במועד שאינו ידוע במדויק, סמוך לפני מועד ארוע הירי מושא האישום, החזיק הנאשם בנשק מסוג תת מקלע או בנשק דומה, ובמחסנית לנשק ובתחמושת המתאימה לנשק, בלא רשות על פי דין להחזקתם, והחליט לירות ולפגוע במתלונן באמצעות תת המקלע, על רקע הסיכסוך בין המשפחות, בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה.
הנאשם מבקש להסתמך על הפסיקה שלהלן:
ע"פ 1682/22 סבג נגד מדינת ישראל (ניתן ב-11/9/22) (פורסם בנבו), המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירות נשק, החזקת סכין, וירי באיזור מגורים, בצוותא חדא, על רקע סיכסוך, בית המשפט המחוזי קבע מיתחם עונש הנע בין 30 ל-60 חודשי מאסר, והטיל על המערער, שהוא בעל עבר פלילי מכביד, עונש מאסר של 45 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים.
בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13), הובאו הדברים בזו הלשון: "האלימות הגואה במקומותינו אינה גזירת-גורל ולא כורח המציאות. יש צורך לשנות את המאזן. במקום שאזרחים ישרים תמימי-דרך יִרְאו ויִרָאו, יחששו לביטחונם, יהיו אלה העבריינים האלימים – בכוח ובפועל – שאימת הדין תפול עליהם, והם יֵרתעו מפני שימוש בנשק קר וחם לשם חיסול חשבונות בעשיית דין עצמית. שינוי המאזן – הסבת יראת האנשים התמימים לאימת אנשי-המדון – צריך להיעשות גם באכיפה ובענישה קשה"; ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5/11/19), מפי כב' הש' אלרון); ע"פ 1275/22 פלוני נ' מדינת ישראל (30.11.22): "... מדובר בתופעה המאיימת על הסדר הצבורי, על בטחונם האישי של אזרחי המדינה ועל חוסנה של החברה. זו מחייבת צעדי אכיפה בלתי מתפשרים וניהול מאבק נחוש במחולליה. גם בית המשפט נידרש לתרום את חלקו למאבק זה, על-ידי החמרת הענישה ומתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה בעת גזירת הדין (ע"פ 3169/21 מדינת ישראל נ' אגבריה, פסקה 6 (21/6/21)".
בעניינינו אין מדובר בהחזקת נשק ונשיאת נשק בלבד אלא שימוש אלים בו במקום צבורי לאחר תיכנון מקדים, ליד בית ספר בו מתגודדים ילדים, תוך שהנאשם ארב למתלונן שייצא מבית הספר בכוונה לירות ולפגוע בו. ואכן בפועל, אחד הנערים (סאהר) ניפצע מהירי.
שם הנאשם היתעמר בארוסתו ומשפחתה לאחר שזו סירבה להנשא לו. הוא איים, הגביל את חופש התנועה שלה, ונקט באלימות אובססיבית מס' פעמים כדי להצר את צעדיה.
...
תחילה יש לקבוע, אפוא, את מתחם הענישה ההולם את העבירה בנסיבות הקשורות בביצועה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול השיקולים הנדרשים, ובהתחשב בחומרת העבירות פוטנציאל הסיכון הרב הגלום בביצוען, פוטנציאל שהתממש בענייננו, הערכים החברתיים שנפגעו ומידת פגיעתם, הצורך בהרתעת היחיד והרבים מעשיית שימוש שלא כדין בנשק וכן במדיניות הענישה הנהוגה, בהתאם לפסיקה כמפורט לעיל ובנסיבות הספציפיות, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את העבירות בענייננו נע בטווח שבין 4 שנים ל-7 שנים.
לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן:
חמש שנות מאסר בפועל (60 חודשים) בניכוי ימי מעצרו מיום 23/2/22.