בדרך זו, צרך הנאשם בתקופה זו לכל הפחות 1300 תמונות המכילות פירסומי תועבה ובהם דמותו של קטין ובין היתר, תמונות ערום מלא וחלקי של קטינים; תמונות המתעדות קיום יחסי מין של בגירים עם קטינים ושל קטינים עם קטינים; תמונות המתעדות בעילת קטינות באמצעות חפצים; תמונות המתעדות ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים הכוללים החדרת אברי מין וחפצים לפי הטבעת של קטינים; תמונות של קטינות בבגדים תחתונים, בתנוחות מיניות עם תקריבים לכיוון איזור המפשעה.
ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו, הוא מטופל ושרות המבחן ממליץ שלא להרשיעו.
ביחס לסוג העבירה צוין כי ניתן לוותר בעיניינה על הרשעה, בין היתר בשל כך שלא מדובר בהפצה, אלא בצריכה בלבד, וכי החומרים לא כללו (לשיטת ההגנה) "אלימות שמופעלת כלפי קטינים". ביחס לפגיעה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה צוין כי הנאשם מבקש להצטרף לאיגוד השמאים והרשעה עלולה למנוע זאת ממנו.
העובדה כי המבקש לא היתדרדר לבצע מעשי תועבה בקטינים בעצמו, ואף לא הדיח אחרים לכך, אינה מעלה או מורידה, שכן כל עניינה של העבירה בה הורשע הוא בהחזקת חומר התועבה – ובהחזקתו בלבד.
...
סיכומו של דבר, חומרת העבירה בנסיבותיה ומהות הפגיעה בנאשם שהוצגה, אינם מצדיקים ויתור על הרשעה במקרה זה (ראו לדוגמא מקרים בהם נדחתה בקשה לאי הרשעה ביחס לעבירה זו: רע"פ 3890/09 ענבר מור נ' מדינת ישראל (17.5.09)); רע"פ 288/17 פלוני נ' מדינת ישראל (15.6.17); עפ"ג 42483-01-16 רפאל פילוסוף נ' מדינת ישראל (12.7.16); עפ"ג 44181-05-16 מדינת ישראל נ' משה צברי (6.6.17)).
אני מאשר אפוא את עתירת הצדדים לעונש, המהווה למעשה הסדר טיעון בעניין זה, וקובע כדלקמן:
אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
אני מחייב את הנאשם לבצע 140 שעות של"צ בהתאם לתכנית שיכין שירות המבחן בתוך 30 יום.