גננת שכירה שהתפטרה והקימה גן ילדים

כמו כן בגן היו גננות/סייעות אחרות (שהן גם אליבא דתובעת, לא קבלו שכר במועד ובאופן מלא).

בכלל זה: בתצהירה טענה התובעת כי שמשה כסיעת ואחראית (ס' 7 לתצהירה) , השימוש במושג "אחראית" מתאים יותר לתיאור מעמדה כבעלת תפקיד ולא כשכירה; התובעת לא טענה בתצהירה כי יש לה הכשרה כלשהיא בתחום החינוך.

חוסר המהימנות בגירסה לפיה יש לה הכשרה כלשהיא בתחום עולה לא רק מהיעדר גרסה בזמן אמת, ולא רק מאי צירוף אסמכתות לתמיכה בטענה זו, אלא גם מכך שלטענתה הסיבה שבעטיה קיבלה על עצמה את הצעת ג'אמאלאת להצטרף אליה לניהול הגן היתה (מעבר להיותה מחוסרת עבודה) "שמחתי שאני הולכת לעבוד עם ילדים קטנים מאחר שיש לי אהבה לגיל הרך" (ס' 3 לתצהירה).

אם כן, אין קשר בין הקמת העמותה שאף יתכן שהיתה ה"בעלות" בגן, לבין "עבודה" ככל שהיתה של התובעת בקשר לגן.

ועוד לענין הרכיבים האחרונים-אליבא דגרסת התובעת עצמה כל שאירע הוא שהיא התפטרה מחברותה בוועד העמותה, אך אינה טוענת כי פוטרה מעבודתה כסייעת , או כי פוטרה בכלל.

...

אין חולק כי הסך של 35,000 ₪ מעולם לא שולם בסופו של דבר.

סוף דבר התביעה נגד נתבעים 1,3,4 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים 3-4 הוצאותיהם בסך 5000 ₪ (לשניהם במשותף).

לא מצאנו מקום לחייב תובעת בתשלום הוצאות העמותה בנסיבות הענין ונוכח אי קבלת כספים שהובטחו לה, (גם אם שלא במסגרת יחסי עו"מ).

כך, גם בנושא העדפת גן מרוחק מהבית בשל השיקול של זהות הגננת שתטפל בילדים או הצעד של השארת פעוטה שנה נוספת בגן פרטי למרות הזכאות לגן ערוני.

לאחר מכן כתב כי היא זו שהתפטרה (סעיף 5 לאותו מכתב), והדבר מתועד במצלמות הגן, אולם זה לא הובא בפנינו בטענה כי "הדי וי אר יודע לשמור עד תאריך מסוים ולא ידעתי איך מורידים את המידע. בכל מקרה, זה בלי קול, זה רק וידיאו" (עמוד 25, שורות 16-17).

התובעת - גננת, עובדת שכירה בעסק, מצאה עצמה תובעת את כל הגורמים שהיו מעורבים בניהול הגן שבו עבדה, בניסיון לקבל את הזכויות המגיעות לה על פי הדין.

לענייניה של התובעת, חילופי הבעלות בחברה אינם משנים את זכויותיה כעובדת של הגן, כשם שהקמת החברה על ידי טל לא שינתה דבר בהעסקתה או בזכויותיה (ר' גם בהרחבה את הנפסק בדב"ע נד/ 4-1 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – התעשייה האוירית לישראל בע"מ, פד"ע כט 601, 623 (1996), בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האוירית לישראל בע"מ, פד"ע נא (6) 481 (2004); ויודגש שהחריגים שנידונו בפסיקה אינם חלים בעיניינה של התובעת).

...

מהראיות עולה מסקנה הפוכה: כחלון היה שותף פעיל בניהול הגן כבר בחודש אוגוסט 2013, כפי שהתובעת טענה, ועם תחילת שנת הלימודים, פעל כמנהל בגן.

על רקע זה, מהרישום ברשם החברות ניתן לכל היותר להגיע למסקנה כי החל מיום 28.10.2013 טל לא היתה עוד חלק מבעלי החברה באופן רשמי ובכך בא לסיומו התהליך של העברת הבעלות בגן מידיה של טל לידיו של כחלון.

לסיכום האמור לעיל, התביעה מתקבלת רק כנגד הנתבעת מס' 2, היא החברה ואילו התביעה כנגד כחלון נדחית.

סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כפי שיפורט להלן: כאמור בהחלטה מיום 4.3.14, ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 מעוכבים; התביעה כנגד הנתבע מס' 3 נדחית.

הסיבות לעזיבת הילדים מחלוקת יסודית נוספת בתיק הנה האם הילדים עזבו את גן המעסיקה ועברו לגן החדש שפתחה העובדת עקב שתדלנותה של העובדת (כגירסת המעסיקה) או עקב חוסר שביעות רצון מהתנאים בגן של המעסיקה (כגירסת העובדת) וכן קיימת מחלוקת בשאלה מי פנה למי, העובדת להורי הילדים על מנת לשכנעם להעביר את ילדיהם לגן החדש שהיא הקימה או שמא הורי הילדים לעובדת משהבינו שהיא פוטרה ולא תשוב לעבוד בגן.

העובדה שהעובדת פתחה גן ללא קבלת כל ההיתרים הנדרשים מלמד שלא הייתה לה כוונה מראש לפתוח גן. גיוס גננת חדשה ופיטורי העובדת מייד לאחר מכן מלמדים על הכשרת הקרקע על ידי המעסיקה לפיטוריה ולא על כוונה מראש של העובדת להתפטר.

מכל האמור לעיל , אנו סבורים שלמעסיקה היה חלק גדול בהתדרדרותו של הגן הקסום, הן לאור כך שהזמינה את העובדת לישיבת שימוע לאחר 3 ימי מחלה, פעולה אשר גרמה לכל התהליך נשוא תיק זה; הן לאור העובדה שלא דאגה לגננת מחליפה, פעולה אשר גרמה לחלק ניכר מההורים להחליט על העברת ילדיהם לגן החדש שניפתח על ידי העובדת; והן לאור העובדה שלא נתנה מענה טוב מספיק להורים אשר ימנע מהם להעביר את ילדיהם לגנה החדש של העובדת.

...

" בעת פיטורי העובדת, היא הייתה זכאית לפי כתב התביעה לפיצויי פיטורים בסך 54,824 ₪ (לפי 8,900 ₪ X 6.16 שנות עבודה) וכן להודעה מוקדמת בסך 8,900 ₪ ודמי מחלה בסך 1,560 ₪ באשר לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, אילולא העובדת פחתה גן חדש תוך גזילת הקליינטים של המעסיקה ואילולא היא החלה בפעולות לפתיחת הגן בעודה עובדת בגן הקסום, הרי שהיינו מוצאים מקום לפצותה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הן לאור העובדה שאנו סבורים שלא הייתה סיבה מוצדקת לפטרה במועד פיטוריה, הן לאור העובדה שהוזמנה לשימוע בעת שהיתה חולה, והן לאור העובדה שהיא פוטרה בחודש ינואר – כאשר לגננות קיימת בעיה למצוא מקום עבודה חדש בתקופה זו של השנה.

ואולם, לאור האופן שבו פעלה העובדת וכפי שפורט לעיל, ובמיוחד העובדה שהחלה במהלכים לפתיחת הגן החדש עוד בטרם פוטרה – אנו קובעים שאין מקום לפצותה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

כמו כן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין לשון הרע משהעובדת לא הביאה הוכחות בעניין זה. סוף דבר מכל המפורט לעיל – על העובדת לפצות את המעסיקה בגין הנזק שנגרם לה וכן בגין הפרת חובת הנאמנות וחוסר תום לב בסך של 160,000 ₪.

לטענת הנתבעת, התובעת פתחה בשנת הלימודים שע"א, באמצעות עמותת "אור האמת" שהוקמה על ידה, גן ילדים באותו המבנה בו הפעילה בעבר הנתבעת את גן הילדים ולטענת הנתבעת, התובעת לא פוטרה אלא היא זו שפיטרה את מעסיקתה ואילמלא פעולותיה היתה ממשיכה להיות מועסקת על ידי הנתבעת, לפיכך היתנהגות התובעת מהוה התפטרות לכל דבר ועניין.

גירסתה של התובעת בחקירתה הנגדית עולה בקנה אחד עם גירסתה בתצהירה (בסעיפים 14-15) כמצוטט: "הוא שלח שליח, והודיע לי חד משמעית ברחל בתך הקטנה, שהם לא מעוניינים לפתוח רישומים בשנת הלימודים הבאה, מבחינתם פה זה ניסגר. משה רווח היה השליח שהגיע לגן והודיע לי זאת בנוכחותה הסייעת שלי, זה היה שבועיים עד שלושה לאחר אספת ההורים ולפני הרישומים לשנה הבאה. שהרישומים בדר"כ אנו נערכים לרישומים בסוף דצמבר תחילת ינואר ברישומים בשטח." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 25-28) גם עיון בתצהיר עדותה הראשית של הגב' זיווה הררי, יו"ר ועד ההורים בגני הילדים בעניינינו, מחזק ומחדד את גרסת התובעת בנידון, לפיה הנתבעת הודיע על סגירת גני הילדים בסמוך למועד אספת ההורים שהתקיימה בחודש 12/09 , עובר להקמת עמותת אור אמת, כמצוטט: "לאחר החגים הגיעה ביקורת מצד פקוח משרד החינוך ואל ראו כי 2 הגנים מתנהלים בנגוד לתקנים המחייבים כי כיתה תכיל עד 35 ילדים. וההנהלה וועד ההורים ניכנסו למו"מ מול הערייה. כאשר המפקחת התרתה כי אם לא תיפתר הבעיה יוצא צו סגירה לגנים. בחודש 11-12/09 לאחר חג החנוכה בשל התראה על צו סגירה החליטה ההנהלה לשלוח מכתבים לקבוצת הורים בה הם נדרשים לפנות את ילדיהם מהכן לכיתה שהוכנה בביה"ס טללי חיים ברמלה. ההורים שקבלו את המכתב כעסו והחליטו לקבוע פגישה דחופה עם ההנהלה ע"מ לנסות ולפתור את הבעיה. כל שצעה שניסו ההורים להציע ( כגון:לקחת 2 כיתות צמודות ולהעביר את הילדים ושם לחלקם לפי שכבות גיל לא התקבלה על ההנהלה. וההנהלה היתעקשה שהילדים מהמשפחות שההנהלה החליטה לגביהם, יוצאו מהגנים ועל הגננות לאכוף זאת. משההורים לא הסכימו לכך ההנהלה אמרה כי, אם כך, לא יהיה להם גנים ובשנה"ל הבאה ההנהלה לא תפעיל יותר את הגנים. ואף נשלח שליח מטעם ההנהלה שהודיע לגננות כי זוהי החלטה סופית ואין בכוונתם לערוך רישום לשנה הבאה. אנו כהורים החלטנו לערוך רישום לשנה"ל הבאה בבעלות חדשה, היות והרגשנו כי מרכז גני הילדים בורחים מאחריות ומפקירים אותנו ואת ילדינו" (סעיפים 7-12 לתצהיר גב' זיוה הררי) האמור בתצהירה של גב' זיוה הררי לא נסתר ובחקירתה הנגדית אף חידדה גירסתה, לרבות לגבי המועד שבו הודיעה הנתבעת על סגירת גני הילדים: " .. אחרי שעשינו את אספת ההורים בנוכחות כל ההורים וגיל דוד, הוא נתן הוראה חדש משמעית שאם לא יעברו חלק מהילדים לכיתת גן אחרת , הוא סוגר את הגנים ולא יהיה רישום בשנה הבאה.

...

גרסתה של התובעת בחקירתה הנגדית עולה בקנה אחד עם גרסתה בתצהירה (בסעיפים 14-15) כמצוטט: "הוא שלח שליח, והודיע לי חד משמעית ברחל בתך הקטנה, שהם לא מעוניינים לפתוח רישומים בשנת הלימודים הבאה, מבחינתם פה זה נסגר. משה רווח היה השליח שהגיע לגן והודיע לי זאת בנוכחותה הסייעת שלי, זה היה שבועיים עד שלושה לאחר אסיפת ההורים ולפני הרישומים לשנה הבאה. שהרישומים בדר"כ אנו נערכים לרישומים בסוף דצמבר תחילת ינואר ברישומים בשטח." (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 25-28) גם עיון בתצהיר עדותה הראשית של הגב' זיווה הררי, יו"ר ועד ההורים בגני הילדים בענייננו, מחזק ומחדד את גרסת התובעת בנדון, לפיה הנתבעת הודיע על סגירת גני הילדים בסמוך למועד אסיפת ההורים שהתקיימה בחודש 12/09 , עובר להקמת עמותת אור אמת, כמצוטט: "לאחר החגים הגיעה ביקורת מצד פיקוח משרד החינוך ואל ראו כי 2 הגנים מתנהלים בניגוד לתקנים המחייבים כי כיתה תכיל עד 35 ילדים. וההנהלה וועד ההורים נכנסו למו"מ מול העירייה. כאשר המפקחת התרתה כי אם לא תיפתר הבעיה יוצא צו סגירה לגנים. בחודש 11-12/09 לאחר חג החנוכה בשל התראה על צו סגירה החליטה ההנהלה לשלוח מכתבים לקבוצת הורים בה הם נדרשים לפנות את ילדיהם מהכן לכיתה שהוכנה בביה"ס טללי חיים ברמלה. ההורים שקיבלו את המכתב כעסו והחליטו לקבוע פגישה דחופה עם ההנהלה ע"מ לנסות ולפתור את הבעיה. כל שצעה שניסו ההורים להציע ( כגון:לקחת 2 כיתות צמודות ולהעביר את הילדים ושם לחלקם לפי שכבות גיל לא התקבלה על ההנהלה. וההנהלה התעקשה שהילדים מהמשפחות שההנהלה החליטה לגביהם, יוצאו מהגנים ועל הגננות לאכוף זאת. משההורים לא הסכימו לכך ההנהלה אמרה כי, אם כך, לא יהיה להם גנים ובשנה"ל הבאה ההנהלה לא תפעיל יותר את הגנים. ואף נשלח שליח מטעם ההנהלה שהודיע לגננות כי זוהי החלטה סופית ואין בכוונתם לערוך רישום לשנה הבאה. אנו כהורים החלטנו לערוך רישום לשנה"ל הבאה בבעלות חדשה, היות והרגשנו כי מרכז גני הילדים בורחים מאחריות ומפקירים אותנו ואת ילדינו" (סעיפים 7-12 לתצהיר גב' זיוה הררי) האמור בתצהירה של גב' זיוה הררי לא נסתר ובחקירתה הנגדית אף חידדה גרסתה, לרבות לגבי המועד שבו הודיעה הנתבעת על סגירת גני הילדים: " .. אחרי שעשינו את אסיפת ההורים בנוכחות כל ההורים וגיל דוד, הוא נתן הוראה חדש משמעית שאם לא יעברו חלק מהילדים לכיתת גן אחרת , הוא סוגר את הגנים ולא יהיה רישום בשנה הבאה.

לא שוכנעתי כי בעניינו יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש מעבר לרכיבים שנפסקו לטובתה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום פיצויי פיטורים בסך 54,703 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 30.7.2010 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום התשלום ועד ליום התשלום המלא בפועל.