המחוקק בענישת מי שגרם בנהיגתו הרשלנית למותו של אדם ומי שנהג בשיכרות.

...

המסקנה העולה מתוך סקירת הפסיקה היא שבמקרה שלפני יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, לא כזה שירוצה בעבודות שירות.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם: 12 חודשי מאסר בפועל ויום אחד.

כמו כן, אני מורה להפנות תשומת לב שירות בתי הסוהר כי בעת מיון הנאשם למקום ריצוי המאסר חשוב להציב הנאשם בחברת עוברי חוק מתחום התעבורה והימנעות מהצבתו עם בעלי התנהגות עבריינית.

" עוד הוסיף בית המשפט העליון מבלי שהתערב במיתחם ומבלי ששינה אותו (כפי שעשה גם בית המשפט המחוזי לאחר שהגדיר את הרשלנות כגבוהה אף שבית המשפט השלום הגדיר במקור את הרשלנות כבינונית/גבוהה): "רשלנותו הגבוהה של המבקש, קפחה את חייו של הולך רגל אחד, וגרמה לחבלות קשות להולכת רגל נוספת. משאלה הם פני הדברים, דומה כי בית משפט השלום הלך כברת דרך משמעותית לטובתו של המבקש, משבחר להשית עליו עונש של 10 חודשי מאסר בלבד, המצוי בסמוך לרף התחתון של מיתחם הענישה שנקבע למעשיו (כאשר הרף העליון עומד, כזכור, על 24 חודשי מאסר). לפיכך, סבורני כי אין כל הצדקה להקלה נוספת בעונשו של המבקש. אציין, כי מקובלת עליי, בהקשר זה, החלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר למבקש לעבור סדרת טיפולים אונקולוגיים, טרם תחילת ריצוי המאסר, אך לא להקל בעונשו, לגופו של עניין." ובהמשך לפרשת אלגרבלי לעיל, שנדונה במקור בפני כב' סגנית הנשיא חקלאי, אביא להלן חלק מאזכורי הפסיקה אשר שמשו בהחלטתה לקביעת המיתחם ושיפים גם לפרשה זו: רע"פ 2994/15 ניסים כהן נ. מ"י: המערער הורשע בבית משפט קמא בתיק גמ"ר (פ"ת) 10-12-12 לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של אי ציות לרמזור אדום וגרימת מוות ברשלנות.

ע"פ 3626/10 חי וייץ נ. מ"י המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה בנגוד לאור האדום.

...

ידוע לי כי מותבים שונים פסקו פיצוי כזה או אחר בעבר (ואודה שגם אני גזרתי מספר פעמים רכיב ענישה כזה במיוחד כאשר היה מוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר), אולם, אני סבור כי הכנסת רכיב זה כחלק מהענישה, אינו נכון, ויוצר מצג כאילו בעצם תשלום הפיצוי ממחולל המוות ברשלנות למשפחת הקורבן יש משום "סגירת האירוע" ולא כך הדבר.

יחד עם זאת, אין אני סבור כי נכון או ראוי או מכבד ביחס למנוחה ומשפחתה באירוע כזה, להכניס פנימה עניינים כספיים אותם נגדיר כ"פיצוי" ונכון בעיני כי כל נושא הפיצוי הכספי יישאר להליך האזרחי הנפרד בהתאם לחוק.

לפיכך, הנני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: גוזר על הנאשמת 7 חודשים של מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח.