גרימת חבלה של ממש עבודות שירות

בעפ"ת (ת"א) 24519-02-15 אליהו מוטולה נ' מדינת ישראל (12.3.15) – בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, וחבלה של ממש, כשרוכב אופנוע ניפצע קשה, ורגלו נכרתה מעל הברך, ונגרמו לו שברים נוספים, נגזרו על המערער 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, פסילה בת 11 חודשים, פסילה על תנאי וקנס.

...

בנסיבות אלה, משלא הוכח לפני אשם תורם של רוכב האופנוע, טענת ההגנה בעניין זה נדחית.

אני דנה את הנאשם לשלושה חודשי מאסר בפועל.

אני דנה את הנאשם ל- 6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

זאת ועוד במקרים דומים של נהיגה רשלנית ברף הגבוהה שגרמה חבלה של ממש הוטלו עונשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות – ראו והשוו רע"פ 133/14 אלינור בוארון נגד מדינת ישראל (4.2.14); עפ"ת (חי') 21727-08-14 אזולאי נגד מדינת ישראל (5.10.14); עפ"ת (חי') 65804-11-20 מדינת ישראל נגד אלקובי (10.12.20); כן ראו רע"פ 3972/19 צביה קנטור גוז נגד מדינת ישראל (17.6.19) (להלן: "קנטור"), שם דובר על רשלנות גבוהה בתאונת דרכים קשה שגרמה לחבלות של ממש למספר נפגעים והוטל על הנאשם צו של"צ ופסילה בפועל של 32 חודשים לצד מאסר מותנה וקנס.

...

דיון והכרעה; לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט קמא ובכל החומר הרלוונטי ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ולהלן נימוקי.

לאור האמור לעיל, במקרה דנן בו עסקינן, בנהיגה תחת השפעת סמים, ברף רשלנות גבוהה ובחבלות הקשות שנגרמו לנפגעות, כן בשים לב למדיניות הענישה אני סבור כי העונש שהוטל על המשיב אינו חורג כל עיקר ממדיניות הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים והעיקר בוודאי שאינו סוטה ממנה במידה ניכרת, שמצדיקה התערבות בית המשפט בערכאת הערעור – רע"פ 6579/12 אוחיון נגד מדינת ישראל (9.9.12); כן ראו עניין קנטור.

בית משפט קמא לקח בחשבון, כשיקולים לחומרה, את הפגיעות החמורות שנגרמו לנפגעות התאונה, ורמת רשלנותו של המשיב ברף הגבוהה ומנגד כשיקולים לקולא התחשב בהודאתו של המשיב, לקיחת אחריות והבעת חרטה וצער ובסופו של יום הטיל על המשיב מאסר בפועל של 9 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, שהינו ברף האמצעי של מתחם הענישה שקבע ואשר תואם את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים ולצד זאת הטיל על המשיב פסילה בפועל של 48 חודשים, זאת לצד ענישה נלוות של קנס ופיצוי לנפגעות, כך שבית משפט קמא ערך איזון ראוי בין השיקולים הנוגדים והעונשים שהטיל על המשיב משקפים איזון ראוי זה. נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בשולי הדברים יצוין כי לאופנוע נגרם נזק כבד ולמשאית נגרם נזק קל. בגין מעשיו, יוחסו למבקש עבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); ונהיגה בקלות ראש שגרמה חבלה של ממש לאדם ונזק לרכוש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2), (3) לפקודה.

בגזר דינו מיום 22.11.2023, בית משפט השלום לתעבורה (השופטת י' כתילי) הטיל על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

...

לנוכח כל האמור, בית משפט השלום הגיע לכלל מסקנה כי ״נהג סביר לא יכול ולא חייב לצפות התנהגות כה קיצונית של נהג האופנוע״ ועל כן מדובר ב״גורם זר מתערב״ המנתק את הקשר הסיבתי המשפטי שבין אופן נהיגת המבקש לבין התאונה.

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

״ (ע״פ 10332/03 בלייכר נ׳ מדינת ישראל, פ״ד נח(3) 954, 960 (2004); ההדגשה הוספה – י׳ א׳) משאלו הם פני הדברים, אין הצדקה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת "גלגול שלישי". סוף דבר: הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

בגין האמור, המבקש הואשם בעבירות של אי שמירת רווח לפי תקנה 49 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; נהיגת רכב בהיות הנהג שיכור (אויר נשוף) לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); נהיגה בקלות ראש לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודה; ועבירה שגרמה לחבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודה.

לנוכח האמור, נגזרו על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירות של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בשיכרות או נהיגה בזמן פסילה, למשך שנתיים; 40 חודשי פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; 8 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, לבל יעבור עבירה שבה הורשע או אחת מהעברות המפורטות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודה, למשך 3 שנים; וקנס בסך 2,500 ש"ח. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה.

...

דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בעתירתה העונשית ביקשה ההגנה כי יוטל על הנאשם עונש שלא יעלה על שני חודשי מאסר בפועל, שכן הנאשם לא יכול לבצע עבודות שירות כעת.

בעפ"ג (ב"ש) 42435-04-23 אבו טאהא ואח' נ' מ"י (21.6.23) הורשעו המערערים בבצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, בגין כך שבמהלך מסיבה אליה הגיעו הנאשם והמתלונן כל אחד עם חבריו, דחף המערער 1 את חברו של המתלונן ובהמשך החליפו דברים ביניהם.

...

בשים לב למכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשי מאסר לבין 18 חודשים, לצד ענישה נלווית.

סופו של דבר, לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים ובכלל זה מהות מעשיו של הנאשם ונסיבותיו האישיות ובכלל זה עברו הפלילי, ומנגד הירתמותו להליך הטיפולי, שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, ולהסכמת הצדדים באם התסקיר יהיה חיובי, מצאתי כי יש לגזור על הנאשם את עונשו בתחתית מתחם הענישה.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.