גרימה לעזיבת מדינה לשם זנות או עבודה כפולה

עוד לפני זה, סליחה, אני לחוץ פשוט, ראיתי עוד חבורה מאחוריהם עם קפוצ'ונים, ידיים בכיסים באור יום, שזה היה נראה לי מוזר, פיתאום נכנסתי ללחץ כזה, הייתי עם אבא שלי, ובאותו רגע שסימון הביא לי את הכאפה לחלק הגוף העליון אז הלכתי אחורה, ראיתי אותו עם הסכין יפנית ביד, תוך כדי שאני אומר 'תעצרו, אנחנו בעבודה', הוא אמר לי 'אתם גברים על אחד? אני אאנוס אתכם, אני ארצח אתכם, אני אאנוס את אחותך'.

אמרתי להם 'תלכו, תעזבו אותנו', פה הכנסתי את האקדח, אני רואה שהם לא עוזבים אותנו, פה הוא ממשיך סימון, ממשיך, תעצרי בבקשה רגע, טיפה אחורה אם את יכולה, המשיכו לנסות לחתוך את אבא שלי ואת אחי בפנים, אני רואה את כל הדבר הזה ותוך כדי שהמנוח אומר לי את המילים האלה אני עובר אותו.

בהתבקשו בחקירה הראשית לתאר את ההתרחשות בארוע העקרי אמר (עמ' 119 מש' 10 לפרוט'): "ת. סה"כ כמו שאמרתי אני ואוראל בחוץ, מחכים לסחורה, פיתאום אנחנו מסתכלים, כאילו אני יותר נכון מסתכל, ואני שומע 'ארבע על אחד, אה? אתם גברים חמש על אחד?' אני מסתכל, מגיע בן אדם מולי, מאחוריו עוד בן אדם שאני לא מזהה עדיין שזה סימון, ומאחורה אני רואה עוד כמה אנשים, אבל הבן אדם שמגיע, לא יודע, אני רואה שהוא מגיע כאילו הולך הליכה קרה כזאת, אז אני מסתכל ואז אני רואה את סימון גם כן מגיע ואני חושב לעצמי אולי הם הגיעו, לא יודע, לדבר, אולי, ופתאום אני רואה עוד אנשים וכשהבן אדם הזה מתקרב אליי אז גם סימון בא מאחורה, הם מתייצבים מולנו ואוראל בצד ימין שלי והוא אמר לאוראל 'עכשיו יא בן זונה עכשיו בוא' ואני רואה אותו עם הסכין מתקרב לאוראל [מדגים תנועת דקירה], פיתאום הוא אמר לו 'עכשיו יא בן זונה אני הורג אותך'. ואז מאותו רגע, אני מסתכל רק על הסכין ואני חושב רק על הילדים שלי וחושב רק על אישתי ורק על ההורים שלי שלא יקרה לנו שום דבר. מאותו רגע אני הולך אחורה, אני מנסה ללכת איפה שסימון והסכין הולכים. מבחינתי אני רואה אותו כמטאור שרק אחריו, לא יודע, לשמור, ללכת אחורה, שחס וחלילה לא יעשה משהו עם הסכין, ואז אני רואה עוד אנשים מגיעים, אני שומע צעקות, דוקרנים, אלות, 'עכשיו אנחנו מורידים אתכם, אתם לא יוצאים מכאן'. אני לא יודע איך לתאר את זה.

הלה העיד על כך כי בדק את הנשק בו עשה הנאשם שימוש בארוע ומצא כי: "ת. זה נשק מסוג וולטר שאת המספר אני לא זוכר כרגע, זה נשק שהוא חצי אוטומאטי, מחסנית של 8 כדורים, 7.65 מ"מ ולא 9 כפי שכתוב באחד הדו"חות המשטרתיים. הנשק הזה הוא בעל פעולה כפולה והנצרה שלו היא אם דורכים את הנשק ומכניסים כדור לבית הבליעה וסוגרים את הנצרה, הפטיש נופל בלי לבצע ירי והנשק נשאר נצור כל עוד לא פותחים את הנצרה. ברגע שפותחים את הנצרה אפשר ללחוץ על ההדק לחיצה ארוכה ואז המנגנון מבצע ירי. האפשרות השנייה זה לטעון את הנשק ע"י דריכה ולבצע ירי בלחיצה קצרה וקלה. הלחיצה בפעולה כפולה דורשת לחיצה יותר ארוכה ויותר קשה.

"המבחן הראשון הוא: האם ההיתנהגות המקנטרת השפיעה בפועל על הנאשם עד כדי לגרום לאבוד שליטתו העצמית, כך שביצע את המעשה הקטלני בלי לחשוב על תוצאת מעשהו? המבחן השני הוא: האם 'אדם מן היישוב' היה עשוי, בהיותו נתון במצבו של הנאשם, לאבד את השליטה העצמית ולהגיב בדרך הקטלנית בה הגיב הנאשם? רק אם התשובה לכל אחת משתי השאלות הללו היא חיובית, לא ייחרץ דינו של הנאשם לרצח והוא יורשע בהריגה" (עניין מחאמיד, בפיסקה 31; ע"פ 369/69, בנו נ' מדינת ישראל, פ"ד כד(1) 561, 579 (1970).

...

במקרה שנדון בפרשת טדסה (ע"פ 3279/21) מצא בית המשפט העליון שעבירת רצח הולמת את מעשהו של המערער בקובעו "...מצטרפים מספר היבטים – המערער נושא נשק מספר שנים, הוא מיומן בשימוש בו; ביצע שימוש באקדח, כלי נשק אשר אין ספק בהיותו כלי קטלני ... כיוון את האקדח לראשו של אלירז וירה באקדח רק כאשר עמד בטווח קצר וקרוב לאלירז..." בעניין פרשת משה וואסה (ע"פ 1213/21) נקבעה ההחלטה להמית על סמך יישום מבחני העזר "יישומם של מבחני עזר אלו במכלול מלמד אף הוא, על קיומה של ההחלטה להמית. כך נובע בין היתר מהשימוש בכלי קטלני – אקדח; מכך שהירי בוצע מטווח קצר; ומהסכסוך שקדם לירי". אשר למיקום הפגיעה ומספר הפגיעות נקבע כי "...פגיעה באזור רגיש בגופו של הקרבן עשויה להיות אינדיקציה לקיומה של כוונה להמית אף כאשר מדובר בפגיעה אחת בלבד ... גם במקרה זה, יש לראות במיקום פגיעת הקליע בראשה של המנוחה כאינדיקציה משמעותית להלך רוחו של המערער". במקרה דנן הנאשם ירה תוך כדי תנועה, הן לעבר המנוח, הן לעברו של סימון, הנאשם לא כיוון את קנה האקדח אל איבר חיוני של הקרבן או של סימון אלא למרכז הגוף.

סוף דבר אשר על כן, על דעת כל חברי המותב פה אחד, הננו מזכים את הנאשם מעבירת הרצח בכוונה תחילה וניסיון הרצח ותחתן מרשיעים אותו בעבירת הריגה על פי סעיף 298 (הישן) לחוק העונשין וסעיף 329(א)(2) לחוק.

כן הננו מרשיעים את הנאשם בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, החזקת ונשיאת נשק, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סכין שלא כדין.

באישום הראשון לכתב האישום המאוחד, הנאשם הורשע בביצוען של העבירות הבאות: איומים (ריבוי עבירות) לפי סעיף 192 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממש של בת זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; היזק לרכוש במזיד (שתי עבירות) לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

מיד ובסמוך לכך, בכניסה ליישוב מכבים, על רחוב הר תימנע (להלן: המקום), החל הנאשם לצעוק על המתלוננת "בת זונה", ואמר "אני אכניס אותנו לעץ" והורה למתלוננת לעצור את הרכב.

למשמע צעקותיה של המתלוננת, הגיעו למקום דוד קסורלה ובניו, עידו קסורלה ואחיו, יליד 2004 (להלן: דוד, עידו, ו-הקטין בהתאמה וביחד האחרים) והפרידו בין הנאשם למתלוננת, אשר עזבה עם הקטינים את המקום.

ג. לגבי כתב האישום המאוחד שעניינו אלימות כלפי אישתו ההגנה טענה שמיתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר בפועל ולגבי כתב האישום הראשון שענינו איום על רופא, המיתחם אמור להתחיל ממאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.

בררת המחדל הסטאטוטורית בסוגיית ניכוי ימי המעצר מופיעה בסעיף 43 לחוק העונשין אשר קובע כי "מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". חרף האמור, בפסיקה נקבע כי ככלל, ראוי שהתקופה בה שוהה נאשם במעצר עד הרשעתו וגזירת דינו, ינוכו מעונש המאסר הסופי, על מנת להמנע מכפל ענישה, ורק במקרים חריגים תהיה הצדקה שלא לנכות את תקופת המעצר מתקופת המאסר (ע"פ 5760/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.6.15) פסקה 22; ע"פ 4152/13 ישראלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.2.14) פסקה 10).

...

לכן, לפי טענת ההגנה, יש לנכות מהמאסר שיושת עליו בתיקים שבפניי את התקופה שבגינה היה בסטטוס של "שפוט – עצור". טענה זו דינה להידחות.

לכן, הנני קובע שינוכו מתקופת המאסר שתושת עליו בתיקים שבפניי, רק הימים שבהם היה בסטטוס של עצור ימים או בסטטוס של עצור עד תום ההליכים, אך לא הימים שבהם היה בסטטוס של אסיר.

לסיכום, הנני קובע כדלקמן: א. ראשית, הימים שבין 19.1.22 ו-20.1.22 שבהם הנאשם היה בסטטוס של עצור בגין כתב האישום המאוחד ינוכו.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 13781-02-21 מדינת ישראל נ' אמירמוב(עציר) בפני כבוד השופטת הבכירה, טל אוסטפלד נאוי המאשימה מדינת ישראל ע"י שלוחת תביעות ראשון לציון הנאשם ולדימיר גודז אמירמוב ע"י ב"כ עו"ד אסנת מוליארסקי כדורי גזר דין

שירות המבחן סבר כי ענישה בדרך של עבודות שירות עלולה לגרום לנסיגה במצבו הרגשי – נפשי של הנאשם.

הנאשם מתפקד במרבית הזמן בצורה עצמאית ומודע להתנהלות כלכלית כשלאחרונה מיתקיים עמו שיח אודות עזיבת הדירה הקבוצתית ומעבר לדירה עצמאית בקהילה.

הנאשם הפר הוראה זאת, היתקשר לגרושה ואמר לה על אביו כי "הוא שרמוטה בדיוק כמוך. הוא בן זונה" ובהמשך אמר "הוא זונה ומי שיזיין אותו זה רק אני. רק שתדעי. זה ענין של זמן. זה שהוא יוצא מהבית אני אזיין את אימא שלו וזה שהוא לא יוצא מהבית זה בזכותי"; עוד אמר "זה שאני אזיין אותו אני אזיין אותו בתחת". ביהמ"ש השית על הנאשם מאסר למשך 3 חודשים בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים, לטיעוני הצדדים ולתסקירי שרות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי על אף החומרה שבמעשי הנאשם, עסקינן באחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם הליך שקומו של הנאשם מצדיק סטייה לקולה ממיתחם העונש ההולם, עד כדי המנעות מהשתת עונש מאסר, בשל כך שמתקיים בו אותו ניצוץ המבטא "סיכוי של ממש שישתקם". להערכת שרות המבחן, קיימת חשיבות כי הנאשם ימשיך הישתלבותו בהליך הטיפולי ועל כן המליץ להעמידו בצו מבחן למשך שנה.

אין בידי לקבל את עמדת המאשימה לפיה בשל העדר שילוב בהליך טפולי בתחום ההיתמכרות לאלכוהול אין מדובר בהליך שקומי, וזאת בעיקר מן הטעם כי גורמי הטיפול בעצמם, הן שירות המבחן והן גורמי הטיפול במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, אינם סבורים כי הנאשם זקוק לטפול בתחום זה. אדרבה, כאמור בתסקיר שירות המבחן, גורמי הטיפול במרכז לבריאות הנפש סבורים כי הנאשם לא מפגין היתנהגות המאפיינת אנשים מכורים לאלכוהול והוא אף לא הופנה לטפול ביחידה לתחלואה כפולה, אלא לטפול בו הוא משולב כעת.

...

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים, לטיעוני הצדדים ולתסקירי שרות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי על אף החומרה שבמעשי הנאשם, עסקינן באחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם הליך שיקומו של הנאשם מצדיק סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם, עד כדי הימנעות מהשתת עונש מאסר, בשל כך שמתקיים בו אותו ניצוץ המבטא "סיכוי של ממש שישתקם". להערכת שרות המבחן, קיימת חשיבות כי הנאשם ימשיך השתלבותו בהליך הטיפולי ועל כן המליץ להעמידו בצו מבחן למשך שנה.

אין בידי לקבל את עמדת המאשימה לפיה בשל היעדר שילוב בהליך טיפולי בתחום ההתמכרות לאלכוהול אין מדובר בהליך שיקומי, וזאת בעיקר מן הטעם כי גורמי הטיפול בעצמם, הן שירות המבחן והן גורמי הטיפול במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, אינם סבורים כי הנאשם זקוק לטיפול בתחום זה. אדרבה, כאמור בתסקיר שירות המבחן, גורמי הטיפול במרכז לבריאות הנפש סבורים כי הנאשם לא מפגין התנהגות המאפיינת אנשים מכורים לאלכוהול והוא אף לא הופנה לטיפול ביחידה לתחלואה כפולה, אלא לטיפול בו הוא משולב כעת.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 100 שעות כפי התוכנית שתוכן על ידי שירות המבחן ותוגש לאישורי תוך 30 ימים.

הנאשם עזב את המקום רק לאחר שבעל הקיוסק הצליח להוציאו, והשניים התעמתו מחוץ לקיוסק.

הנאשם הכה את בת זוגו באגרופו וגרם לה דימום מסיבי בראשה, שברים בחמש צלעות, סימנים אדומים מסביב לעיניה ונפיחות בפניה, והיא אושפזה בשל כך. מעשי האלימות בוצעו כאשר הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול ונפסקו רק עם הגעת קרובת מישפחה שבת זוגו הצליחה להזעיק, שמצאה אותה מתבוססת בדמה.

בקבעו כפל ענישה בגין שימוש בנשק קר, ביטא המחוקק את החומרה הרבה הנוספת שיש במעשים המערבים שימוש בכלי נשק, ובכלל זה בסכין.

אלימותו של הנאשם ניצתה משסירבה לבקשתו לנשקה, ובדבריו קשר בין אלימותו לבין יחסיהם ("מה זונה שרמוטה, למי את המוצצת? מצאת מישהו חדש כבר?" (הכרעת הדין, עמ' 5); "זונה שרמוטה. אני לא אתן אותך לאף אחד. אני אקבור אותך. נו מה. שרמוטה, איפה המישטרה שלך? את רוצה לראות עכשיו איך אני קובר אותך?" (הכרעת הדין, עמ' 6)).

המאשימה הפניתה, בין היתר, לענישה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק), אולם לא מצאתי כי יש בכך כדי לבסס את טענותיה ביחס למדיניות הענישה ההולמת בעניינינו נוכח רכיביה הנוספים המשקפים את החומרה היתרה הגלומה בה (ע"פ 6296/11 אגבריה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.11.2012)).

מחצית מהעברות בהן הורשע ביצע כלפי בנות זוגו, שתיים מהן כלפי המתלוננת בכך שהפר צוי בית משפט שאסרו עליו ליצור עימה קשר או להגיע לקירבת מקום מגוריה או עבודתה.

...

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי מכלול נסיבות העבירה הייחודיות, בדגש על מסכת האלימות שהלכה והסלימה, האכזריות שאפיינה את מעשי הנאשם, סיכול אקטיבי של ניסיונות המתלוננת לברוח, מימד ההשפלה וזריעת האימה שהפגין כלפיה, המשך הפגיעה במתלוננת גם לאחר שהצליחה להיחלץ מידיו באורח נס ואף בנוכחות אחר, ביצוע המעשים תוך צריכת משקאות משכרים ועל רקע קשר זוגי עם המתלוננת, הנזק שנגרם למתלוננת והנזק החמור שהיה עלול להיגרם לה - לצד הפסיקה הנוגעת למקרים שניתן למצוא בהם דמיון מסוים לנסיבות כאן ומגמת ההחמרה בענישה, מצדיקים קביעת מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל- 7 שנות מאסר בפועל.

אני סבורה שענישה משמעותית, שמבטאת את הגמול ההולם למעשיו של הנאשם וחומרתם, עונה גם על הצורך בהעברת מסר מרתיע לנאשם.

עם זאת, הואיל ובענייננו המאשימה לא ביקשה להפעיל את התנאי הרי שלפנים משורת הדין הוא יופעל בחופף לעונש המאסר בתיק זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 7 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו ביום 3.1.2022.

המתלוננת פתחה את הדלת, ביקשה מהנאשם לעזוב את המקום, אז דחף אותה הנאשם והיא נפלה על הריצפה וצעקה לאחיה "הצילו הוא מרביץ לי". האח יצא מחדרו וצעק "היא בהריון", תפס את הנאשם כדי למנוע ממנו לתקוף אותה, הדף אותו לעבר הספה, וניסה להשתלט עליו.

בין השניים התפתח ויכוח ובמהלכו היכה הנאשם את ח"ש בפניה, וגידף אותה בין היתר בכנותו אותה "זונה". בתגובה צעקה ח"ש לעבר עובר אורח וביקשה שיתקשר למישטרה.

בתסקיר משלים מיום 18.12.2023 שהיתקבל לבקשת הנאשם לבחון פעם נוספת את שלובו בקהילה טיפולית, נבחנה אפשרות שלובו של הנאשם בקרית שלמה, לשם טפול בתחלואתו הכפולה.

ברע"פ 1402/15 טלי נ' מדינת ישראל (4.3.2015), נדון נאשם שהורשע לאחר ניהול הליך הוכחות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בכך שלאחר היתנגשות בין כלי הרכב של הנאשם והמתלוננת, היתגלע ויכוח ביניהם במהלכו מנעה המתלוננת מהנאשם לעזוב את המקום, והוא בתגובה אחז בזרועה שנחבלה והדף אותה ואת חתנה, שניסה לעזור.

ברע"פ 1297/22 ממן נ' מדינת ישראל (1.3.2022), נדחתה בקשת רשות בגין עונש שהושת על מבקש שהורשע לאחר ניהול הוכחות בהחזקת סכין קומנדו מתקבעת שאורך הלהב שלה 15 ס"מ. בית משפט השלום קבע מיתחם עונש הולם הנע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות, וגזר על הנאשם בהיתחשב בעבר פלילי רלוואנטי ומעורבות עבריינית בעבר, עונש מאסר למשך 7 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

...

לסיכום קביעת מתחמי הענישה ההולמים: בתיק הראשון, בגין עבירות האלימות כלפי בת זוג והפרת הוראה חוקית, קבעתי מתחם עונש הולם כולל הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל; בתיק השני, בגין עבירות ההתפרצויות לבתי כנסת והסגת גבול, קבעתי מתחם ענישה כולל הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל; בתיק השלישי, בגין עבירות התפרצות לכלי רכב והחזקת כלי פריצה, קבעתי מתחם עונש הולם הנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל, ובתיק הרביעי, בגין עבירות תקיפה סתם והחזקת סכין, קבעתי מתחם עונש הולם הנע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 10 חודשים.

במכלול כל השיקולים לעיל, אני סבורה שיש להשית על הנאשם ענישה מוחשית ומרתיעה, תוך איזון בשיקולי הענישה לקולה כנובע גם מנסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, החל מיום מעצרו (ובניכוי ימי מעצרו בתיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).