גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל

על הפסיקה הנוהגת במקרה של גרימת תאונת דרכים קטלנית, עקב אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 5981/20 גבור קיש נ' מדינת ישראל (13.10.20): המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, ואי האטה לפני מעבר חציה.

...

לא בנקל מורים אנו כי אדם בגיל כה מבוגר, שלוקה בבריאותו, יישא במאסר במשך תקופה לא מבוטלת מאחורי סורג ובריח.

בהיעדר הסדר סטטוטורי ייחודי בעניינם של מורשעים שגילם מופלג, גזר בית המשפט לתעבורה את דינו על פי השיקולים המנויים בסעיף 40יא לחוק העונשין, תוך שזקף לזכותו את גילו המתקדם ואת מצבו הרפואי, והציב מנגד את נסיבותיו הפרטניות המחמירות, ובכלל זאת הרשעותיו הרבות בעבירות תעבורה, מהן שתיים אף לאחר מועד האירוע דנן.

הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.

לאור האמור לעיל ולאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה בתיק שבפני, קרי, גרימת מותו של הולך רגל שחצה את הכביש שלא במעבר חציה, והספיק לחצות כימעט את מלוא רוחב המסלול בו נסע הנאשם, כשעסקינן ברשלנות בינונית מצד הנאשם שנלמדת מחריגה מן המהירות המותרת ומאי מתן תשומת לב להולך הרגל החוצה את הכביש אשר התרשל התרשלות קלה בחצותו באלכסון מיתרחק, אני קובעת כי מיתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה של 8-16 חודשים, לצד רכיב פסילה של 8-15 שנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס ופצוי.

בין שתי הרשעותיו אלו הורשע בעבירות נוספות מסוג בררת משפט של שימוש אסור בטלפון (5 עבירות), אי מתן זכות קדימה להולך רגל (2 עבירות), ועוד עבירות בטיחותיות.

...

בהיעדר הסדר סטטוטורי ייחודי בעניינם של מורשעים שגילם מופלג, גזר בית המשפט לתעבורה את דינו על פי השיקולים המנויים בסעיף 40יא לחוק העונשין, תוך שזקף לזכותו את גילו המתקדם ואת מצבו הרפואי, והציב מנגד את נסיבותיו הפרטניות המחמירות, ובכלל זאת הרשעותיו הרבות בעבירות תעבורה, מהן שתיים אף לאחר מועד האירוע דנן.

ראו למשל דברי כב' הנשיאה דאז, הש' ד. בייניש ברע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ. מ"י: "יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות". סבורני כי עונש מאסר בפועל, בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, לצד רכיב פסילת רישיון לצמיתות, פיצוי סמלי למשפחת המנוח ועונשים נלווים הינו עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

פסילה בפועל הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.

נוכח האמור, למבקש מיוחס חשד בעבירות של נהיגה בקלות ראש, הפקרה לאחר פגיעה, אי מתן זכות קדימה להולך רגל בכביש, שבוש מהלכי משפט וגרימת מוות ברשלנות.

...

"ראיתי צבע שחור ואדום ואז החלטתי לעצור ולבדוק מה זה כי זה גם מפריע לנתיב הציבור כי אני נאלצתי לברוח מהנתיב". לדבריו ביקש משני פקחים שנסעו עמו לבדוק במה מדובר ואלה זיהו כי מדובר בגופה על הנתיב.

כשנשאל האם ראה את האוטובוס עם המכה, השיב: "ראיתי את המכה של האוטובוס בחניון, צילמתי את הפינה איפה שיש נזק, ולא נראה לי שזה מהאבן... ויש מכה גם בפח וגם אין אבק של האבן על השמשה...". צילום הנזק שצילם מזאריב צורף לחומר החקירה, וכעולה ממנו השמשה השמאלית של המטרונית, שלצד הנהג מנופצת ונראה נזק נוסף בפח שמתחת לשמשה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

הנאשמת היתה נהגת צעירה שלא נתנה זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה, היתעלמה ממכוניות שעצרו כדי למלא את חובתן והמשיכה בנסיעה במהירות תוך עקיפת כלי הרכב העומדים.

ב"כ המאשימה מפנה לפסיקה לפיה יש להחמיר בענישה בנסיבות של גרם תאונת דרכים: רע"פ 2996/13 טטיאנה נייאזוב נ' מדינת ישראל ‏, הענישה הנדונה במסגרתו עסקה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים; וכן ל-רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל, במסגרתו נקבע כי לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף בתאונות דרכים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר מדובר בחבלות ופציעות חמורות.

על נאשם שהורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה רשלנית, אי מתן אפשרות להולכת רגל להשלים את החציה בביטחה, וגרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש.

...

לנוכח כל המקובץ לעיל, אני מציבה את הנאשם באמצעו של המתחם ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 1,000 ₪.

התאונה, מותו של המנוח והחבלות שנגרמו לנפגעת נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של הנאשם אשר התבטאה בכך שלא היה ער למתרחש בדרך בכיוון נסיעתו לרבות המתרחש על המדרכה בצידי הכביש, לא הבחין במנוח ובנפגעת עובר לתאונה, האיץ מהירות נסיעתו בעת שהתקרב למעבר החציה במקום להאט, הבחין במנוח ובנפגעת באיחור ניכר נהג ברשלנות ובחוסר זהירות ולא נתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר החצייה.

...

אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות - הרי שדינה להידחות.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול הנתונים ולרבות לעמדת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי אין זה מקרה בו יאמץ בית המשפט את האפיק השיקומי ויסתפק בהטלת ענישה שתרוצה בעבודות שירות, אלא יש לגזור את עונשו של הנאשם בקירוב לרף התחתון אשר ירוצה בפועל, מאחורי סורג ובריח.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים שצוינו, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים.